הייתי מעורבת בתאונת דרכים לפני מספר ימים. בעזרת חברי המתרגלים התעוררתי לכמה נקודות שין-שינג הקשורות לאירוע.

התאונה התרחשה בצורה כזו: רכבתי על אופניי דרך צומת ואופנוע הפיל אותי ארצה. האישה שרכבה על האופנוע קיללה אותי, וביקשה שאשלם את ההפסדים שלה. חשבתי שזה בסדר לשלם לה, אז הלכתי להביא מספיק כסף ושלחתי לה אותו בצרוף שני תקליטורי הבהרת האמת. אמרתי לה שאנו המתרגלים לא מתעניינים ברווחים או הפסדים אישיים, פאלון דאפא הוא טוב, וכדומה.

חשבתי שפעלתי כראוי, אבל כאשר שיתפתי את חברי המתרגלים, הבנתי לפתע למה אני לא מצליחה לסיים את ההפרעות עם משפחתי.

חברי המתרגלים הזכירו לי שהמורה לא נתן לנו מבחני טיפוח אישיים מאז ה- 20 ליולי 1999. תקרית זו הינה ארגון של הכוחות הישנים ואין עליי לקבל אותה. האישה פגעה בי בזמן שנסעה על האופנוע שלה ובכל זאת היא התעקשה שאני צריכה לשלם על ההפסדים שלה. מתרגל נוסף הצביע על כך שזו ביריונות כלפי. אסור לי ללכת אחריה גם לפי העקרונות של חברת האנשים הרגילים. אם לדבר מנקודת המבט של חמלה, אסור לי לאפשר לה לצבור קארמה בעשיית מעשים לא נכונים בתוך המבוך. חברי המתרגלים הצביעו לי באופן רציני שהדרך בה נהגתי בתאונה זו אינה עולה בקנה אחד עם אמת-חמלה-סובלנות. נזכרתי במאמר שנכתב באינטרנט "מהי חמלה אמיתית והערה של המאסטר: תיקון הפא וטיפוח תרגול"-

מהשיתוף עם מתרגלים אחרים, גיליתי משהו שאני מחזיקה במשך זמן רב מידי; הנקודה שמממנה אני בוחנת דברים אינה בהירה. לא חשבתי על דברים מנקודה המבט הרחבה של תהליך תיקון-הפא, אלא שעצרתי בתקופת הטיפוח תרגול, וכתוצאה מכך אימות הפא שלי לא היה עוצמתי מספיק, לא משכנע וגרם להתערבות רבה מצד בני משפחתי. לדוגמא היה איכפת לי ולא דאגתי מספיק לאיכות המוצרים שאני קונה, פשוט חשבתי שאיני מחשבת רווחים אישיים. לא השקעתי מאמץ מספיק בעבודה היומית שלי, לכן לא עשיתי עבודה טובה בעמדה במקום שבו עבדתי. המורה אמר:

"תלמיד דאפא שלא יכול לאמת את הפא לא נחשב לתלמיד דאפא" (יסודות להתקדמות במרץ 2, הערה על כבוד הדאפא)

"לתלמידי תיקון הפא, שלא יכולים לעבור את תקופת תיקון הפא, לא תהיה הזדמנות נוספת לטפח" (יסודות להתקדמות במרץ 2, תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא)

עכשיו אני יודעת שהמורה דיבר גם אליי.

נזכרתי שחודש לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, הייתי צריכה להתמודד עם התחלת הרדיפה של כוחות הרשע ביולי 1999. לא ארגנתי נכון את היחס בין טיפוח תרגול אישי ותיקון הפא. בזבזתי 20 חודשים של זמן יקר בטיפוח תחת ההתערבות של הכוחות הישנים. לאחר שחזרתי לטיפוח תרגול בתקופת תיקון הפא, לא שללתי באופן מוחלט את התכנונים של הכוחות הישנים, והיה לי פחד. הטבע הדמוני של בני משפחתי נוצל על ידי הכוחות הישנים על מנת להתערב בטיפוח שלי וגרמו לצרות רבות. המחשבות הנכונות שלי לא היו חזקות מספיק אל מול הכוחות הישנים, ובקושי למדתי את הפא.

מצאתי את נקודת התורפה שלי בלימוד הפא הזה ובשיתוף עם חברי. מצאתי החזקה מהותית-נכנסתי לדאפא על מנת להימנע מעימותים עם אנשים רגילים. כוונה זו התגלמה בי כהבנה חסרה של אמת-חמלה-סובלנות. לא יכולתי לשחרר הכול על מנת לשמור האמת של היקום תחת הלחץ של הרוע. הייתי אנוכית; רק רציתי להרוויח מהדאפא ולא רציתי להקריב למען הדאפא. נאחזתי בדברים של אנשים רגילים בזמן שרדפתי אחרי רווחים. עכשיו אני יודעת שלא הייתה לי הבנה טובה של מערכת היחסים בין טיפוח תרגול אישי ותיקון הפא בקשר לעימותים והפרעות. לא שללתי את הארגונים של הכוחות הישנים בעזרת מחשבות נכונות ואמונה נכונה. כל זה נגרם עקב לימוד פא לא שלם, ואני לא הייתי אחראית על הדאפא, עצמי ואחרים.

אני אשתדל מאד לפעול נכון מעתה והלאה, ולהדביק את הקצב. אני רוצה להתקדם בצורה מכובדת יחד עם גוף תלמידי הדאפא ולהדביק את תהליך תיקון הפא.