אחרי ששמעתי על מותו בעינויים של מר ליו צ'נג-ג'ון ב-26 בדצמבר, הדמעות המשיכו לזרום במורד פני. אין מילים שיכולות לתאר את עומק יגוני. אני יכול רק לדכא את צערי ולכתוב את המאמר הקצר הזה כדי להנציח את הגיבור שלנו.

בארבע השנים האחרונות, ראיתי חדשות לגביו. בזמן מעצרו, המשטרה ירתה ברגלו, כשידעה שהוא כבר פצוע. הוא סבל עינויים רבים בכלא. לפני חודשיים, הוא נפל לתרדמת. עכשיו הוא איננו, אחרי שסבל 21 חודשים של עינויים. הוא מת עם פציעות קשות.

מעולם לא פגשתי אותו. תחת מסך הברזל שנארג על ידי שקרי הדיקטטור, הוא הניח את הבטחון האישי שלו ושידר את האמת של פאלון גונג. המעשה שלו היה כמו ברקים ורעמים, קורעים את האפלה ומביאים תקווה לאור השמש. באור הברק, ראיתי את פניו הנחושים. כך למדתי להכיר אותו.

הוא ודאי ידע על שגעונו של הדיקטטור לפני שביצע את המעשה. אבל לא היה לו שמץ של היסוס. כמה מתרגלי פאלון גונג חפים מפשע מתו מעינויים בשלוש השנים האחרונות בלי שנשמע עליהם? כמה מתרגלים עדיין סובלים עינויים, ואף אחד אינו שם לב אליהם? כמה אנשים עדיין מלאים בשנאה כלפי פאלון גונג תחת השפעת השקרים והתעמולה? הוא לא יכל לשאת את המשך הטרגדיה, כך שהוא פעל, בידעו בדעה צלולה שייתכן ויאלץ להקריב את חייו שלו.

חיים אמיצים, נשמה אצילית, וגיבור איננו, בהותירו את הניצולים בתוגה חודרת. אני יכול רק לקוות ממעמקי לבי שהדם שניקז מהגיבור הזה יוכל לזכך ולטהר את כל השנאה ולהעיר את המצפון שנקבר תחת השנאה.

עדיין אינני יכול להאמין שחיים צעירים שכאלה יעונו למוות על ידי העבריינים. הטרגדיה הזו יכולה רק לאפשר לאנשים לראות ביתר צלילות את טבעו האמיתי של הרוע. האלימות יכולה להוביל רק להשמדת הרוע בעצמו!

מה עוד יכול רצח נתעב שכזה להביא מלבד הפגנת האכזריות והפחדניות שלהם, השראת אנשים רבים יותר לעקוב אחרי הגיבור, והאצת חורבן הרוע?

אני מאמין בכל מאודי שיום אחד, ההיסטוריה תעלעל לדף של היום. עד אז, האנשים יאמדו מחדש את כל המתרחש היום ויזכרו שם כזה – ליו צ'נג-ג'ון

הגיבור נפטר, אך צדיקותו לנצח תישאר.