בעבר הייתי אסרטיבית וחמת מזג, תמיד ניסיתי לבלוט ולהצטיין מעל לאחרים בביצועי בעבודה. יכולותיי המקצועיות היו יוצאות דופן, ומוסר העבודה שלי זכה בהכרה וכבוד מכל הממונים עליי ומעמיתיי לעבודה.

אבל לא הייתי מאושרת. הרגשתי שלא ממש מימשתי את הייעוד שלי. לא היתה לי באמת תחושה של הישג או של סיפוק. הרגשתי תשושה מנטלית ופיזית. לא יכולתי לנהל היטב את היחסים בתוך משפחתי והיו לי קונפליקטים בלתי פוסקים עם בעלי. לא הצלחתי לספק לבתי אהבה אמהית אמיתית.

במרץ 1996 נפל בחלקי המזל להיתקל בפאלון דאפא. לאחר שקראתי את ספרו של מאסטר לי הונג-ג׳י ״ג׳ואן פאלון״, התחלתי להבין את המשמעות האמיתית של החיים, וגם את היחס בין הפסד ורווח.

בהדרגה נרגעתי. הפסקתי להיאבק בעבודה ובבית. כבר לא חתרתי שידי תהיה תמיד על העליונה, אלא הזכרתי לעצמי להתנהג על פי עקרונות הפאלון דאפא אמת-חמלה-סובלנות.

כבר לא הרגשתי חוסר סיפוק בעבודה, יחסי עם בעלי השתפרו, והאהבה והדאגה לבתי נעשו אמיתיות. משפחתי טבלה באור של הדאפא, וחוותה אושר וחמימות.

לוותר על רווח אישי

ביולי 1999, המפלגה הקומוניסטית הסינית התחילה לרדוף את מתרגלי הפאלון גונג. אני נעצרתי באופן בלתי חוקי פעמיים, אבל נשארתי מאד רגועה. ידעתי מה שהדאפא מלמד, בניגוד לשקרים שהמק״ס פיזרה באמצעי התקשורת שבכולם היא שולטת. לכן, למרות שהמשטרה עצרה אותי ופשטה על הבית שלי באופן בלתי חוקי, לא חשתי שנאה כלפיהם.

במקום זה, סיפרתי להם בחמלה שלא עברנו על שום חוק, שהממשלה עושה טעות איומה, ושתרגול פאלון גונג הוא זכות אזרחית הקבועה בחוקה הסינית.

בחודש יולי, בתי התיכוניסטית היתה בחופשה. החלטנו לצאת בתי ואני לבייג׳ינג כדי לעתור לממשל המרכזי למען הפאלון גונג.

יומיים לפני שנסענו נכנע בעלי ללחץ הכבד של מערכת הדיכוי של המשטר הקומוניסטי, וביקש להתגרש: הוא יקבל את הבית, ואני אקבל את בתנו.

בתחילה הייתי מוטרדת. חשבתי שאם בעלי רוצה להתגרש, אין לי כל כך מה להגיד, אבל שהבית צריך לעבור אליי ואל בתי. מאוחר יותר הבנתי שהייתה זו ההחזקה שלי לרווח אישי, החזקה שהיה לי קשה לוותר עליה.

בתי אמרה לי: ״אם אבא רוצה את הבית, תני לו את הבית. פאלון גונג מלמד אותנו לחשוב על אחרים. כשאנחנו נתקלים בקונפליקט ובפיתוי של רווח אישי, עלינו לקחת צעד אחורה, והשמיים יהיו כל כך יותר רחבים.״

בתי צדקה. המאסטר מלמד אותנו לקחת את התהילה והרווח בקלילות. אנחנו מתרגלי פאלון גונג. עלינו לוותר לאחרים במצבים כאלה. לכן, הסתכמתי לתת לגרוש-לעתיד שלי את הבית.

נשלחתי למחנה לעבודה בכפייה כי עתרתי לממשל

בתי ואני נסענו לבייג׳ינג, אבל נעצרנו בדרך על ידי המשטרה, אשר הובילה אותנו בחזרה לתחנת המשטרה המקומית. משם, נשלחתי למחנה לעבודה בכפייה למשך שנתיים של ״חינוך מחדש״.

כאשר שוחררתי ב-2003, המשכתי לעבוד בעבודתי, באותה מחלקה, ובתי נבחרה ללמוד באוניברסיטה בגלל ציוניה המעולים בתיכון.

זמן קצר לאחר מכן, המחלקה שלי בעבודה קנתה למספר עובדים יחידות דיור. לי הקציבו אחת מהן, אז לוויתי 30,000 יואן מאחותי כמקדמה על יחידת דיור של 130 מ״ר.

בזמן שהבנק עבד על ההלוואה שלי, נעצרתי שוב ונשלחתי לשלוש שנים נוספות של עבודה בכפייה.

לחלוק את ברכת הדאפא

הממונים עלי במחלקה הבינו את הפאלון גונג ואת הרדיפה, כך שכששוחררתי ב-2007, הם שלחו מישהו לקחת אותי הביתה. למחרת, התקשרו אלי כדי שאחזור לעבוד במשרה המקורית שלי.

מאוחר יותר, גיליתי שבמשך ההיעדרות הכפוייה שלי, הממונים עלי קנו את הבית שלי תחת השם של המחלקה. כשהתחלתי לעבוד שוב, הם מכרו לי בחזרה את יחידת הדיור, במחיר המקורי. היות שהרכישה היתה ״רכישה פרטית״ מ״חברה ציבורית״, הבנק לא יכול היה לאשר לי הלוואה. היחידה שלי מצאה סידור מיוחד והגישה לי את המפתחות ליחידת הדיור שלי.

ב-2008, אחרי כמה שיפוצים הכרחיים, בתי ואני עברנו לביתנו החדש.

בתי היתה כבר בוגרת של קולג׳ ועבדה בעבודה שנתנה לה סיפור. לפני שנתיים קנינו אפילו מכונית.

סגן המנהל של הקהילה שלנו הגיע לביתנו לביקור. הוא הבחין שאני סמוקת-לחיים ומלאת חיים, לגמרי לא כמו מישהו שמתקרב לגיל 60. הוא גם חש את השלווה והרוגע של סביבת ביתנו.

אמרתי לו, ״סבלתי במחנות לעבודה בכפייה במשך קרוב לשש שנים בשל הרדיפה של הממשלה את הפאלון גונג, אבל אני בריאה פיזית, ללא כל מחלה, והכל בזכות הדאפא. אם רק תזכור ש׳פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות הם טובים׳, ותפרוש מהמפלגה הקומוניסטית, אתה תבורך גם כן.״

הוא היה עד לברכתו של הדאפא ששרתה עלי ועל בתי, והחליט לפרוש מחברותו במפלגה. לפני שעזב, הוא נאנח, ״כשאני מסתכל עליכן, אני רוצה לתרגל פאלון גונג גם כן.״