בעקבות ההתקדמות בתהליך תיקון הפא, המאסטר מספר לנו במאמרים:

"למעשה, חלק מהתלמידים שיכולים להשתמש בכוחותיהם העל-טבעיים וישויות מעולמות שונים השתמשו כל הזמן בכוחות על-טבעיים, בעוצמת האנרגיה והשתתפו בסילוק הישויות הרעות שפוגעות והורסות את הדאפא".

"למעשה, לכל תלמיד דאפא יש את היכולות. רק שהיכולות לא מתבטאות בממד החיצוני, כך שהם חושבים שאין להם כוחות על-טבעיים. אבל לא משנה אם הם יכולים או לא יכולים להתבטא בממד החיצוני, כאשר המחשבות האמיתיות של האדם מתגלות, הן בעלות עוצמה רבה".(מהמאמר "המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן בעלות עוצמה חזקה")

תלמידי הדאפא הולכים בצמוד לתהליך תיקון הפא של המאסטר, יוצרים מחשבות נכונות כדי לסלק את הרוע ולתקן את הפא כשהם עוזרים למאסטר בעולם האנושי, מצילים את אנשי העולם ואת כל היצורים החיים.

אתר מינג-הויי פרסם את המאמרים "ליצור מחשבה נכונה", "ליצור מחשבה נכונה שוב", ו"ליצור מחשבה נכונה פעם שלישית, לשרש את הרוע". תלמידי הדאפא בכל העולם יצרו בו זמנית מחשבה נכונה נחושה וסילקו באופן יעיל את הרוע שבשלושת העולמות. במקביל, אתר מינג-הויי פרסם גם מאמרי התנסויות והבנות של תלמידי הדאפא. המאמרים האלה תיארו לנו את המצבים האמיתיים שהתחוללו בממדים שונים במהלך תיקון הפא. אבל באותו הזמן עלינו להבין בבירור שהמאמרים האלה אינם פא והם לא יכולים לשרת בתפקיד ההדרכה בטיפוח-תרגול שלנו ולא יכולים להדריך אותנו בהתנהגות או במחשבה במהלך תיקון הפא. כל מטפח יכול לראות רק את המראה הזעיר שמורשה לו לראות. אפילו אחרי שהוא מצליח בטיפוח, הוא יכול לראות רק את צורות הביטוי שמרשים לו לראות באותה רמה שהוא נמצא בה ומתחתיה. זה עדיין מוגבל מאוד ולא יכול לייצג את המצב האמיתי של כל היקום.

אנחנו מבינים שבזמן סילוק הרוע, אין עלינו לשכוח את הטיפוח-תרגול בתיקון הפא. עלינו לזכור בכל רגע שאנחנו תלמידי דאפא, אנשים שבמהלך טיפוח-תרגול. במקביל לחיסול הרשע אנחנו מסלקים את הדברים שלנו שלא מתאימים לפא. במהלך העזרה למאסטר בתיקון הפא קיימים גם מבחנים לאמונה נכונה והבנה נכונה. כשאנחנו עוזרים למאסטר בעולם האנושי, מסלקים ומשרשים את הרוע שבשלושת העולמות, רק אם נזכור בכל רגע "להתייחס לפא כאל המאסטר", לאמוד את הדברים שאנחנו נתקלים בהם ואת המחשבות שלנו, נוכל לשמור על המחשבה הנכונה בכל מצב ולעשות כל צעד היטב.

למשל, קראנו במאמר במינג-הויי "הממדים האחרים ששאן-שאן ראה (IV)", שכששאן-שאן תירגל ביום הפאלון דאפא העולמי, "נלחמתי ללא הפסקה עם כל מיני יצורים חיים מעוותים והרגשתי עייף מאוד. היו גם בני אלמוות עוברי אורח שעזרו. היה טאו אחד שאמר שהוא ממהר ונתן לי מקל קסם כשהוא עזב. הוא אמר שכשהמקל קופץ לבד יבוא שד גדול והמקל יעוף לבד להילחם בו." מובן שאנחנו ידענו אחר-כך ששאן-שאן הבין שהוא לא היה צריך לקבל את "מקל הקסם" של ה"טאו" ההוא. העניין הוא, האם הקוראים התעוררו לבעיה הזאת לפני שהתפרסם המאמר הבא של שאן-שאן? האם הם הבינו בדעה צלולה את הרצינות של "ללא דרך שנייה" שהשתקף בתופעה הזאת? האם במצב המסובך והמלחיץ שבו "נלחמים ללא הפסקה", "מרגישים עייפים", ו"יש בני אלמוות שעוזרים", הם יכולים להיזכר בדבריו של המאסטר:

"יום אחד תראה לפתע אל גבוה וגדול. האל הגדול הזה משבח אותך קצת ואז מלמד אותך כמה דברים. אם תקבל את זה, הגונג שלך יתקלקל". (מספר "ג'ואן פאלון")

"אל תתנו לזה להזיז את לבכם כשתראו אדם מואר מאסכולה אחרת. הישארו רק עם אסכולה אחת. "לא משנה איזה בודהא, איזה טאו, איזה אל, או איזה שד – אפילו אל תחשבו להזיז לי את הלב". בדרך זו בוודאות יש תקווה להצלחה". ("ג'ואן פאלון")

במאמרי ההתנסויות וההבנות, אפשר לראות משפטים כאלה: "באותו הזמן הבודהא הגדול ששומר על השדה מחזק ומספק אנרגיה לתלמידים, כך אנחנו לא מרגישים עייפות ויכולים להמשיך לפלוט גונג." (מינג-הויי 29 במאי "הממדים האחרים ששאן-שאן ראה (VII)") "כשחזרתי לבית בערב, הרגשתי קצת עייף. אז עשיתי את התרגיל החמישי כדי למלא אנרגיה. לפני התרגול קיוויתי שהבודהות, הטאואים והאלוהויות יחזקו אותי." (מינג-הויי 2 ביוני "פעלו היטב, אל תרפו את עצמכם …") כתלמידי דאפא, צריך להיות שהמאסטר מחזק אותנו. המאסטר אומר:

"כשהפאלון מסתובב בכיוון השעון הוא יכול לספוג באופן אוטומטי אנרגיה מהיקום. כשהוא מסתובב נגד כיוון השעון הוא יכול לפלוט אנרגיה. סיבוב פנימי (בכיוון השעון) מציע הצלה עצמית ואילו סיבוב חיצוני (נגד כיוון השעון) מציע הצלה לאחרים – זהו מאפיין של שיטת התרגול שלנו." ("ג'ואן פאלון")

אם כך, האם אנחנו צריכים לקבל את האנרגיה שה"בודהא הגדול" מספק לנו? או "לקוות שהבודהות, הטאואים והאלוהויות יחזקו אותנו"?

חלק מהתלמידים גם אמרו במאמרים שלהם, שהם הלכו למקומות מסוימים או ראו ישויות מוארות כלשהן בחלומות או בזמן התרגול. אנחנו הבנו שאין לתת לשום דבר שאנחנו רואים להזיז לנו ואין לנחש מה הקשר בינו לבינינו כמו "היא צריכה להיות האם האמיתית שלי" וכו'; לא משנה לאן אנחנו הולכים, אנחנו לא צריכים להיות קשורים לשם ולא רוצים לחזור. בכל מצב עלינו לזכור שאנחנו מטפחים של הדאפא ועל הלב להיות ישר.

חוץ מזה, עלינו להעריך את הפא שהמאסטר לימד את כל היצורים החיים וללמוד אותו עם לב שקט. אחרת קשה מאוד יהיה להבין את המשמעות האמיתית שבתוכו, שלא לדבר על לקבל ממנו הדרכה בטיפוח-תרגול שלנו ובתיקון הפא. יש אנשים שאומרים בין התלמידים ש"עכשיו 'הטיפוח-תרגול בתיקון הפא' כבר הסתיים, מה שנשאר זה רק 'תיקון הפא' ". אנחנו חושבים שדיבורים כאלה נוגעים בבעיות גדולות וזה מאוד לא רציני להגיד אותם סתם בלי להתחשב בזמן במקום או בקהל. יש אנשים שמתייחסים לכל הקונפליקטים והמכשולים שהם נתקלים בהם במהלך הבהרת האמת והפצת הפא, כאל דברים שיש לסלק אותם, אבל הם מתעלמים מהאלמנט החשוב של החיפוש פנימה ושיפור השין-שינג. למעשה מנטליות כזאת מנוצלת בקלות על-ידי השדים ומזיקה למוניטין של הדאפא. בזמן הרציני של תיקון הפא, עלינו לשמור על הצלילות, לסלק בכל רגע את ההחזקות ואת המחשבות והדעות הרעות, לדחות הפרעה חיצונית, אחרת המחשבה נוטה להיות מופרעת על-ידי שדים, כך שנעשה ישירות דברים שמערערים את תיקון הפא.

"בעת האדירה של ההיסטוריה, כל צעד יציב הוא עדות היסטורית מפוארת והוא מוסריות אדירה שלא ניתנת לשיעור. כל זה יתועד בהיסטוריה של היקום. פא אדיר ועידן אדיר יוצרים את הישויות המוארות האדירות ביותר". (מאמר חדש של המאסטר "גדולת תלמידי הדאפא")

הבה ונעשה את כל הצעדים בהיסטורית תיקון הפא היטב וביציבות.

________________________________________________________________________________________________________

המאמר נכתב היטב. הוא מכוון לנושאים ספציפיים, במיוחד לאלה שבמצב הנוכחי. אני מקווה שכולם יכולים להתייחס באופן נכון לנושאים שצוינו במאמר.

לי הונג-ג'י

5 ביוני, 2001