במשך השנה האחרונה כמה מתרגלות באזור שלי הלכו לעולמן. זה גרם לבלבול כלשהו ולהבנות לא נכונות בקרב בני המשפחה והחברים שלהן.

ניסיתי לעזור למתרגלות האלה וקיוויתי שהן תתגברנה על כך, אבל בסופו של דבר זה לא הצליח. במבט לאחור, הבנתי שאמנם מתרגלים אחרים יכולים לעזור במידה מסוימת, אבל מה שקריטי הוא המחשבות הנכונות של המתרגלים העוברים את המצוקה.

להלן כמה מהבעיות שראיתי ושמעתי במשך ההליך הזה. אינני כותבת זאת כדי לבקר אותן, אבל אני מקווה שהשיתוף הזה יהווה אזהרה לכולנו ללכת היטב את החלק שנותר מנתיבי הטיפוח שלנו.

מספר דוגמאות

מתרגלת אחת הייתה בת 73, ואחרים ראו שהיא פועלת היטב בלימוד הפא, בשינון הפא, בהפצת חומרים ובהבהרת האמת. בכל זאת היא הלכה לעולמה ביולי 2016. לדברי מתרגלים שהכירו אותה היטב, הייתה ִּפרצה אחת במחשבותיה שיכלה להוביל לתוצאה החמורה הזאת.

המתרגלת השנייה הלכה לעולמה בפברואר השנה. היה לה מושג מושרש עמוק מאוד לגבי מחלה. כמו כן היא החזיקה במושגים אנושיים. בתת ההכרה היא ראתה עצמה חולה ולעתים קרובות הייתה בררנית לגבי המזון שאכלה.

המתרגלת השלישית נהגה להבהיר את האמת לעתים קרובות, ולעתים הייתה מספקת תמיכה טכנית למתרגלים אחרים בפרויקטים של הבהרת אמת. בכל זאת היא הלכה לעולמה תוך כאבים חזקים באפריל השנה. לדברי מתרגלים שעזרו לה באמצעות שליחת מחשבות נכונות, המתרגלת הזאת הייתה במצוקה משפחתית במשך זמן ארוך. כמו כן, היו לה תסמינים של קארמת מחלה במשך זמן רב, אבל היא הקדישה לכך מחשבה.

המתרגלת הרביעית עזבה אותנו במאי. עברה יותר משנה מאז התחילו התסמינים אצלה ועד שמתה. בעיות בשין-שינג שלה בלטו משום שהייתה לה החזקה לאינטרסים חומריים באינטראקציות עם קרובי משפחתה, כמו גם בחיי היום יום שלה איתם. היא נהגה להתלונן, תרבות המפלגה הייתה טבועה בה, הוא נטרה להם בלבה. עקב יחסים גרועים עם בני משפחתה, היא לא הייתה מסוגלת לקיים קשר הדדי עם מתרגלים כשמצבה הורע. לכן הכוחות הישנים יכלו לנצל את מצבה.

אני יודעת שהמתרגלות האלה תכננו לטפח היטב, אבל בכל זאת הן עזבו אותנו. התסמינים אצל כל אחת מהן ארכו זמן מה טרם מצבן התדרדר במהירות. היו אזהרות, אבל הן לא היו מסוגלות לשנות עצמן מן היסוד ולהשתפר באמת עם הזמן. במילים אחרות, הן לא הקדישו תשומת לב מספיקה להתנגד ולשלול את התכנונים של הכוחות הישנים מלכתחילה. כתוצאה מכך הן הלכו על הנתיב אותו תכננו הכוחות הישנים.

טיפוח-תרגול הוא רציני ביותר

מבלי לשנות את המושגים האנושיים שלנו אין כל דרך להתקדם באמת בטיפוח-תרגול. כלומר, אם מתרגל אינו יכול לשחרר את האנוכיות, או החזקות שונות, ולשפר את השין-שינג שלו, במהותו הוא אינו מתרגל אמיתי. אם אדם רוצה רק לרדוף אחרי משהו בדאפא, אם זה בריאות או משהו אחר, הוא או היא לא ישיגו את הפא באמת, וכך בסופו של דבר יהיו כמו אנשים רגילים.

בנוגע לקארמת מחלה, עלינו ללמוד מהמתרגלות האלה, שאיננו יכולים לוותר ולתת לזה לקרות. במקום זאת עלינו להישאר צלולים ולשלוח מחשבות נכונות בזמן כדי לסלק את האלמנטים המרושעים האלה. כלומר, איננו יכולים להיות סובלניים כלפי ההחזקות שלנו, או להזין ולטפח אותן.

השיעורים שהוזכרו למעלה לימדו אותנו שהרצון לטפח לבדו אינו מספיק. עלינו לטפח ביציבות ולשפר באמת את השין-שינג שלנו.

טיפוח-תרגול אינו תחביב או דרך חיים. לחשוב על שלושת הדברים כמשימה ולסיים אותם, זה לא מספיק. טיפוח-תרגול הוא קדוש. זה דורש מאיתנו ללמוד את הפא עם הלב שלנו ולנהוג בהתאם לפא בכל דבר שאנו עושים ובכל מחשבה. כלומר עלינו להשתנות ולשפר את עצמנו, לא משנה מה אנו עושים. כל החזקה, לא משנה כמה גדולה או קטנה היא, יש לסלק אותה ברגע שאנו מגלים אותה. בתהליך ההיטמעות לתוך הפא, עלינו גם לאזן היטב את היחסים שלנו עם אחרים.

לטפח את עצמנו היטב זה עצמו אימות הפא, וזה יעזור להציל ישויות חיות. אני מקווה שכולנו נפעל טוב יותר במהלך ההזדמנויות שנשארו לנו לטיפוח, שלא נותיר חרטות כלשהן לעצמנו, ולא נאכזב את החמלה של המאסטר.