אני עובד בחברה המייצרת LCD (מצג גבישי נוזלי – המת') מזכוכית קוורץ. תפקידי לבדוק את המוצר הגמור.

ב-2 בדצמבר 2005 נשאתי מעט LCD מזכוכית קוורץ לשולחן הביקורת והתחלתי לעבוד. לידי היה כבשן בעל לחץ גבוה שבו מסלקים את הבועות מהמוצר. באותו זמן הניח עמית לעבודה חלק מהחומר בכבשן, סגר והדק את ברגיי דלת הכבשן. הוא לא הצליח להדק כמה מהברגים, אך חשב שזה לא יהווה בעיה, ועזב. הייתי היחידי בחדר.

לאחר כחצי דקה, דלת הכבשן נפרצה בקול נפץ, וזרם אוויר בלחץ גבוה פרץ מהכבשן וזרק אותי כנגד הקיר, למרחק של כ-3 מטר. ובינתיים חופן של זכוכית קוורץ הותז עלי במהירות-על, כמו סכינים מעופפות. קסדת הבטיחות שלי הועפה למדף בגובה שני מטר מעלי, ותאורת הפלורוסנט התפוצצה ונשברה.

עומד בפני אסון פתאומי כזה, הייתי רגוע מאד, קר מזג, ושקול ברוחי, ולא פחדתי כלל, כאילו שזה לא נוגע לי כלל וכלל. המפקח ומנהל התפעול נחפזו פנימה לחדר לאחר ששמעו את הפיצוץ. הם ראו זכוכיות מסביב אבל אני הייתי בסדר. לאחר שבדקתי את עצמי, ראיתי שאינני פצוע בשום מקום בגופי, אך הבחנתי ברסיס זכוכית בגודל ענף דקל שהיה תחוב בין אצבעותיי. כל עמיתי לעבודה נכנסו. לאחר שנודע להם מה שהתרחש, הזדעזעו ונדהמו כולם. אחדים מעמיתי לעבודה שידעו כי אני מתרגל דאפא אמרו "היום באמת ראינו את הפלאים של הדאפא".