במהלך התהליך של שיתוף פעולה עם מתרגלים עמיתים, הגעתי להבנה שכל פעם שמתרגל עושה משהו כדי להציל ישויות חיות, הוא תמיד יבחן כדי לראות אם הוא למעשה מתרגל אמיתי ואם מה שהוא עושה הוא קדוש, או רק עניינים של אנשים רגילים. הייתי רוצה לחלוק את ההתנסות שלי בהיבט זה.

תמיד חשבתי שאני אדם מלא ביטחון עצמי, אבל בשנים האחרונות של הטיפוח שלי, הגעתי להבנה שהביטחון שלי הוא רק מסך שמאחוריו מתחבאת הערכה עצמית נמוכה. גיליתי זאת כשהבנתי שתמיד הרגשתי ככישלון. בכל פעם שעשיתי משהו, תמיד התעלמתי מהישגיי והלקיתי את עצמי על הדברים שלא הצלחתי לעשות.

תמיד היה לי קשה להוקיר את עצמי ואת הישגיי. כתוצאה מכך, פיתחתי מושג שאני מוכשר מאוד, כדי להגן על עצמי מההרגשה הבסיסית הזו של הכישלון. זה הוביל גם למנטליות חזקה של התפארות.

בגלל זה היתה לי גם תשוקה להשמיע את דעתי בכל נושא ותמיד רציתי לדבר בקבוצה שלנו. ביזבזתי זמן יקר בקבוצה כדי לאמת את עצמי כך שהאחרים יוכלו לשבח אותי ויתנו לי את האישור שהייתי כל כך זקוק לו.

מבחוץ, זה אולי נראה די טוב, ואולי זה נראה כאילו שלאדם מסוג זה הבנה מעמיקה של הפא ושהוא צלול ראש. אבל, הכרתי את החזקות העמוקות יותר שמאחור, בעצמי ובאחרים. בגלל שמישהו לא מרגיש שהוא ראוי להצלחה, הוא ממלא את החלל בשבחיהם של אחרים, וכך מזייף ביטחון עצמי ויוצר דימוי מזויף של הצלחה.

ברגע שהבנתי את זה, התחלתי להיות יותר שקט וצנוע. כשדיברתי בקבוצה הצלחתי להיות רגוע ולא היה לי צורך להוכיח את עצמי או להגן על עצמי אם מישהו תיקן אותי. זה הקל על שיתוף הפעולה ועל הציות להחלטות של המתאם בלי הצורך לשנות דבר, אפילו אם לא הסכמתי איתו. עכשיו היה קל יותר לעשות בשקט את מה שאומרים לי ולנסות לעשות את זה היטב.

לדעתי, האגו הוא תוצר של הכוחות הישנים, והוא, לפי הבנתי מהפא, הסיבה להתדרדרותו של הקוסמוס. אני מאמין שבקוסמוס הישן, בגלל שאף ישות לא ידעה שיש פא אוניברסלי, האלים השונים של המישורים השונים חשבו שהחוכמה שלהם היא הכול, שהם הישויות הגבוהות ביותר הקיימות, ושרק הגישה שלהם היא הנכונה.

מכך אני מסיק שכאשר מתרגלים פועלים כך כאשר הם עובדים על פרויקט או כשהם בקונפליקט, הכוחות הישנים יכולים לגרום לצרות רציניות ולהכשיל את הכול בגלל ששמנו את עצמנו בתוך השדה של הכוחות הישנים, והחשיבה שלנו עומדת איתם בקו אחד. כך, הם יכולים לחזק את ההחזקות שלנו, ובסופו של דבר להרוס אותנו ואת כל מי שקיווינו להציל.

הבנתי היא שהמצב הזה מופיע בגלל חוסר היכולת להבחין באופן ברור בין האני האמיתי שלנו לבין האשליה של האני – במילים אחרות, כשלא מצליחים לשחרר את האגו (ה"עצמי") שלנו.

כולנו מגיעים ממישורים שונים ויש לנו את ההשקפות שלנו. אני לא חושב שיש פסול במתן מקום לרעיונות שונים, אבל כאשר התוצר של הכוחות הישנים, האנוכיות, מופיע, וכאשר איננו משתמשים באני האמיתי שלנו כדי להציל ישויות חיות, אז אנחנו תחת השליטה של הכוחות הישנים, כי כשאנחנו מאמתים את האגו שלנו אנחנו נותנים להם יד חופשית להתערב. בזמנים כאלה, אני חושב שעלינו באמת להזכיר זה לזה למה אנחנו פה.

״כמטפח / אדם תמיד יחפש את הליקויים של עצמו / זו הדרך היעילה ביותר להיפטר מהחזקות / לא ניתן לדלג על מצוקות, גדולות או קטנות / [אם תמיד תוכל לזכור:] / “הוא צודק, / אני טועה”, / אז על מה יש להתווכח?״ (״מי צודק, מי טועה״ מתוך הונג יין 3)

כשה"לון יו" החדש יצא, התחלתי לתרגם אותו מאנגלית לנורבגית. התרגום היה לי קל ומהיר, והרגשתי טוב מאוד לגביו. אז העברתי את התרגום למתרגל שאחראי על התיקונים בחושבי שלא יהיה צורך בעבודה רבה. כמובן שטעיתי.

המתאם הראשי חָבַר לקבוצת התיאום כדי ללטש את התרגום. אני מצדי הרגשתי שהוציאו אותי מהתהליך וקצת התעצבנתי. התמלאתי בתחושה של הכישלון ורוחי נפלה.

אחרי זמן מה פתאום הבנתי שכדי לעזור באמת לפרויקט הזה להצליח, עליי לטפח. אז הנחתי לרגשות האנושיים שלי לגבי זה והתרכזתי בלסלק את האגו שלי ולהפריד את עצמי מהשליטה של הכוחות הישנים. פתאום הייתה לי תחושה עצומה של הצלחה. הרגשתי שמחה וכבוד על כך שאני חלק מעשייה מקודשת כזו. הבנתי אז מהפא שבכל פעם שמתרגלים משתתפים בפרויקט, אנחנו תמיד נעמוד במבחן אם אנחנו מסוגלים להניח לאגו שלנו.

אם נוכל ללכת בנתיב האלוהי ולהפריד את עצמנו משליטתם של הכוחות הישנים בכך שנשחרר לגמרי את האשליה של האני ונשתף פעולה באופן מלא, המתרגלים המעורבים יצליחו להציל ישויות חיות. אז אנחנו בקוסמוס החדש, שבו אין אגו.

הבנתי היא, שבקוסמוס החדש, בגלל שאין בו אגו, כל הישויות, לא משנה כמה גבוהות הן, תמיד יחזיקו בדאפא במקום בדברים שלהן. אנחנו ננצור את כל החיים, לא משנה איזה צורה ואיזה גודל הם ילבשו. וכולנו נדע בענווה שהדברים שלנו הם רק התפיסה שלנו את הדאפא והם רק האמיתות שהגענו להבין ברמת הטיפוח שלנו.