אחרי שלמדתי את ההרצאה האחרונה של המאסטר "הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015" נעשיתי חרדה לגבי מצב הטיפוח שלי ורציתי להשתפר ולהרים את הרמה שלי. המאסטר ראה את כנותי והחל להדריך אותי, כשהוא מאפשר לי להבחין באנוכיות שלי המושרשת עמוק במחשבותיי וקשה כל כך לזהותה.

מחשבות של "מיקוח" שקשה לזהות

במשך השנים האחרונות מצב הכלכלה בסין מתדרדר בהתמדה ועסקים בעלי השפעה נפגעו חזק. אבל תמיד חשבתי שהעסק שלי לא יושפע מכך. אני שונה. במציאות, העסק שלי באמת לא הושפע על ידי המצב הכלכלי המתדרדר.

לאחרונה, חשבתי קצת יותר על הסוגיה הזאת: "מדוע העסק שלי שונה? למה העסק שלי לא סובל?". כשחפרתי עמוק יותר פנימה, הגיחה לה מחשבה כזאת: "תרמתי כסף רב לפרויקטים של דאפא במשך השנים. העסק שלי לא צריך להיפגע. הדאפא יפצה אותי".

הייתי המומה מהמחשבה שלי עצמי: "האין זו אנוכיות? כיצד אני יכולה לעשות "עסקים" עם הדאפא?" המחשבה הזאת הייתה מושרשת עמוק וקשָה לזיהוי. היא הייתה מגיחה על פני השטח מעת לעת רק כאשר העסק שלי התנדנד. היא שלטה עליי בחשאי.

מלבד זה שנדהמתי מהמחשבה הזאת, ראיתי גם כמה היא מכוערת. אמרתי למאסטר בכנות: "התרומה שלי לדאפא היא טהורה, בלי שום החזקה למשהו. אני לא מצפה לתמורה בחזרה, אני רוצה לסלק לחלוטין את האנוכיות הנתעבת הזאת. בבקשה עזור לי מאסטר".

מושגים ישנים משפיעים עליי בלא מודע

אחד מהמתרגלים אושפז לפני יומיים בבית החולים. כשהלכתי לבקר אותו הוא רק בכה. לפני שזה קרה חשבתי שהוא אינו מתקדם במרץ, שאינו לומד את הפא בעקביות, שהוא לא כל כך מבצע את התרגילים ¬– אבל עדיין הוא מרגיש די טוב לגבי עצמו.

ברגע שאושפז בבית החולים, זה גרם להערות שליליות בקרבנו. היו שאמרו: "הכול קרה באשמתו כיוון שאינו מתייחס לטיפוח ברצינות" "איך הוא יכול להיות כל כך לא מודע למצב הטיפוח של עצמו? הוא תמיד מבקש את עזרת המאסטר רק כשהוא בצרה".

לבי היה כבד עליי וחשתי תחושה של חוסר אונים. חשבתי: "הוא באמת פעל בצורה עלובה. הוא התמקד בעסק שלו ועבד קשה יומם ולילה. הוא התייחס לחיי היום יום כחשובים יותר מהטיפוח שלו והיה נרדם בעודו שולח מחשבות נכונות. הוא לא הראה סימן כלשהו להתקדמות במרץ קדימה. איך יוכלו הכוחות הישנים לשחרר אותו?"

המאסטר ראה מה חשבתי והשתמש בהערה של מתרגל אחר לתת לי אזהרת מקל: "המחשבות שלך ישמחו מאוד את הכוחות הישנים. הם יחשבו שהם עשו משהו נכון, משום שכולנו מתרגשים לגבי האדם האחד הזה במקום להסתכל פנימה".

לפתע הבנתי משהו: "נכון, למה לא להסתכל פנימה?" ראיתי את המושג שלי: להיות נרדף זה דבר הגיוני אם אדם אינו מתקדם במרץ. האם לא השתמשתי במושג של חוק היקום הישן כדי לאמוד דברים? האם אינני עומדת לצד הכוחות הישנים?

ברגע שהבנתי זאת, רציתי מיד לסלק את המושג הזה ולשנות את הגישה שלי. מתרגל עמית כבר נמצא במצוקה. עליי לתמוך בו ולעזור לו, לשלול רדיפה כזאת, לדון ולשתף על בסיס הפא ולא להאשים, להתלונן על כך, או להתרעם עליו. כששיניתי את גישתי, חשתי במעטפת של אנרגיה חמה העוטפת אותי ויכולתי לשלוח מחשבות נכונות בתשומת לב ממוקדת.

צורות שונות של אנוכיות

כשאני מטפחת במרץ אני חושבת לפעמים: "אני מתקדמת כל כך במרץ, לא תהיה לי כל בעיה להגיע לשלמות המלאה". חשבתי אפילו: "עשיתי מה שביכולתי, ניסיתי בכל מיטבי. לא ישאירו אותי מאחור". אבל לאחרונה אני מרגישה שהמחשבה הזאת אינה נכונה.

המאסטר לימד אותנו:

"מעתה ואילך עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתצליחו לטפח את ההארה האמיתית של "אין אנוכיות ואין אני, קודם האחר ואחר-כך אני." (מהמאמר "ללא החסרה בטבע הבודהא" ב"יסודות להתקדמות במרץ")

כשאני חושבת על השלמות המלאה, הכוונה שלי היא לעזוב את ים הסבל לקראת שחרור וחופש. אבל האם שמתי בעדיפות הראשונה הצלת ישויות חיות? כיצד יכולה להיות לי כוונה כזאת מאחורי ההתקדמות במרץ, כיצד זה יכול לעמוד בסטנדרט של היקום החדש?

בכל פעם שפעלתי היטב באימות הפא, או תרמתי רבות לפרויקט דאפא חשבתי: "זה מתקשר למעלות וסגולות – לדה. הקדשתי כה רבות ותרמתי כה רבות. עלי להיות ברשימה של אלה עם סטטוס פרי גבוה יותר בעולמות מרוממים". האין זה שוב "לעשות עסק" עם הדאפא ועם המאסטר. אני כל כך מתביישת. כמתרגלי דאפא אסור לנו לשמור בלב אפילו קורטוב של אנוכיות. צריך לסלק זאת. זוהי סוגיה בסיסית.

בעבר, בכל פעם ששלחתי מחשבות נכונות, הייתי מוסיפה: "לסלק את כל האלמנטים הגורמים לאדם להזדקן, לחלות ולמות. לא לאפשר לחומר בתוך שלושת העולמות שתהיה לו השפעה כלשהי עליי. אפשרו לי להיראות צעירה יותר ויותר, אפשרו לי להיות דוגמה טובה לכוח של הפאלון דאפא".

לאחרונה הבנתי שזוהי מחשבה לא טהורה: זו שוב אנוכיות העומדת מאחורי הרדיפה להיראות צעירה. רציתי שאחרים ישבחו אותי, יעירו כמה טוב טיפחתי. אבל הדאפא גורם לזה באופן טבעי. איך יכולתי לרדוף אחרי זה? לא משנה כמה טוב זה נראה ברמה האנושית, זה יישאר כאן. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לקחת איתנו הוא התחום של טוהר וחוסר אנוכיות שטיפחנו אליו.

כל זה הוא מה שהוארתי אליו לאחרונה. אנא ציינו בחמלה אם ישנן החסרות כלשהן.