חלקו הראשון של המאמר בקישור אתר האינטרנט:

http://he.minghui.org/?p=11048

כמובן שלא יכולתי להשיג את כל זה בלי ההגנה של המורה. זכרתי שבימים הראשונים, כשמתרגל עמית נתן לי הדגם הטוב ביותר של נגן MP4, והוא לא פעל. מאחר ולא יכולתי למצוא את התוכנה הצרובה במעגלים האלקטרונים לה הייתי זקוק, הייתי חייב ללכת למעבדת תיקונים כדי להשיג אחת. פרמטתי את ה-MP4 וחשבתי שהקבצים שהיו בו לא היו שם יותר. הטכנאי אמר שיעבוד על זה בלילה וביקש ממני לבוא לקחת אותו למחרת. כשחזרתי, הטכנאי אמר :"אני מצטער, לא יכולתי למצוא את התוכנה עליה דברת ובנוסף הנגן לא יוצר קשר עם המחשב". לקחתי את ה-MP4 והפעלתי אותו. המסך הראה "לימוד הפא למתרגלים האוסטרליים". הייתי המום, לאחר הפרמוט, המחשב עדיין שמר על כותרות הקבצים. הבנתי מיד. המורה הגן עלי. לא פלא שהטכנאי לא הצליח לקשר אותו עם מחשב. הייתה לכך סיבה.

בהדרגה השגתי את הידע הנחוץ לתיקון נגני ה MP3 -וה MP4. כשהמתרגלים העמיתים הביאו לי כמה נגנים לתיקון, רובם "תוקנו" מיד . כמובן שעשיתי כל זאת בהתנדבות. המורה נתן לי הכל, כולל חיי.מה שעשיתי קודם היה מעט מאד.

נזכרתי בדבר אחד שזעזע אותי עמוקות. מתרגל א' נתן לי פלאפון נייד עם כיסוי מחליק, לתיקון. זה היה פלאפון יקר. פתחתי אותו ומצאתי את שורש הבעיה, אבל לא הייתי בטוח שאוכל לתקן אותו, והסברתי לו את המצב. הוא פחד, ולכן לקח אותו בחזרה. לאחר כמה ימים, מתרגל ב' נתן לי פלאפון נייד זהה לתיקון. הבעיה הייתה דומה. הסברתי לו את אותו מצב. הוא ענה: "אל תדאג, קדימה תבדוק אותו. אם לא תוכל לתקן אותו, אתה יכול לשמור אותו לעצמך ולעשות בו יותר מחקרים ובדיקות לשיפור שיטות העבודה שלך, וכך בעתיד, תוכל לעזור לאחרים". התרגשתי עמוקות והפסקתי לדאוג. תיקנתי אותו היטב. מתרגל ב' סיפר לי מאוחר יתר: "עשית עבודה מצוינת. הקול ברור עכשיו יותר, אפילו יותר ברור משהיה חדש". ידעתי שזה בגלל שהיה לו שין שינג טוב. מאוחר יותר מתרגל א' שמע זאת ונתן לי את הפלאפון הנייד שלו עוד הפעם. חשתי שהשין שינג שלו לא היה טוב, לא כמו של מתרגל ב', ואני השוויתי ביניהם בזמן תיקון המכשיר. מחשבה זו הפריעה לי, ובטעות שברתי כמה אלמנטים. התחלתי לדאוג. במוחי עלתה מחשבה: "מתרגל א' לא טוב כמו מתרגל ב', זו הסיבה". ידעתי שמחשבה הזו היא לא שלי, וניסתי בכל כוחי להיפטר ממנה. בסופו של דבר, סיימתי את העבודה למחרת היום.

דרך מקרים אלה, הבנתי שהעבודה לכשעצמה אינה טיפוח, אבל מצב הטיפוח ישתקף בעבודת תיקון שלי. שיפור שיטות התיקון שלי אינן המטרה, שיפור רמת השין שינג על מנת להציל יותר יצורים חיים היא המטרה האמיתית. דרך עבודתי הבנתי שמטרתי ברורה, והיא להיטמע בפא, המורה והפא יתנו לי את החוכמה ואז השיטה שלי תשתפר. השיטה שלי יכולה להשתפר בזכות רמת השין שינג לי ולא בגלל שלמדתי היטב את הידע אנושי.

כמה מתרגלים שיבחו אותי באומרם שאני מוכשר. חשבתי, לא חשוב כמה גבוה תואר ההשכלה שלי, לא חשוב איזו סוג של טכניקה מיוחדת השגתי, אפילו אם היה לי את הידע של כל המין האנושי, כל זה קיים עבור תיקון הפא. המורה אמר :

"לחלק יש יכולות חזקות יותר בהיבטים האלה, לחלק יש יכולות חזקות יותר בהיבטים אחרים – אבל אין עליכם להתפרע במחשבתכם בגלל זה. אתה אומר שיש לך את היכולות הכה גדולות, ככה וככה, אבל הפא העניק לך אותן! זה לא היה הולך אם לא היית משיג את היכולות האלה .הצורך של תיקון הפא גרם לחכמה שלך להגיע לדרגה ההיא, לכן אין עליך לחשוב שאתה בעל יכולת." (ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב)

אין בזה דבר שעלי להתפאר בו או להיסחף ולהתגאות בו.

עם התקרב תיקון הפא, הזמן דחוף ומיידי. דאגתי הייתה לעמיתיי המתרגלים איתם למדתי את הפא ואימתתי את הפא לפני ה-20 ביולי 1999, אך בגלל הרדיפה הם סטו מהפא. רציתי לראותם שוב ולעשות את המיטב לעזור להם.

בסופו של דבר פגשתי את עמיתיי המתרגלים מהעבר, בעזרת מתרגלים אחרים. ידעתי שרבים מהם לא למדו את הפא במשך תקופה ארוכה ואחדים מהם היו במצב מבולבל. זה לא הטריד אותי. נזכרנו בימים ההם לפי ה-20 ביולי 1999. התקופה אותה הקדשנו לאימות הפא, והזמן שהקדשנו לעבודת דאפא. חלקם התרגשו עד דמעות. אחד מהם שאל אותי: "עלי להתעורר, נכון?". עניתי ברצינות: "כן".

למעשה, כשהיינו ביחד, דיברתי מעט מאד. הם דיברו הרבה. שפת הגוף שלי דברה אליהם: "דאפא טוב, מעולם לא וויתרתי ואני עדיין מטפח". לא היה לי שום רצון להסתכל עליהם מגבוה, לא חשבתי מעולם שאני יותר טוב מהם ועדיין אני מרגיש כך היום.

המורה אמר:

"בזמן הנוכחי, לא משנה אם תלמידי הדאפא מאמתים את הפא בקבוצה או שאתה מבהיר את האמת לבד, כל זה הצורך של הדאפא. כל עוד תיקון הפא דורש את זה עליך לעשות אותו היטב, ואין על מה לדבר. אל תהפכו ליומרניים בגלל התפקידים שלכם, גם אל תרגישו שאתם שונים מהאחרים. כל אחד מכם הוא חלקיק ובעיניי אף אחד לא יותר טוב מאף אחד אחר, כי את כולכם דליתי באותו הזמן" (ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב)

כולנו בתהליך הטיפוח ובזמן הטיפוח חלקנו לא כל כך חרוץ, וחלק מאתנו כן חרוץ, זה טבעי. כל עוד תיקון הפא ממשיך, ישנו סיכוי להשתפר. עבור אלה שנשארים מאחור אני מאמין שברגע שיתעוררו ויתחילו להדביק את הקצב, הם עשויים לעשות עבודה טובה יותר ממני. איך אוכל להסתכל עליהם מגבוה?

לאחר שראיתי את המתרגלים לשעבר, קשה היה לי להיפרד מהם. מאוחר יותר גיליתי שהמתרגלים לשעבר המשיכו שוב לקרוא את ספרי הדאפא והתחילו לטפח, חשבתי, כמה רחום הוא המורה, כמה המורה סבל עבורנו. אנחנו לא יכולים לאכזב את המורה.

תודה מורה רחום, מורה דגול. ללא הצלתך הרחומה איך היינו יכולים להיות למה שאנחנו היום! במסלול הטיפוח שלי, אמשיך עם מחשבות נכונות ומעשים נכונים. אהיה יותר נחוש, ואהיה מטפח דאפא אמיתי בתקופת תיקון הפא.