אני בת 73. הייתי על סף מוות כשקיבלתי את חיי מחדש תחת "אורו של הבודהא". הייתי רוצה לספר למאסטר ולעמיתיי המתרגלים על ההתנסויות של בטיפוח. אני אאמת לאנשי העולם את העובדה שפאלון דאפא הוא טוב. אנא ציינו בחמלה כל החסרה שתמצאו.

אסון אדיר הכה בי ב-1992

ב-5 במארס 1992 הרעידה התפוצצות עזה את מזרח שינג-טאי בפרובינציית הה-ביי, מה שזעזע את כל המדינה. לציבור נמסר שיותר מתריסר אנשים מתו בהתפוצצות, אבל שיעור מקרי המוות הריאלי היה גבוה בהרבה. אחת המשפחות במקום שיתפה פעולה עם המפלגה המרושעת והפעילה באופן בלתי חוקי עסק מסוכן בחצר ביתם. הם פירקו בידיים תחמושת צבאית נטושה, הוציאו את אבק השריפה והכינו פצצות רעש.

לא עבר זמן רב והם גרמו לשריפה. המשפחה ידעה מה עלול לקרות, כך שהם ברחו כולם החוצה ואף אחד מהם לא נפגע ומת. בדרך החוצה הם צעקו "שריפה" ואין ספור שכנים טובי לב חשו לסייע להם. כל השכנים מתו בהתפוצצות ענקית, ובכלל זה בני הצעיר שהתחתן לא מכבר.

על-פי דו"ח החקירה היו מעורבים במקרה מספר רב של בכירים מרמות ממשל שונות, כך שמשפחות הקורבנות החפים מפשע הגישו תביעה משפטית. התביעה עשתה דרכה כל הדרך עד הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית הסינית, אך דוכאה על ידי מנהיגי המפלגה, שביטלו את התביעה. חיים רבים חפים מפשע מתו לשווא.

בכיתי יומם ולילה. כלתי שהייתה בחודש השישי להריונה והוסתה על ידי אחרים, גנבה את רוב נכסיי. היא לקחה ממני את הבית החדש שעליו היה לנו עדיין חוב גדול. בני מת והיא גנבה את כל חסכונותיי ואת הבית. הרגשתי שאני בדרך ללא מוצא. אני חקלאית. השדה הוא מקור פרנסתי, אבל המפלגה לקחה את השדה שלי. היה עליי לעבוד במפעל. קצבת הפנסיה שלי הייתה רק 50 יואן לחודש. לא יכולתי לעמוד באסונות שפקדו אותי בזה אחר זה. כיצד אוכל לחיות? אלה לא היו אסונות טבע אלא אסונות מידי אדם. הם נגרמו על ידי המפלגה.

אני אישה חזקה. כדי לשלם חזרה את החוב ולעזור לילדיי הנוספים, נאבקתי כשאני מיוסרת. קצצתי דשא בקיץ ומכרתי ירקות בחורף הקר כדי להתפרנס. קמתי בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר כדי ללכת לשוק הירקות. חזרתי הביתה ב-20:00 או 21:00 בלילה. שלוש שנים אחר-כך התפתחה אצלי נפיחות בדיסק בגב. ביקרתי אצל מומחי רפואה רבים, ניסיתי כל מיני מרשמים, אבל שום דבר לא עזר.

חיים חדשים, פא ישר

כשאיבדתי כל תקווה לחיים, מישהו אמר לי: "פאלון גונג הוא דהארמה ברמה גבוהה שכדאי לך לנסות". מאחר שבמילא לא הייתה לי ברירה אחרת, התחלתי לתרגל פאלון גונג ב-1996.

אפילו טרם למדתי לגמרי את כל התרגילים, כל מחלותיי נעלמו. כשעשיתי את תרגיל המדיטציה בישיבה, התרוממתי למעלה ולמטה. אפילו עכשיו כשאני מודטת, אני מתרוממת למעלה לעתים. הרגשתי פעמיים את ההרגשות הנפלאות האלה כאילו אני בתוך קליפת ביצה. הרגשתי קלילה, כמעט חסרת משקל.

הדאפא העניק לי חיים חדשים. כמובן שטיפחתי במרץ ובעוז קדימה. בכפר לימדתי את תרגילי השיטה, והסיפור האישי שלי עזר לאנשים רבים לקבל את הפא. היו לנו יותר מ-50 איש באתר התרגול שלנו. כשהחלה המק"ס לרדוף את הדאפא, לא פחדתי, ונסעתי לבייג'ינג מספר פעמים לעתור למען הדאפא ולמען המאסטר. סבלתי ממשטר הטרור במהלך אותה תקופת זמן.

ב-1 באוקטובר 2000 קניתי כרטיס רכבת לבייג'ינג. בעלי השגיח עלי מקרוב. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שאשתו תעונה שוב על ידי המפלגה. אבל בתי הבינה אותי היטב. בעזרתה יצאתי מהבית ועליתי לרכבת. אבל לפני שהגענו לכיכר טיאננמן, נעצרנו ונלקחנו לתחנת משטרה. בתחנת המשטרה ישבתי על שולחן ותרגלתי את תרגיל המדיטציה. למחרת, כשאחד הסוהרים ראה אותי הוא אמר: "שוב את פה? עניתי לו שבאתי לאמת את הדאפא. הם ליוו אותי חזרה למרכז המעצר המקומי. הסוהרים שם התייחסו אליי אחרת. לא חלצתי נעליים כמו כולם והם כיבדו אותי. חזרתי על הפא מתוך זיכרוני, תרגלתי ולימדתי אחרים לתרגל כל יום. כמו כן הבהרתי את האמת. כולם קראו לי "דודה". כשנודעה להם האמת (מהו הפאלון גונג), הם לא נאבקו ורבו עוד בינם לבין עצמם וכל הסביבה השתפרה.

אחרי שהייה של 45 יום, גזרו עלי 3 שנות מאסר במחנה עבודה בכפייה. חשבתי לעצמי שלא משנה לאן אלך, אני אאמת את הפא. כשבדקו אותי במחנה העבודה לנשים בג'י-ג'יאה-ג'ואנג. שמעתי אחד הסוהרים שואל את אחת המתרגלות איזה מחלות היו לה. היא ענתה שהיו לה מחלות רבות והיא נסעה לבייג'ינג לטייל ואז היא נשלחה למחנה העבודה. כששאלו אותי איזה מחלות היו לי ומדוע באתי לבייג'ינג עניתי: "אין לי כלל מחלות. כל מחלותיי נעלמו. באתי לבייג'ינג לאמת את הפא". הבדיקה הראתה שהיה לי לחץ דם גבוה והם רצו לשלוח אותי הביתה. התחלתי לדאוג ואמרתי שזו בטח טעות. "כיצד אני יכולה להיות חולה? אין לי כלל מחלות ובאתי לכאן כדי להבהיר את הפא". הסוהר חייך ואמר: "בסדר, אני אבדוק זאת שוב אחר הצהריים". הם שוב בדקו אותי אחרי הצהריים וגילו שלחץ הדם שלי גבוה אף יותר. הם התעקשו להחזיר אותי הביתה. רק אז הבנתי שלא היה בי פחד, רק לב ישר טהור ונדיב כדי לאמת את הפא. עברתי את המבחן. המאסטר הגן עלי עם מחלה מזויפת ואיפשר לי לחזור הביתה.

בסוף השנה ההיא בריוני המק"ס שוב הטרידו אותי וסירבתי לשתף עימם פעולה. הם רימו אותי ולקחו אותי למרכז המעצרים בערב ראש השנה. הם גם עצרו מתרגלי דאפא רבים אחרים באותו זמן. סירבתי ללבוש את מדי המרכז, סירבתי לצפות בסרטי וידיאו המכפישים את הפאלון דאפא וסירבתי לשנן את החוקים והתקנות שלהם. 15 יום לאחר מכן יצאתי ממרכז המעצרים כשאני לא משאירה להם דבר. לא חתימה ולא שום דבר אחר שהם רצו.

כל משפחתי עזרה לי לטפח את "הפרח הנפלא"

אחרי שחזרתי ממרכז המעצרים, הבנתי שאני צריכה להתאים עצמי לקצב תיקון הפא. היה עלי להבהיר את האמת, במיוחד אחרי האירוע המבוים של "ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן" על ידי בריוני המק"ס, אירוע שרימה אנשים רבים. היה עלינו לחשוף את הטכסיסים המלוכלכים שבהם משתמשת המק"ס. פירוש הדבר היה, שהיינו צריכים כמות גדולה של חומרי הבהרת אמת. היה קשה מאוד לתחזק מרכז כזה לייצור חומרים. מתרגלים רבים נעצרו אחרי שהפעילו מרכז הפקת חומרים במחתרת.

אני הייתי נחושה לייצר חומרי הבהרת אמת, אבל הייתי אז בת יותר מ-60 עם שנות לימוד מוגבלות. פניתי לאחת המתרגלות לקבל מעט חומרים והתייחסתי אליהם כמו לאוצר שלי. הלכתי לחנות הדפסות והכנתי עותקים רבים. אבל זה לא היה בטיחותי להכין כמויות גדולות כאלה. פעם אחת, בעל החנות גילה מה אני מדפיסה והוא סירב להמשיך להדפיס לי. החלטתי לקנות מדפסת בעצמי. בדרך זו אוכל להדפיס כמה שאני רוצה ואפילו לספק למתרגלים עמיתים בקרבת מקום. כך נטמן הזרע להקמת מרכז לייצור חומרים בביתי.

ב-2003 הפסקתי למכור ירקות לפרנסתי כדי שאוכל להתפנות להיות מעורבת לחלוטין בתיקון הפא. בתי ובעלה תמכו כספית בכל המשפחה. הרגשתי שנעשה פחות ופחות קל להשיג חומרים ממתרגלים ורציתי להוריד ישירות חומרים מהאתר בעצמי. משפחתי תמכה בי שוב. רכשתי במהירות מחשב. מסיבות בטיחות לא החזקתי את המדפסת בבית ומתרגלת עמיתה עזרה עם ההדפסה.

תוך כדי שתיקון הפא פורץ קדימה, הרמתי את הסטנדרט להכנת חומרי הבהרת אמת. חשבתי שכדי שהפרח הזה יפרח במלואו, עליי לרכוש מדפסת טובה יותר. בדרך זו אוכל להכין גם עטיפות לתקליטורים, חוברות, את המינג-הווי השבועי, לוחות שנה ואת "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית". כל משפחתי עזרה. שני הנכדים שלי לקחו אחריות על תחזוקת ותיקון המכונה. אני הייתי אחראית על הורדת חומרים מהאינטרנט, בעלי ואני הדפסנו ביחד, בזמן שבתי וחתני פתרו את הבעיות שנתקלתי בהן. אני היחידה המטפחת במשפחה שלי, אבל כולם עזרו לטפח את "הפרח" ביחד אתי בטיפול אוהב ובתמיכה מלאה.

דלתי פתוחה כל הזמן

הסיבה מדוע אני מכינה חומרי הבהרת אמת היא להציל ישויות חיות. אחרי שנתתי חלק מהחומרים למתרגלים עמיתים, חילקתי את השאר בעצמי. עדיין הייתי השחקן הראשי בתקופה הזאת של סוף הדהארמה. אדם אחד מטפח וכל המשפחה מרוויחה. במשך השנה כל בני משפחתי היו בריאים. כשחילקתי חומרים, בעלי נשא עבורי את התיק. (הוא החל לטפח גם כן מאוחר יותר). הנכדים תלו שלטים של דאפא כשהם נעזרים באופניים שלהם. בתי וחתני שלחו בשבילי באינטרנט 3 שמות של אנשים שפרשו מהמק"ס. מאוחר יותר הם הצטרפו אלי לשכנע אנשים לעזוב את המק"ס וארגוניה. אני כה שמחה בשבילם, מפני שהם גם כן מצילים אנשים.

בדרך כלל אין לי החזקה לפחד אבל פעם אחת, כשיצאתי לחלק את "תשעת הדיונים" הרגשתי לא נוח כשראיתי מכונית משטרה. הנכד שלי אמר לי: סבתא אין לך מה לדאוג. אני כאן". הוא הרכיב אותי על האופניים שלו. יצאנו מהסמטה והשארנו את המשטרה מאחור. אם אני יוצאת למקומות רחוקים בתי מלווה אותי לעתים קרובות. התחלתי להבהיר אמת גם בשעות היום. במפעל בו עבדתי היו יותר מ-1000 עובדים וכשנתקלתי בהם, הייתי מבהירה להם את האמת ביסודיות ומשכנעת אותם לעזוב את המק"ס.

זה לא היה קל להציל אנשים. זה טוב שיש לנו את המאסטר, מפני שכמעט החמצתי כמה התנסויות. יום אחד הלכתי למפעל לפגוש את הנשיא. נתתי לו עותק של "תשעת הדיונים". ברגע שראה את הכותרת הוא דחף אותי החוצה ואמר: "לכי, לכי לכי". חייכתי אליו ושאלתי: "למה אתה דוחף אותי? באתי למענך. אני כאן כדי להציל אותך. אולי תרצה לשבת בנוח ולבחון היטב את הספר". סיפרתי לו בסבלנות את העובדות. אחרי שהבין את האמת, בכל פעם שפגש אותי, הוא נהג לומר לי: "פאלון גונג! פאלון דאפא הוא טוב!"

הלכתי להבהיר אמת בסופרמרקט. היו שם אנשים שלא ידעו את האמת וניסו לדווח עליי, כשהם צועקים בקול רם. ניגשתי לאחד מהם ואמרתי: "אני לא עושה שום דבר רע. אני לא מפחדת מהצעקות שלכם. אני כאן כדי להציל אנשים. נראה לי שאינכם יודעים את העובדות האמיתיות, לכן אני באמת צריכה לשוחח איתכם". רוב האנשים בסופרמרקט הבינו את האמת לאחר השיחה שלנו.

פעם הייתי בפארק ומישהו הזכיר את המנהיג לשעבר דנג שיאו-פינג. התערבתי בשיחה וסיפרתי לו כמה מרושעת היא המק"ס. דיברתי על טבח הסטודנטים בטיאננמן ועל קצירת האיברים ממתרגלי פאלון גונג חיים. האיש ביקש ממני: "בבקשה עזרי לכל משפחתי לעזוב את המק"ס וארגוניה".

לפעמים, כשאחרים לא היו מקבלים את העובדות האמיתיות, לא הייתי מתרגזת והייתי ממשיכה לדבר איתם בשקט. רובם היו משנים את דעתם לקראת הסוף. לפעמים הם היו מזכירים לי שאני זאת שעזרה להם לפרוש מהמפלגה. הם היו מברכים אותי לשלום בכל מקום שראו אותי והיו קוראים לעברי: "פאלון גונג" או "פאלון דאפא הוא טוב".

הבריונים של המק"ס מ"משרדי 610", מתחנות משטרה ומוועדות השכונה המשיכו להציק לי. לפעמים היו מצלצלים אלי בחצות הלילה, ואומרים שהם צוות חדש שרוצה לבקר אותי בביתי. בתי הייתה עונה להם בטלפון וצועקת עליהם: "לא אכפת לנו אם אתם חדשים או ותיקים, תפסיקו לצלצל אלינו" וסוגרת את הטלפון. הם הפסיקו לצלצל אלינו בסופו של דבר.

מעולם אינני מחביאה את הספרים בבית. יום אחד, הגיע שוטר ושאל על תמונת המאסטר: "מה זה?". עניתי לו שזוהי תמונת המאסטר. לא פחדתי כלל. הוא הרים את התמונה והסתכל בה, אבל לא בכוונה הוא הפיל סמל סוואסטיקה שגזרתי והנחתי בחזית התמונה. הוא הרים אותו בזהירות ושם אותו חזרה במקום בעדינות ואמר לי: "אין עלייך לומר זאת שוב בשום מקום". אמרתי לו: "אם לא הייתי מספרת לך, איך יכולת להבין?" הוא לא אמר מילה ולא שב אלינו עוד.

דלתי פתוחה כל הזמן, אבל בריוני המק"ס אינם באים עוד. מתרגלים עמיתים באים אלי ללמוד את הפא, לקחת חומרי הבהרת אמת ולשתף בהתנסויות שלהם. כולם באים לתיקון הפא.