חיכוך מסוים התפתח ביני ובין מתרגלים אחרים כי הם לא קיבלו את אחת מהצעותיי. על פני השטח זה נראה כאילו אני עושה משהו טוב עבור אחרים, אך הרעיון שלי נדחה. די כעסתי על כך, אך לא יכולתי לשים את האצבע על הסיבה לאי הנוחות שלי.

בוקר אחד לאחר קריאה בספר "ג'ואן פאלון", הבנתי שלמרות שהצעתי הייתה טובה, שמתי דגש רב מדי על עצמי, והדגשתי שמה שאמרתי הוא נכון ושאחרים צריכים ללכת בעקבותיי.

המאסטר אמר,
"הם גילו כמה עקרונות, וגילו שיש דברים בין אנשים רגילים שהם מוטעים. הם גם אמרו לאנשים איך לעשות מעשים טובים. בהתחלה הם לא היו נגד דתות אחרות. בסוף אנשים סגדו להם בהאמינם שמה שהם אומרים הגיוני. אחרי זה אנשים האמינו בהם עוד ועוד. כתוצאה מכך אנשים סגדו להם במקום לדתות." (ג'ואן פאלון")

חשבתי על התרחיש הזה. אם אכפת לי מדי שההבנה שלי היא הנכונה ואשכנע אחרים שיהיה טוב יותר ללכת בדרך שלי, אני עלול בהיסח הדעת לקדם את עצמי וליצור משהו חדש שאחרים ילכו אחריו. זה יכול להזיק לפא ולהוביל אנשים בכיוון המנוגד לו.

המאסטר לימד אותנו בהרצאה בעבר:

"…,לא משנה מה תעשה או תגיד, עליך להתחשב באחרים, ואפילו בדורות הבאים! עליכם להתחשב ביציבות הנצחית של הדאפא!" ("יסודות להתקדמות במרץ", "ללא החסרה בטבע הבודהא")

כשהבנתי את הסכנה שבהחזקה לאמת את עצמי, נזכרתי בהתנהלות שלי עם אנשים שאינם מתרגלים. הרבה אנשי עסקים ביקשו לחבור אליי כי הם חשו שאני ישר ואמין.

רק לאחרונה קרוב משפחה הציע שוב שנקים עסק ביחד, אך הוא אינו מכיר בדאפא. הוא חושב שהסטנדרט המוסרי שלי גבוה, אך אין לזה שום קשר לתרגול שלי בדאפא.

עכשיו אני מבין שזה בגלל שאימתתי את עצמי, לא את הפא. אני תמיד עושה דברים למען אחרים כדי שיחשבו שאני אדם טוב. חשבתי שכשאנשים מכירים בכך שאני אדם טוב, זה אומר שהם מכירים בדאפא. למעשה, טעיתי.

כשאני עושה דברים למען אחרים, יש לי גם קצת מנטליות של רדיפה אחר דברים, או אחרי מוניטין. כשיש למתרגל מחשבות כאלו, זה ממש מסוכן עבורו.