התנסות מוועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות במרכז ארה"ב 2015

ברכות למאסטר רב החסד! ברכות לעמיתיי המתרגלים!

אני בת 16. הקיץ השתתפתי בפרויקט "רוכבים למען החופש" והייתי רוצה לשתף כאן את ההתנסויות שלי.

לשחרר את ההחזקה למחויבויות בלימודים

הקיץ הזה רציתי לעבור שוב בבית על מבחן הכניסה לקולג' (SAT), לקחת שיעורי עזר ולהשתתף בפעילויות המועדון הבית ספרי. השיעורים שלי בקורסים צפופים מאוד מפני שאני מתחילה ללמוד בתיכון. כמו כן אני משתתפת בכמה פרויקטים של דאפא, כך שבתחילה לא חשבתי שאשתתף בפרויקט "רוכבים למען החופש".

ב-30 במאי גיליתי שהפרויקט הזה עומד להתחיל והבנתי פתאום שהוא בעל ערך רב והזדמנות מיוחדת להבהיר אמת. באותו לילה למדתי את הפא של המאסטר.

המאסטר אמר (מתוך: "הוראת הפא בוועידה בקנדה", 23 במאי 1999 בטורונטו – תרגום זמני, לא רשמי):

"אמרתי שיש אנשים שברגעים קריטיים מסוגלים לוותר על העתיד שלהם, על משרות ועל קריירה. אם זה כך, האם אנשים אלה לא עברו את המבחן?"

התחלתי לחפש פנימה וגיליתי המון החזקות במהלך הזמן הזה. השתמשתי בתירוץ של עומס שיעורי בית להתעצל ולחפש אחר נוחות, כמו כן הלב להציל ישויות חיות כבר לא היה נלהב אצלי יותר מדי, מפני שחשבתי שאני טובה בהבהרת אמת בטלפון לסין. גם משפחתי הזכירה לי לשים את הדאפא בעדיפות הראשונה שלי. היות שידעתי שההזדמנות הזאת לא תשוב עוד, טסתי בבוקר ה-31 במאי ללוס אנג'לס.

אף על-פי שכל ההחלטות נעשו בפחות מיום אחד, הרי במבט לאחור, כל אלה היו תכנונים של המאסטר. עמוק בלבי הרגשתי בת מזל רב ואסירת תודה למאסטר על שהעניק לי את ההזדמנות הזאת.

לסלק הפרעות ולמהר להציל ישויות חיות

מאחר שהגעתי רק בלילה של ה-31 במאי, לא הספקתי להתאמן ברכיבה על אופניים. גם מספר זוגות האופניים לא היה מספיק. היינו אמורים למהר ולצאת לדרך מהקונסוליה הסינית בלוס אנג'לס, כך שאחד המתרגלים פשוט נתן לי באקראי זוג אופניים.

בזמן שרכבתי הרגשתי שהמהירות גדולה מדי. אחרי כן אנשים סיפרו לי שהאופניים היו בהילוך המהיר ביותר. התחלתי להיכנס לפניקה ושכחתי להשתמש בבלמים. נכנסתי עם האופנים במכונית חונה ולאחר מכן בעץ.

ישבתי על הרצפה ואמרתי שוב ושוב "פאלון דאפא הוא טוב". הרגשתי כאב קטן אבל לא דיממתי כלל. אף על-פי שלמכונית לא נגרם נזק לאחר ההתנגשות, המתנתי בכל זאת לבעלים של המכונית. בעלת המכונית הייתה סינית וניסיתי להבהיר לה את האמת. היא אמרה מבלי להקשיב לאף מילה: "לא מעניין אותי מה עושים אנשי הפאלון גונג, אני רק צריכה פיצויים". אמרתי לעצמי שזוהי הקארמה שלי עצמי. אסור שיהיו לה מחשבות רעות לגבי הדאפא. אלה הם יחסים גורליים בינינו. רציתי להביע חמלה כלפיה ולעזור לה. רציתי להציל אותה.

אחרי שסיפרתי לה את הסיבה למסע האופניים ועוד קצת על הרדיפה, היחס שלה השתנה והיא אמרה: "מתרגלי פאלון גונג הם טובים – את עדיין המתנת כאן אחרי שפגעת במכונית שלי. זה בסדר, לכי ותמשיכי לרכוב" מאחר שהיה עלינו לרכוב קילומטרים רבים ביום הראשון, פשוט ביקשתי אותה לזכור ש"פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב" ועזבתי.

מאוחר יותר, פגשתי במשמרת הנרות בוושינגטון הבירה את המתרגל שהיה אתי בשעה שדיברתי עם בעלת המכונית בלוס אנג'לס. הוא אמר לי שהאישה לא ביקשה כלל פיצויים ושהיא למדה עוד יותר על פאלון גונג. הבנתי ששלושת העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" יכולים לפתור כל התנגדות ובעיה. יהיה עליי לשפר את השין-שינג שלי כדי שאציל עוד ישויות חיות.

התכנית שלנו ביום הראשון הייתה לצאת ברכיבה מחוץ ללוס אנג'לס ולהתחיל לטפס על ההרים, אבל התאונה נשארה עדיין טבועה במחשבתי. כשהתחלתי ללמוד את הפא הרגשתי כאילו המאסטר מדבר אלי באופן אישי.

"אדם יכול להיתקל בצרות בזמן שהולכים ברחוב או בסביבה חברתית אחרת. צריך לגרום לך לוותר על כל ההחזקות שאינך יכול לוותר עליהן בין אנשים רגילים. כל ההחזקות האלה, כל עוד יש לך אותן, צריכות להיות מסולקות בסביבות שונות. יגרמו לך למעוד וכך תתעורר אל הטאו. באופן זה אדם עובר את הטיפוח-תרגול." ("ג'ואן פאלון")

התאונה שנתקלתי בה הייתה הפרעה מרושעת. עליי לשלול את הרדיפה הזאת. הבנתי גם שבמהלך המסע הזה אתקל במכשולים רבים ושונים לאורך הדרך. בכל פעם שחשבתי על המתרגלים בסין שנרצחו על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), ועל ילדיהם שנותרו חסרי בית, הייתי מעודדת את עצמי תמיד להמשיך הלאה ולהציל את היתומים האלה.

אחרי הצהריים הגיע תור הקבוצה שלנו לרכוב. במבט על האנשים שרק סיימו את תורם, היו כאלה שנפצעו, וכמה אמרו שהיה קשה לנשום. המאמן אמר לי: "הגעת רק אתמול ללא אימון, את לא חייבת לרכוב היום". אבל בכל זאת רכבתי.

עבורי, היום הראשון לרכיבה ממשית היה דרכים צרות בהרים עם עליות רבות. בצד השני חלפו ביעף מכוניות כל הזמן. פגעתי בסלע קטן ונפלת על האדמה. אמרתי לעצמי: "אין זמן לבזבז". קמתי והמשכתי לרכוב.

נפלתי עוד פעמיים או שלוש באותו יום. כל פעם שנפלתי, קמתי והמשכתי ברכיבה. הזיכרון הבלתי נשכח ביותר עבורי במסע של כ- 5,000 הקילומטרים מלוס אנג'לס לוושינגטון, היה היום הראשון: הרים תלולים שנשאו את המחשבות הנכונות והנחישות של כולם להציל ישויות חיות, מחשבות שנצצו כמו זהב מלוטש תחת השמש הקיצית

לסלק את ההחזקה לפחד

היה זה הלילה השלישי או הרביעי. מספר גדול של אנשים הלכו תחילה לאתרי מחנאות ולגבי שאר האנשים, כל עוד הם רצו לרכוב הם יכלו לעשות זאת.

השעה הייתה שמונה או תשע בערב. הרכיבה הייתה בדרך הררית. היה חשוך מאוד ולא יכולתי לראות דבר. משום שהייתי המובילה, לא רציתי להאט את המהירות של כל הצוות. המשכתי להחליף מהלכים והעליתי מהירות כדי שנוכל למהר ולהגיע למתחם המחנאות.

באותו זמן פחדתי והרגשתי ש-24 הקילומטרים שרכבנו ארכו נצח. המתאם רכב אחריי ואמר: "אם את פוחדת, פשוט בקשי מהמאסטר להגן עליך". קראתי למאסטר בלבי ושיננתי את שירו של המאסטר "מחשבות נכונות ופעולות נכונות" (מתוך הונג יין 2):

המואר הגדול אינו פוחד מסבל
רצונו מחושל מוצק כיהלום
ללא החזקה לחיים או למוות
הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות

לא יכולתי לעצור את הדמעות, אבל הן היו דמעות של שמחה. באותו הרגע הרגשתי כל כך מבורכת להאמין במאסטר ובפא. זהו כבוד רב כל כך להיות תלמידת דאפא בתקופת תיקון הפא, מפני שהמאסטר תמיד שם להגן עלי. תודה רבה לך מאסטר.

מאז אותו הלילה לא פחדתי עוד לרכוב.

כוחן של מחשבות נכונות

בפרויקט שלנו הייתי אחראית לעזור למצוא מקום לישון בו כל לילה. אני זוכרת את היום בפנסילבניה, היה גשם חזק מאוד. לא יכולנו ללכת לאתר המחנאות שהזמנו במקור. הייתה אפשרות לסופת רעמים בערב ולא יכולנו להקים את האוהלים.

התחלתי לבחון מלונות סמוכים. הם היו יקרים מאוד בפנסילבניה, במיוחד ללא הזמנה מראש. המחירים באינטרנט היו הרבה מעבר לתקציב שלנו. צלצלתי ל-5 עד 6 מלונות אבל לא יכולתי להשיג מחיר טוב. הסתכלתי פנימה וגיליתי שלא הבהרתי את האמת היטב לאנשים האלה ורק רציתי שדברים ייעשו.

חייגתי מספר נוסף ושלחתי מחשבות נכונות, מפני שזה היה מלון נחמד. האחראית בקבלה נתנה לי מחיר של 608 דולר. המחיר היה עדיין יקר מדי, אבל היא נתנה לי את מספר הטלפון של המנהל. צלצלתי אליו וסיפרתי לו על הרדיפה הבלתי חוקית שמשטרו של ג'יאנג דזה-מין הוביל ועל קצירת איברים חיים שתזמרה המק"ס.

המנהל הגיב ואמר שאנו עושים משהו משמעותי מאוד ולבסוף נתן לנו 9 חדרים במחיר 499 דולר, מחיר שהיה אפילו נמוך מהתקציב שלנו.

להבהיר אמת לסינים ולעזור להם לפרוש מהמק"ס

"רוכבים למען החופש" אינו פרויקט של רכיבה בלבד על פני אמריקה, אלא גם הבהרת אמת לאנשים לאורך הדרך, דהיינו בכירי ממשל, אנשי תקשורת, אנשים ברחוב וצוות המלון, למעשה, לכל מי שאנו יכולים לפגוש.

נהגתי להבהיר אמת לאזרחים סינים באמצעות המחשב, אבל לעתים נדירות פנים אל פנים. בכל פעם שעברנו דרך אחת הערים, היינו פוגשים תיירים סינים רבים.

אני זוכרת את הפעם הזאת בשיקאגו, יום לפני יום העצמאות. היה לנו חצי יום לשוטט ברחובות ורק לשוחח עם אנשים. פגשתי בסינית בגיל העמידה וסיפרתי לה על מסע האופניים שלנו, על "ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן" שהייתה מזימה, ועל ג'יאנג דזה-מין שנתבע לדין על ידי אנשים בכל העולם.

היא אמרה לי: "את ילדה אכפתית מאוד, אתם הצעירים שונים מילדים בסין. אני תומכת בכם". הצעתי לה לפרוש מהמק"ס באמצעות כינוי והיא שמחה לקבל זאת.

לבסוף, אמרתי לה לזכור ש"פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב!'. "המילים האלה יכולות להציל את חייך במצבי סכנה". חיבקנו אחת את השנייה וראיתי דמעות בעיניה כשעזבתי.

הבהרת אמת דורשת התמדה. לפעמים, כשאנו מבהירים אמת לאנשים, הם אומרים מילים רעות , אבל הם מתעוררים. כמו כן ישנם כל כך הרבה מבני ארצנו הסינים. יש להם עדיין לב טוב והם רק מחכים להינצל על ידי הדאפא.

בפרויקט "רוכבים למען החופש" היו שני מתרגלים מאירופה שהתמידו בתרגול כל יום, לא משנה כמה מאוחר היה, או כמה עייפים הם היו. עליי ללמוד מהם.

לאורך המסע ראיתי החזקות והחסרות רבות שלי כמו ההחזקה להיות נקייה, ההחזקה שלא יביישו אותי, השאיפה להימנע מקונפליקטים ועוד.

המאסטר אמר:

"…כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות." ("ג'ואן פאלון")

איני יודעת כמה פעמים קראתי את המשפט הזה בעבר, אבל לא חשבתי עליו באמת ביסודיות. אני אסירת תודה לתכנון של המאסטר להוציא אותי מהעצלות שלי של לפני כמה חודשים. אני מתכוונת להמשיך לטפח את עצמי, לעשות את שלושת הדברים היטב ולהזדרז להציל ישויות חיות.

הרמה שלי מוגבלת. אם יש משהו שאינו הולם, אנא ציינו זאת בפניי בחמלה.

תודה רבה לך מאסטר, תודה לכם עמיתיי המתרגלים.