התנסות מהוועידה האינטרנטית השתים עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין
אמי היא בת 79 וחיה לבד, אבל אחיותיי ואני מבקרות אותה לעיתים קרובות. היא תרגלה פאלון גונג יחד אתי והייתה בריאה מאוד. אך לאחר שהרדיפה החלה ב-1999, היא חששה והפסיקה לתרגל, ובריאותה התדרדרה.

בשנה שעברה היא חזרה לתרגל. מחלותיה נעלמו ובריאותה שבה אל כנה. היא אמרה לבן דודי שגר בחו"ל להפסיק לשלוח לה תרופות, ונתנה לאחותי הצעירה בקבוק גדול של גלולות סידן מתוצרת ארה"ב.

אמי סיפרה לי סיפור. בוקר אחד, שק אשפה הונח בפתח ביתה. היא לא חשבה הרבה ולקחה אותו לפח. בבוקר המחרת אחותי האמצעית ראתה בפתח הדלת שק אשפה נוסף והתרגזה. בימים הבאים הונחו שוב שקי אשפה ליד הדלת. אחותי זעמה וצעקה בפרוזדור הבניין: "מי עושה דבר נתעב שכזה? מוטב לך שלא אדע, כי אצעק עד שראשך ייפול!"

לאחותי האמצעית יש מזג סוער והיא חסרת סבלנות. אמי משכה אותה פנימה לתוך הדירה וביקשה ממנה להפסיק לצעוק. אמי אמרה שכמתרגלת פאלון גונג עליה להיות סובלנית יותר ולא להתנהג כמו אחרים. אחותי האמצעית, שאינה מתרגלת, השיבה, "אל תתני לי עכשיו הרצאה על התרגול שלך, אני כל כך כועסת! אני מתערבת שהמשפחה שגרה למעלה עשתה זאת. אני רואה אותם שופכים שאריות של תרופות סיניות לרחוב וזורקים אשפה למטה דרך חלון המטבח שלהם. הם עושים בלגן גדול סביב פח האשפה. הם בריונים ועכשיו הם פולשים לטריטוריה שלך.

אחותי האמצעית לא נתנה לאמי לטאטא את הפרוזדור ואת הכניסה. אך אמי אמרה שהיא רק רוצה לשמור על ניקיון המקום.

בסוף השנה אחותי האמצעית ואני שבנו כל אחת לביתה. לפני שעזבתי, הזכרתי לאמי להסתכל פנימה כשנתקלים בבעיות.

ה"מתנה" של ראש השנה הסיני

בחג ראש השנה הסיני היה לנו מפגש משפחתי. אמי הלכה להביא את העיתון. במקום העיתון היא מצאה שני שקי אשפה שחורים בסלסילת הבמבוק בו הדוור משאיר בדרך כלל את העיתון. החלטנו לא לספר לאף אחד מהמשפחה. כל מי שהיה מקבל "מתנות" שכאלו בראש השנה הסיני היה כועס מאוד.

אמי קבלה את אותן "מתנות" גם בימים הבאים. לא התרגזנו ולא סיפרנו לאף אחד.

כמה ימים אחרי ראש השנה הסיני חזרנו לביתנו, וב-16 במרץ, לרגל יום הולדתה ה-79 של אמי, התאספנו שוב יחד שאלתי אותה אם היא קיבלה עוד "מתנות" אחרי שעזבתי. היא אמרה שה"מתנות" המשיכו להופיע במשך יותר מ-40 יום ברצף. אמרתי לה שהם שם כדי לעזור לה להרים את רמת הטיפוח שלה.

היא אמרה שהיא זרקה את שקי האשפה וניקתה את הסלסילה, אך ה"מתנות" המשיכו לבוא. לפעמים היא ריחמה על עצמה על שהיא צריכה להסכים להשפלה שכזאת. אך הרגשתה השתפרה לאחר שקראה בספרי הפאלון דאפא, וזה לא הטריד אותה. היא אמרה שאולי יש לה חוב לשכנים מלמעלה מחיים קודמים ועכשיו היא משלמת את ה"חוב", אז זה בסדר לסבול מעט. מאסטר לי, המייסד של הפאלון דאפא, אמר בספר "ג'ואן פאלון":

"אמרתי שרמת הגונג של האדם גבוהה כרמת השין-שינג שלו."

אחותי הצעירה שמעה את שיחתנו ורצתה לריב עם השכנים האלו. היא אמרה שאמי תמימה מדי ושתמיד אחרים מאיימים עליה.

אמי אמרה שאין צורך לדבר עם השכנים כי הם כבר לא שמים את האשפה בפתח הדלת ואפילו ניקו את הרצפה. אתמול כשחזרה מהקניות היא שמה לב שפתח דלתה נוקה למשעי. היא אמרה שעליה דווקא להודות להם. כששוחחנו, בן השכנים ירד למטה ושמע את שיחתנו. לא יכולנו אלא לחייך כולנו.

אמרתי לאמי שטוב לבה הוא שנגע בשכניה ופתר את הקונפליקט. אמרתי שמתרגלים צריכים להתנהג בהתאם לעקרונות הפאלון דאפא, אמת-חמלה-סובלנות, וללכת אחרי הדרכתו של מאסטר לי ולהיות אנשים טובים.

אחותי הצעירה הייתה עדיין כעוסה קצת ואמרה: "כל אחד אחר היה מתרגז חוץ משתיכן". אני ואמי הבטנו זו בזו וחייכנו.

אחותי הצעירה קמה כדי ללכת לביתה. לפתע היא הסתובבה ואמרה, כאילו הרגע הבינה, "עכשיו אני מבינה איך זה ששתיכן בריאות ולא נעשות חולות. מצב המחשבה שלכן שונה משל אחרים. מתרגלי פאלון דאפא לא מובסים בקלות, כי הם אינם מתרגשים מדברים שבעולם הרגיל".

אמי ואני היינו מרוצות שהיא הוארה לזה.

ה"מתנה" של ראש השנה הייתה אכן מתנה במובן שהיא עזרה לנו לרומם את הבנתנו.