ב- 25 באפריל, 1999 כ- 10,000 מתרגלי פאלון דאפא הלכו למחות בפני משרד הערעורים של מועצת המדינה שברחוב פויו בבייג'ינג. הם ביקשו את שחרורם של 40 מתרגלי פאלון גונג שנעצרו בצורה לא חוקית לפני-כן ע"י המשטרה בטיאנג'ין. מאורע זה זכה לתשומת לב עולמית וגרם להתחלתה של רדיפה חסרת תקדים, שעדיין נמשכת, ביוזמתו של הדיקטטור הסיני ג'יאנג זמין. ארבע שנים לאחר מכן, בבחינה מדוקדקת של האירוע הנ"ל מזווית ראיה רחבה, אנו אמורים לקבל הבנה טובה יותר בנוגע לכמה נושאים מהותיים.

בראשונה, מתרגלי הפאלון גונג מימשו את זכויותיהם כשערערו כקבוצה. החוקה של סין מציינת בבירור כי לאזרחים שמורה הזכות לערער. משטרת טיאנג'ין עצרה את המתרגלים בניגוד לחוק וסירבה לשחררם. לאור זאת היה זה נכון, מחושב והגיוני ביותר עבור המתרגלים לבוא ולהציג את המקרה במשרד הערעורים של מועצת המדינה. הם היו שלווים ביותר, הם לא צעקו שום סיסמאות, לא הניפו שום שלטים ולא חסמו אף נתיב תנועה. ההאשמה שכביכול הם " צרו על ג'ונג-נאן-האי" (קריית הממשלה בבייג'ינג) הייתה האשמה שהומצאה והובלטה ע"י משטרו של ג'יאנג בכדי לרדוף את הפאלון גונג.

בחברה דמוקרטית כמו בארה"ב, יותר מ- 10,000 איש מחו ביום בו הוכנס רשמית הנשיא בוש לתפקידו, אולם אף לא אחד מהם הואשם ב"מצור על הבית הלבן" או ב"מצור על הנשיא". ההאשמה המזויפת של ג'יאנג מראה בדיוק מהו טבעו.

שנית, משטרו של ג'יאנג טרח להדגיש שוב ושוב כי לערעור של מתרגלי הפאלון גונג היו "שאיפות פוליטיות". זוהי דוגמה אופיינית של גנב הצועק: "עיצרו את הגנב!". לאחר שהמפלגה השלטת בסין עלתה לשלטון, היא החלה ברדיפות פוליטיות רבות בשם ה"מאבק הפוליטי" או "מאבק מעמדות". הקורבנות הוגדרו לרוב כ-"אויבי האומה עם שאיפות פוליטיות", אולם בעלי השאיפות הפוליטיות האמיתיים היו הדיקטטורים עצמם. העובדות שעולות מארבע השנים האחרונות מוכיחות כי לפאלון גונג אין שום תכנונים להשיג כוח פוליטי, להיות מפלגה פוליטית או לקחת חלק במערכת הפוליטית. אין לפאלון גונג שום סדר יום פוליטי. הם מעולם לא השיבו בכוח כאשר הם נרדפו באכזריות, עברו התעללות ואף נרצחו. כל אשר הם בקשו הן הזכויות לתרגל פאלון גונג ולהיות אנשים טובים. איך ניתן להחשיב זאת כ-"מניעים פוליטיים" ? בעיניו של הדיקטטור הפנטי, כל שהוא רואה הוא כוח, וכל האנשים והדברים שהוא מדמיין שהם אויבים אפשריים לשלטונו הדיקטטורי נראים כבעלי "מניעים פוליטיים", ולכן יש להשמידם בעודם באיבם בכל מחיר. זהו טבעו האמיתי של דיקטטור רדוף פחדים.

הדיווחים של המשטר של ג'יאנג לגבי אותו אירוע ולגבי הפאלון גונג הם חסרי אמינות לחלוטין. לאחרונה, ההתנהלות בנוגע למשבר נגיף ה- SARS היא הוכחה נוספת לחוסר האמינות של משטרו של ג'יאנג. בהתחלה, מפלגת השלטון הסינית החביאה את העובדות. לאחר מכן היא הורתה לשר הבריאות לזייף את מספר המקרים. בהמשך, בתי-חולים בסין העבירו חולי SARS כדי להטעות פקחים של ארגון הבריאות העולמי(WHO). מה שיותר מביש הוא שהתקשורת הסינית, שמנוהלת בידי המדינה, האשימה בכעס את דווחי התקשורת בעולם כ-"בעלי מניעים פוליטיים" וב-"המצאת חדשות עם כוונות מרושעות" לאחר שהחזות שהם עצמם ניסו ליצור התמוטטה כמגדל קלפים. למרות שמשטרו של ג'יאנג שיקר חזור והלוך מתוך דאגה לכוח פוליטי,הוא תקף בסערה את התקשורת הזרה בכנותו אותם כ-"מונעים פוליטית" לאחר ששקריו שלו עצמו נחשפו. בדיוק כמו שהשקרים בנוגע ל-SARS עלו בחייהם של רבים, השקרים בנוגע לפאלון גונג הרעילו את דעותיהם של מיליונים. מתרגלי פאלון גונג בסין עצמה ומחוצה לה התמידו בהבהרת העובדות לציבור במשך ארבע השנים האחרונות, מנטרלים בכך את מסכת השקרים של משטרו של ג'יאנג.

דרך המחאה ב- 25 באפריל, ודרך ארבע שנים של מחאה שקטה, מתרגלי הפאלון גונג הוכיחו עצמם כאנשים שדבקים באמונתם ושלעולם לא התפשרו למול אלימות ודיכוי. אנו מתנגדים לרדיפה האכזרית אך לעולם לא נגרר לשימוש באלימות כנגד אלימות כלפינו. אנו נשאר שלווים, מחושבים ובלתי ניתנים לערעור, משום שאנו חולקים אמונה מוצקה ב- "אמת – חמלה – סובלנות".