שיתוף התנסות מוועידת פאלון דאפא השלוש עשרה לשיתוף התנסויות בישראל

שלום למורה הנכבד !

שלום למטפחים העמיתים!

לאחרונה קרו לי כמה דברים אשר עזרו לי להגיע לכמה הבנות.

אני עובד כשומר בלובי של בניין מגורים ליד הים שבו האנשים גרים בדירות יוקרה. לכל שכן בבניין יש מגרש חניה משלו. פעם הגיעה קרובת משפחה של אחד מהדיירים והחנתה את מכוניתה בחניה של דייר אחר. אני, כשומר הבניין, תפקידי לשמור על הסדר במקום ולמנוע מצבים מסוג כזה, לכן הייתי צריך לפתור את הבעיה שנוצרה. ניגשתי אל האישה וביקשתי שתזיז את המכונית לחניה אחרת, והסברתי כי כאן זו חניה פרטית השייכת לאדם אחר. אבל הבקשה שלי נשארה ללא תגובה, ואז חזרתי על דבריי שוב. ושוב, לא הייתה תגובה. בדרך כלל, כאשר מצבים כאלה מתרחשים, אנשים מיד מגיבים ומתקנים את עצמם. אבל במקרה הזה ההתנהגות שלה הזיזה לי את הלב האנושי, ואמרתי שאזמין גרר ואתקשר למשטרה. היא התקשרה מיד לקרוב המשפחה שלה המתגורר בבניין, והוא מיד ירד למטה. אחרי שהסברתי לו את המצב, שניהם הלכו, אבל אחרי 15 דקות התקשר הבוס שלי והתחיל לברר מה קרה. מאוחר יותר, התחלתי לחשוב על למה זה קרה. מצד אחד, ראיתי שאני צודק, עושה את העבודה שלי כפי שנדרש ממני, ומצד שני הייתה השאלה, האם התנהגתי לפי הפא? כששאלתי את השאלה הזו, מיד הבנתי שהתנהגותי הייתה מוטעית.

מתוך "הוראת הפא בבייג'ינג בטקס השקת 'ג'ואן פאלון'" (4 בינואר 1995 – תרגום זמני, לא רשמי):

"אומַר לכם, הסיבה שיש אנשים, ושאנשים יכולים לחיות בעולם, היא בשביל מילה אחת בלבד: צ'ינג! האושר שלך, הכעס, הצער והעונג; מה שאתה אוהב או לא אוהב לעשות; מה שאתה אוהב לאכול או לא אוהב לאכול; את מי אתה מחבב ואת מי אתה לא מחבב; רגשות למשפחה, רגשות לחברים, רגשות של אהבה, רגשות להורים – הכול בכול מכול – כל דבר של בני אדם מגיע מהצ'ינג הזה. אז כתוצאה מכך צ'ינג יכול לייצר כל סוג של החזקה. כשמשהו משפיע על הצ'ינג הזה שלך, אתה יכול לפַתח קנאה – אנשים פשוט חיים למען הצ'ינג. אז כאשר אדם מטפח בפועל, הוא צריך להיפטר מההחזקה הזאת, לשחוק אותה בהדרגה. זה אפילו טוב יותר אם אתה יכול להיפטר ממנה לגמרי, משום שזאת ההתבטאות של הרמה שלך."

בחושבי על זה הבנתי שבעצם התרגזתי וזה מה שיצר את המצב הזה.

למחרת, אחרי שחשבתי על כל המצב הזה, התקשרתי לקרוב המשפחה של האישה והתנצלתי. מעט מאוחר יותר, הבוס שלי התקשר ואמר לי שאני מושעה מהעבודה עד לבירור כל הנסיבות. המשכתי להרהר על המצב שנוצר והבנתי שאם השעו אותי מהעבודה, זאת אומרת שלא טיפחתי דברים עד הסוף. באותו הזמן עלתה השאלה מה לעשות כדי לפתור את המצב הכספי, כי אני המכלכל היחידי במשפחתי. כדי לחזור לעבודה הזאת הייתי צריך להיפגש עם המנהל הראשי לצורך בירור, ומכיוון וזה היה בתקופת החגים, פגישתנו נדחתה בשבועיים.

בזמן ההוא עבדתי בעבודה נוספת פעם בשבוע וזו הייתה כל הפרנסה שלי. המחשבות שלי היו: "היכן למצוא עבודה כדי להאכיל את המשפחה שלי". אף על פי שידעתי שצריך לתת יותר תשומת לב ללימוד הפא ולא למחשבות כאלה, המחשבות האלה בכל זאת לא עזבו אותי והרגשתי שההחזקה שלי עוברת לקיצוניות השנייה.

כמה ימים לאחר מכן קיבלתי טלפון ממנהל העבודה הנוספת שלי ששאל האם אני אוכל לעבוד יום נוסף בשבוע עם שכר טוב. המחשבה הראשונה שלי הייתה שהמורה דואג לי. הרגשתי שהמורה אומר לי: "אתה רק תטפח, ואני אדאג לכל השאר". המחשבה שהמורה דואג לי, ואני לא ממש מאמין בו במצבים שונים, העציבה אותי. אנחנו צריכים לשים את האמון במקום הראשון, להאמין במורה, ואני עדיין אחרי כל כך הרבה שנים של טיפוח, מחזיק במושגים אנושיים.

הייתי אסיר תודה לאישה שאיתה נוצר הקונפליקט ההוא. ואף על פי שעוד לא הספקתי לפגוש אותה שוב כדי להתנצל, בלב הבנתי שלא נהגתי כשורה. ולעצמי, הבנתי כי בין אם הייתי צודק או לא צודק, הייתי צריך לפעול לפי הדאפא. בהוראת הפא בוועידה בניו זילנד ב-8 במאי 1999, המאסטר לימד:

"לפעמים בטיפוח תראו שזה ממש קשה לעבור מבחן בשל העובדה שאינך מבין את הפא מספיק טוב. אף על פי שאתה יודע שעליך לפעול על פי עקרונות הפא, עדיין אינך יכול לפעמים לפעול היטב."

שבועיים לאחר מכן התקיימה הפגישה עם המנהל וחזרתי לעבודה. באופן כללי, ראיתי שלא הפסדתי מבחינה כספית כלום, אלא להיפך, השכר נהיה גבוה יותר. הבנתי שכל המצב הזה נוצר בשבילי, כדי שאוכל להסתכל עמוק לתוך עצמי ולמצוא את השורש של ההחזקה. אבל ברגע ההוא, לא הצלחתי להבין שום דבר.

אחרי כמה ימים, כשרכבתי לעבודה על האופניים החשמליים, בפנייה ברמזור לא הספקתי להאיט, ונפלתי בעוצמה רבה על האספלט, ונגררתי כמה מטרים. כל הכובד מהנפילה היה על הברך. כשקמתי, הרגשתי שאני לא יכול ללכת. בקושי הגעתי באותו היום לעבודה.

בעבודה, אנשים אמרו לי ללכת לרופא ולעשות צילומי רנטגן, לשים קומפרסים, וכו'. אני הודתי לכולם על עצותיהם ואמרתי כי בקרוב זה יעבור. למחרת הרגל שלי מהברך לכף הרגל התנפחה כמו כדור, ונהייתה כחולה לגמרי. הייתה תחושה שפיקת הברך נשברה ויש נקע בכף הרגל. הכאבים היו כל כך חזקים שלא ניתן היה לסבול. בעת הנפילה, אם המחשבה שלי הייתה נכונה, אז כל זה לא היה קורה. בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר מלמד:

"אמרנו שטוב או רע באים ממחשבה אחת של האדם וההבדל במחשבה האחת הזו יכול להביא לתוצאות שונות."

מאוחר יותר, חשבתי מה לא עשיתי בסדר שבלי שהספקתי לפתור בעיה אחת, השנייה הופיעה. המחשבה הראשונה שלי הייתה שהטיפוח שלי לא כפי שאמור להיות, המחשבות הנכונות נחלשו, ולעתים קרובות אני שם יותר דגש לתרגיל החמישי, ומתעלם מתרגילים 1-4. ועכשיו, להיפך, את התרגיל החמישי אני לא יכול לבצע, ואת התרגילים 1-4 בקושי.

באותו הזמן, אישתי המטפחת באה אלי בטענות. ביקשתי ממנה לדחות את השיחה לכמה ימים עד שהכאב ברגלי ייפסק, אבל היא המשיכה. אמרתי לה שהכאב ברגל כל כך חזק שכל המאמצים שלי מופנים לפתרון המצב הזה, וכדי לא ליצור בינינו שום סיכסוך, ביקשתי ממנה לעזוב אותי במנוחה. אבל היא המשיכה. באותו רגע לא יכלתי להתאפק והייתי גס רוח כלפיה. היא הלכה לחדר האחר. מאוחר יותר, הבנתי שיש לי החזקה לעצמי וכששתי הבעיות נפלו עליי בבת אחת פשוט לא הייתי מסוגל לפתור.

הכאבים ברגלי לא פסקו, לא הצלחתי לעמוד יותר משתי דקות, ובלילה לא יכולתי לישון. אבל המשכתי ללכת לעבודה והשתדלתי לעשות את שלושת הדברים. הייתי גם צריך לטפל בילדה במשך חצי היום לפני תחילת העבודה שלי, בזמן שאישתי עורכת חדשות עבור NTDTV. לא הצלחתי בכך כראוי בגלל הכאב בברך והילדה המשיכה כל הזמן לרוץ לאמא שלה וכך הפריעה לה בעבודתה. כתוצאה מכך, בעבודה של אישתי נוצר מצב של מתח. כמה ימים לאחר מכן אישתי ניגשה אליי וביקשה ממני להקשיב לה. היא אמרה שמצבים כאלו חוזרים על עצמם יותר מפעם אחת, והיא כבר לא יכולה לסבול יותר, ולאחר מכן הוסיפה שהיא רוצה להתגרש ממני.

בספר "ג'ואן פאלון" כתוב:

"…מישהו הרגיז אותך היום, מישהו הכעיס אותך, מישהו התנהג אליך לא יפה או שמישהו לפתע מדבר אליך בלי כבוד. זה כדי לראות איך תתייחס לדברים האלה."

כל המצבים האלו תוכננו עבורי על ידי המאסטר, כדי שאוכל לעלות, ואם מקרים כאלה מתרחשים לעתים קרובות, אז את החלק הזה לא טיפחתי היטב משום שאני לא מסתכל פנימה כמו שצריך. הבנתי שאישתי צדקה בעצם כשאמרה שהבעיה היא אצלי ושאני צריך לשים יותר דגש על הדברים האלו.

המשכתי לחשוב על המתרחש וניסיתי למצוא קשר בין המאורעות. מההתחלה, כאשר פניתי לאותה האישה וביקשתי שתזיז את רכבה, אולי בנימה שלי היה ביטוי של התרגזות והיא הרגישה זאת. לכן היא הגיבה כפי שהיא הגיבה. התרגזתי עליה עקב ההתנהגות שלה. כן, זה כן בא ממני. למרות שבזמן ההוא לא הרגשתי שזה בא ממני, אבל הבנתי שההחזקה הזאת יצרה את הקונפליקט.

כשהתחלתי לנתח את הקשר בין הכאב החד ברגלי לכך שהייתי גס רוח כלפי אישתי, הבנתי שדרכה המורה דיבר איתי. מורה רצה להוציא את הדברים הרעים מלבי, אבל באותו הזמן אני לא קיבלתי זאת.

בספר "ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית כתוב :

"כשקונפליקט בין אישי קורה, אם אינך יכול לשאת את זה או אפילו לא מסוגל להתייחס אל עצמך כמתרגל כשאתה מתמודד עם זה, הייתי אומר שזה לא ילך. כשטיפחתי ותרגלתי בעבר, הרבה אנשים ברמות גבוהות אמרו לי את המילים האלה: "כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". למעשה זה כך. אחרי שתחזרו הביתה, כולכם יכולים לנסות את זה. כשאתם בתוך קושי אמיתי או עוברים מבחן קשה תנסו את זה, כשלא ניתן לסבול את זה, תנסו לסבול; כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה קשה לעשייה, תנסו ותראו אם בסופו של דבר זה אפשרי או לא. אם אתם באמת יכולים לעשות את זה אתם אכן תגלו: "אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!"

המשכתי לחשוב וראיתי מאות, אלפי מצבים שיכולים להרגיז אותי, למשל, בעת נסיעה במכונית. יש רגעים כאלו שהלב מתמלא באש מרוב עצבים, כאשר מישהו רוצה להסיט אותך מהנתיב, או כשמישהו נכנס לנתיב שלך מימין או משמאל. ובעוד שאתה נוסע לפי החוקים, אבל רבים אחרים לא מצייתים להם. הבנתי שדווקא במצבים כאלו, צריך לחשל את הלב. להגיע למצב של וו-וויי.

כמה ימים לאחר התקרית עם מהאופניים, נהגתי במכונית לעבודה, ואופנוען התנגש בי. הוא צץ מצד ימין שלי, כמו טורפדו. כשיצאתי ממכוניתי, ושאלתי אותו האם הוא בסדר, הוא אמר ששום דבר לא שבור. אופניו נפגעו קשות, ובמכוניתי נוצר שקע בדלת והמראה הצדדית נפלה. אחרי שהחלפנו פרטים, המשכתי בנסיעתי לעבודה. אני חשבתי שמבחינה חוקית נהג האופנוע היה אשם אבל מכיוון שזה קרה לי ואני מטפח, לכן יש אפשרות לכך שהאירוע קרה בגלל הקארמה שלי והייתי צריך להחזיר איזה שהוא חוב.

ב"הרצאת הפא בוועידת הפא באוסטרליה" ב-1999 המורה אמר :

"הקשיים הם למעשה תוצאות הקארמה שלך. הקארמה שנצברה מתקופות חיים רבות חוסמת את הטיפוח שלכם, חוסמת את החזרה שלכם לאני המקורי האמיתי שלכם, וחוסמת את השיפור שלכם. הקארמה הזאת היא שבאה לידי ביטוי. אני ניקיתי חלק ממנה, בעוד שמה שנותר נשמר כדי שאתם תסלקו אותו. זה משום שיש עיקרון ביקום הזה: מה שחייבים צריך לשלם. לא משנה באיזו תקופת חיים בעבר זה קרה, כשעושים דברים רעים צוברים קארמה ואז, בתקופת החיים הבאה או מתי שהוא מאוחר יותר בתקופת החיים הנוכחית, חייבים לשלם אותה. אז זה בדיוק הדבר הזה שבא לידי ביטוי. אני קורא לזה קושי."

מחברת הביטוח הודיעו לי שלאופנוען לא היה ביטוח על האופנוע והציעו שאני אשלם סכום לא גדול יחסית של כסף, והשאר ישולם על ידיהם. אף על פי שהביטוח שלי כיסה כמעט את כל עלויות התיקון, הסכמתי לתנאים שלהם, בעקבות העיקרון של הדאפא – אין הפסד, אין רווח. הבאתי את המכונית למוסך לצורך התיקונים, ולמחרת קיבלתי את הרכב כמו חדש. למחרת קיבלתי טלפון מנהג האופנוע, שאלתי אותו איך הוא מרגיש, הוא אמר שידו כואבת קצת. הוא הציע לי לעשות איתו עיסקה בה שני הצדדים יוכלו לחסוך כסף על התיקונים. כאשר שמעתי שמה שהוא מציע לי זה נגד החוק, סרבתי ואמרתי כי אני הולך על פי החוקים של החברה ומנסה שלא לאכוף אותם ולכן מוכן להפסיד כסף. כמה ימים לאחר מכן קבלתי שיחת טלפון מחברת הביטוח בה נאמר לי שיחזירו לי יותר מחצי עלות של התיקון.

המחשבה על ההחזקה של ההתרגזות, שגיליתי בתוכי, גרמה לי לחשוב יותר לעומק. חשבתי שאם אני רואה בתוכי את הביטוי של ההתרגזות, אז מיד אפשר לתפוס ולהשמיד אותו. אבל, יש התרגזות אשר ניתן להבחין בה, ויש מקרים בהם היא מופיעה לרגע קצר אחד, כמעט בלתי מורגשת. להתרגז מסיבה כלשהיא יכול להביא לכעס, וזאת נפילה, וסטייה מדרך הטיפוח.

חשבתי על כך שאם יופיע מצב שבו ההחזקה של ההתרגזות תבוא לידי ביטוי, אשקיע את כל המאמצים כדי לתפוס ולהשמיד אותה. פשוט צריך לשלוט במצב. אך במחשבה שנייה, הבנתי שבמקרה כזה זה לא יהיה המצב המתואר בג'ואן פאלון :

"אז בשיטת תרגול שבה הפא מזקק את המתרגל יהיו מצבים שיבואו לידי ביטוי מתוך הגונג ומתוך הפא. במהלך התרגול יופיעו מצבים שונים ברמות שונות. אז יום אחד, או אחרי ההרצאה שלי היום, חלק מהאנשים ייכנס למצב הזה: הם לא יוכלו עוד לאכול בשר וריחו של הבשר יהיה להם מגעיל. אם הם יאכלו הם ירצו להקיא. זה לא שמישהו מכריח אותך באופן מלאכותי לא לאכול או שאתה מכריח את עצמך, אלא זה בא מתוך הלב של עצמך. כשאתה מגיע לרמה הזאת לא תוכל לאכול בשר, וזו השתקפות מתוך הגונג. אם באמת תבלע את הבשר, באמת תקיא אותו."

הבנתי שאם לשלוט במצב, זה יכול להוביל לקיצוניות השנייה, וזה לא יהיה המצב שבא מבפנים, תחת ההשפעה של הגונג. והוארתי גם להבנה שכדי לא לאבד דה, צריך להימצא במצב ההוא. כלומר, אם אני במצב ההוא, אז דה לא ילך לאיבוד, ודברים רעים לא ישפיעו עליי.

אחת הנשים בבניין בו אני עובד אמרה לי: "אתה צריך לעשות צילומי רנטגן, המצב שלך יכול להימשך כמה חודשים". בעבר, דיברתי איתה על הדאפא והיא גם קראה את הספר ג'ואן פאלון. אמרתי לה, את יודעת שאני תלמיד דאפא, ושזה לא יכול להמשיך לאורך זמן בגלל שהדאפא זהו החוק הגדול. ולא אכפת לי מה שיש לי ברגל, שבר או נקע, הכל יעבור.

בפחות משבועיים, למרות הכאב הצלחתי להצליב רגליים בתנוחת לוטוס מלא. ללא עזרה של המורה לא הייתי מסוגל להתאושש כל כך מהר. ולאישה ששאלה איך הרגל שלי, עניתי :"תסתכלי עליי, אני יכול להצליב את הרגליים בלוטוס". יום לאחר מכן, היא ביקשה את כתובת האינטרנט בה אפשר למצוא את הספר ג'ואן פאלון. יכול מאוד להיות, שמה שהיא ראתה השפיע עליה לטובה.

בחודש וחצי האחרונים, כל מה שקרה לי – אלו היו דברים טובים. עם זאת, אפשר היה למנוע את המצבים האלה אם המחשבות הנכונות שלי היו חזקות יותר. כל מה שקרה עזר לי להבין ולחזק את האמונה במורה.

האמונה שלי נחלשה עקב לימוד פא לא מספיק עמוק. אם ללמוד את הפא, אז כדאי לעשות זאת כפי שלמדתי את הלון יו – לנסות להבין כל מילה וכל משפט, אז במקרה כזה לא יהיו השמטות.

כל אלו הן ההבנות המוגבלות שלי.
תודה לך, מורה יקר!
תודה לכם המתרגלים העמיתים!