לאחר ששוחררתי בשנת 2011 ממחנה עבודה בכפייה, הייתה לי החזקה חזקה מאוד לפָחַד. לעתים קרובות היו לי סיוטים שאני נעצרת שוב, ונשלחת בחזרה למחנה העבודה. דאגתי פן ארדף שוב. לפעמים כשניידת המשטרה חנתה בסמוך למקום עבודתי, הייתי נלחצת מאוד, הייתי מוציאה מתיקי את כל חומרי הפאלון דאפא והסתרתי אותם.

לאחר שהשתחררתי ממחנה העבודה כתבתי כמה מאמרים כדי לתעד את הדברים הרעים שקורים שם, אבל הייתי משהה את הכתיבה לאתר מינג-הווי על כל מה שהיה קורה עם הרדיפה באזור מגוריי. לעתים קרובות הסתכלתי על דברים במושגים אנושיים ופחדתי שאיעצר אם אחשוף אותם. מיקמתי את עצמי בעמדה של "נרדפת".

בשל הרדיפה שסבלתי ממנה במחנה העבודה, לחץ הדם שלי היה גבוה מאוד והוא לא ירד גם אחרי שהשתחררתי מהמחנה. מצב הטיפוח שלי לא היה טוב. הייתה לי סחרחורת והייתי מבולבלת כל היום ולא הצלחתי להתרכז כשלמדתי את הפא. חיפשתי פנימה כדי לנסות למצוא את ההחסרות שלי שאותן מנצלים הכוחות הישנים. למדתי את הפא יותר ובסופו של דבר גיליתי שיש לי החזקה חזקה של פחד.

פחדתי לדווח על הרדיפה באזור מגוריי. כשכתבתי מאמרים, המושגים האנושיים שלי היו חזקים מאוד. הייתי מודאגת: "האם אני צריכה לנקוב בשמות המפקחים והאנשים בדרגות היותר גבוהות יותר במקום העבודה? האם הם ינקמו בי? האם הם יפטרו אותי?" כל מיני מחשבות עברו במוחי. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק את ההפרעה ולחסל את כל הגורמים המרושעים שניסו למנוע ממני לחשוף את הרדיפה.

בהערה למאמרו של מתרגל "לחשוף את הרשע בכל מקום בפני התושבים המקומיים "  (http://he.minghui.org/?p=1368) המאסטר אמר:

"חשיפת השוטרים הרשעים ואנשים רעים ופרסום מעשיהם הרעים היא אמצעי יעיל ביותר כדי לזעזע ולרסן את אותם אנשים האירציונליים, המרושעים. במקביל, על ידי הבהרת העובדות לאנשים ברמה מקומית זה חושף אותם ישירות, ומעלה את המודעות הציבורית לרדיפה המרושעת. זוהי גם דרך מצוינת להציל את האנשים ומרומים שרומו והורעלו על ידי השקרים. אני מקווה שכל תלמידי הדאפא והתלמידים החדשים בסין יעשו זאת היטב."

הבנתי שכתלמידיו של המאסטר, אנחנו צריכים להקשיב למאסטר ולעשות כל מה שהמאסטר אומר, ולבצע את מה שהמאסטר מתכנן. לכן לקחתי עט ובמשך כמה ימים כתבתי על איך שרדפו אותי, איך המשטרה עצרה אותי, בזזה את הבית שלי, את מה שהם אמרו לי, הלחץ הכספי, וכן הלאה. כללתי במאמר את שמות כל האנשים שהיו מעורבים ברדיפה נגדי.

החלק הקשה ביותר בכתיבת מאמרים אלו הוא למצוא את מספרי הטלפון של האנשים האלה. למרות זאת, כל עוד היה לי הרצון להציל ישויות חיות ולהפסיק את הרדיפה, מצאתי בקלות את המידע עליהם ואת מספרי הטלפון שלהם. לפעמים זה היה דרך חברים וקרובי משפחה, לפעמים באמצעות מתרגלים עמיתים, ולפעמים דרך האינטרנט. קרה אפילו שמצאתי כמה מספרים שחיפשתי, כשהלכתי ל"משרד 610" כדי להבהיר את העובדות על הרדיפה. אם באמת לא יכולתי למצוא מספר טלפון, הייתי פשוט מטלפנת למעסיקו של האדם שחיפשתי, וכל עוד דברתי עם חמלה ולב טהור, הם היו אומרים לי מיד את המספר שרציתי.

לאחר שהמאמרים פורסמו באתר מינג-הווי, אחד המתרגלים באתר המקומי הוריד אותם למחשב והדפיס אותם, ואנחנו הפצנו אותם ברחבי העיר. אני חילקתי אותם במקומות העבודה של האנשים ששמותיהם הוזכרו במאמר שלי. הלכתי גם לאגף ביטחון הפנים, "משרד 610", סניפים של משרדי הממשלה בעיר, משרדי עורכי דין, ומחלקות משפטיות כדי להבהיר את העובדות. בנוסף, שלחתי גם מכתבים למשפחות ולחברים של האנשים שהיו מעורבים ברדיפה.

די מהר קיבלתי משוב (פידבק) לכל מה שעשיתי. איש סגל "משרד 610" שעקב אחרי, התקשר אליי ואמר: "את שמת את מספר הטלפון שלי באתר האינטרנט מינג-הווי! עכשיו אני מקבל מכם כל יום אימיילים עם מידע. אני לא רדפתי אותך, נכון? האם את כתבת את זה? "אמרתי לו:" זה המזל הטוב שלך שאתה יכול לדעת את העובדות. זה טוב בשבילך, לכן אל תשאל".

כל המצב שלי השתנה לחלוטין. האנשים שהיו מעורבים והביאו למאסרי, נמנעים עכשיו מלהיות איתי בקשר, ואחרים מנסים לדבר איתי ולהתיידד איתי. מקום העבודה שלי עכשיו הרבה יותר שקט, ואנשי המפלגה הקומוניסטית הסינית כבר לא באים להטריד אותי. עובדי "משרד 610" שעקבו אחרי אפילו הלכו למעסיק שלי כדי להסדיר שאקבל את השכר שעוכב ולא שולם לי. הממד שלי הרבה יותר טהור. לחץ הדם שלי חזר לקדמותו והחזקת הפחד שלי נעלמה. חלק גדול מהרוע מוגר.

פעם אחת כשהלכתי לתחנת המשטרה כדי להבהיר את העובדות, מנהל "משרד 610" והאחראי על הביטחון המקומי, לא זיהו אותי עד שישבנו ודיברנו במשך זמן מה. אז הם אמרו: "איך זה שאת נראית כל כך צעירה? את נראית כמו בחורה צעירה ולא זיהינו אותך. בת כמה את?" אמרתי: "אני בת 46. אתה ראית איך נראיתי כששוחררתי ממחנה העבודה בכפייה. זוהי השתקפות של פא הבודהא המופלא".

המאסטר אמר:

"בחשיפת הרוע אתם גם כן מצילים את היצורים החיים ומשלימים את העולמות שלכם". (הערה על " הדאפא", "יסודות להתקדמות במרץ II")

בתהליך של הכתיבה וחשיפת הרדיפה, הייתי מסוגלת לחסל את ההחזקה שלי לפחד, כמו כן גם את השנאה והכעס שהיו לי כלפי המשטרה וכלפי האחרים שהיו מעורבים ברדיפה. באמצעות החמלה שפיתחתי תוך כדי הטיפוח, ניסיתי להציל אותם על ידי כך שחשפתי את המעשים הרעים שלהם, וכך אפשרתי להם להפסיק לבצע פשעים בעתיד. באותו הזמן אני אומרת להם את העיקרון של "טוב זוכה לגמול טוב, ורע מקבל גמול רע". אני מאפשרת להם לדעת שהמעשים הרעים שלהם רשומים ושאנשים רעים בסופו של דבר יקבלו את המגיע להם, ויש להם סיכוי לעתיד טוב, רק אם הם יפסיקו לעשות מעשים רעים.

לבסוף, אני מקווה שכל המתרגלים שנרדפו יכולים לכתוב ולחשוף את הרוע. היו הרבה מתרגלים עמיתים אחרים שסבלו מהרדיפה יחד איתי כשהיינו במעצר, אבל לא ראיתי שום מאמר שהם כתבו. אני מקווה שהדוגמא שלי תעודד אחרים לעשות את אותו הדבר.

אנא הצביעו בחמלה על כל מה שאינו הולם. תודה רבה לכם!