ה-31 בינואר 2010: Sonntagszeitung העיתון השבועי הגדול ביותר בשוויץ, פרסם ראיון עם מתרגלת פאלון גונג בגרמניה. היא סיפרה על מה שראתה במחנות עבודה בכפייה ועל זוועות קצירת האיברים המתבצעת נגד מתרגלי פאלון גונג בסין. שם המאמר: "מתתי, מתתי, מתתי…"

הראיון ב- Sonntagszeitu

כשנשאלה על ידי רופא בכלא, "האם יש במשפחתך מחלה גנטית כלשהי"? היא לא יכלה לדמיין לעולם ששאלה זאת תקבע אם היא תחיה או תמות.

המאמר מספר: "מאוחר יותר אירועים רבים רמזו שגב' ליו וויי הפכה כמעט לקורבן של קצירת איבריה בעודה בחיים. זה היה בדיוק כפי שתיאר דיוויד קילגור מקנדה, מזכיר המדינה לשעבר לענייני אסיה פסיפיק, בספר 'קציר הדמים' שפורסם ב-2009. הספר מאשש את העובדה שהמשטר הסיני רצח מספר גדול של אסירים בשנים האחרונות, כדי להוציא את ליבם, כליותיהם וריאותיהם לצורך השתלות. השימוש באיברים אלה השלים את הפער בין הביקוש לאיברים לבין האספקה הריאלית.

גב' וויי ליו הייתה 16 חודשים בבתי כלא שונים ומחנות עבודה בכפייה. היא עברה שם התעללות חמורה, עינויים ומניעת שינה ואולצה לסרוג ביד אפודות במשך 15 שעות ביום. הסיבה שנרדפה על ידי המשטר הייתה אמונתה בפאלון גונג, תנועה רוחנית שהוצאה אל מחוץ לחוק על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) מאז שנת 1999. גב' ליו הכינה בחשאי עותקים של עלוני הבהרת אמת והפיצה אותם ועקב כך נעצרה.

'לאף אחד לא היה אכפת מבריאותי בכלא' נזכרה גב' ליו. 'אבל היה עלי ללכת חמש פעמים לבדיקה גופנית על ידי רופא'. נערכו לה בדיקות דם והרופא בדק באמצעות אולטרה סאונד את לבה וכליותיה.

"גב' ליו מאמינה כיום שתוצאות אותן בדיקות הצילו כנראה את חייה. היא סיפרה: 'למזלי לא היו איבריי באיכות גבוהה'. היא שוחררה ב-2003 והגיעה לגרמניה שנה לאחר מכן.

"דיוויד קילגור מאמין שיש שתי סיבות לכך שהמשטר מעדיף את מתרגלי הפאלון גונג כמקור לאיברים. האחת משום שהם מתרגלים מדיטציה והם במצב בריאות מצוין. הם אינם מעשנים או שותים. הם מתרגלים באופן קבוע (את תרגילי הפאלון גונג). התרגול היה כל כך פופולארי בשנות התשעים שהמשטר חש מאוים ותייג באמצעות תעמולה שקרית, את הפאלון גונג ככת רעה,.

בפרס זכויות אדם הוענק לקילגור על ידי ארגון זכויות אדם בברן, שוויץ, על כתיבת דו"ח 'קציר דמים'. מר קילגור משתמש בדוחות של אסירים ששהו בכלא וראיות נוספות כדי לתמוך במסקנות שלו.

"חוקרים דוברי סינית צלצלו גם לבתי חולים בסין. בעודו מתחזה למישהו הנזקק לאיבר, החוקר ביקש מידע בקשר לאיברים של מתרגלי פאלון גונג. תשובותיהם של הרופאים היו מזעזעות.

תפיסת האיברים הנעשית ללא הסכמה מצד מתרגלי פאלון גונג השוהים במעצר, נמשכת עדיין במחנות עבודה בכפייה בסין. כשצלצל החוקר לבית-החולים המסונף לאוניברסיטת שיאן כדי לקבל מידע הוא קיבל תשובה פסקנית מהרופא שאמר: 'איכפת לנו רק מאיכות האיברים, מקור האיברים אינו חשוב'.

'"מה שמתרחש בסין הוא דבר בלתי ייאמן' אמר פרנץ אימר, נשיא הקרן השוויצרית לתרומת איברים להשתלה. 'מתרגלי הפאלון גונג הפכו לבנק איברים חי והם מקוטלגים בקבוצה תחת כותרת מיוחדת. לבנק הזה יש אלפי רישומים. קרוב לודאי שמשמעות כל רישום כזה הוא מוות'.

"לגב' וויי ליו יש מזל שהיא חיה. המתרגלת בת ה-37 קיבלה את הזמנת האגודה העולמית לזכויות אדם והאגודה השוויצרית להשתלת איברים ובאה לברן לספר על ההתנסות שלה. כעת היא יושבת בבית קפה, מביטה מבעד לחלון בנוף החורפי של ברן. אומרת: 'זה נפלא שאני יכולה להיות כאן. זה נפלא שאני אוכל לראות את מר אימר'.

"יש אפשרות סבירה ביותר שהרופאים גילו פגמים באיבריה. זו אולי הסיבה שהיא שרדה. בעודה בכלא, גב' ליו הייתה במצב פיזי גרוע מאוד. היה עליה לעמוד או לשבת ללא נוע באופן קבוע. אם הייתה זזה אפילו קצת, היו בועטים או מכים אותה. היה זמן שהיא כמעט איבדה את האומץ שלה. 'פעם אחת הרגשתי שכבר מתתי, כבר מתתי, כבר מתתי…', היא אמרה.

ב-2007 המשטר הקומוניסטי הציג את החוק החדש שלו לגבי השתלות איברים. על-פי החוק הזה, הנידונים למוות יוכלו להחליט אם הם רוצים לתרום את איבריהם. עבור דניאל גוסטלי האוזר, מומחה לזכויות אדם באמנסטי אינטרנשיונל, החוק נשמעה אירוני במיוחד. כלומר, לנידונים למוות אין הזכות להביע את רצונם".

בסוף הראיון נאמר: "אף על-פי שהיו שירותים נקיים, אפילו ספריות וחדרי מחשבים, לא הרשו לאסירים להשתמש בהם. זה הוכן למען זרים המבקרים במחנה, כדי להראות איך סין הופכת למתורבתת".