הלכתי לפגוש מתרגלת עמיתה ודיברנו על טיפוח יציב. היא אמרה לי: "את לא מטפחת ביציבות כי את תמיד מדברת עליי מאחורי גבי ומוסיפה לי חומר רע". והוסיפה: "יש לך החזקה להתפארות, קנאה, את מסתכלת על אחרים מגבוה ואת תמיד רוצה לשנות אחרים".

נדהמתי מדבריה והרגשתי ממש נסערת. אבל הצד הרציונלי שלי אמר לי שאני צריכה להסתכל פנימה במקום להאשים חזרה. התנצלתי בפניה, אבל הרגשתי שהתנצלותי לא הייתה כנה. התנצלתי במילים אבל במוחי הרגשתי אחרת: "אני לא דיברתי עלייך ככה. ומההיבט של הפא אני עוזרת לך כבר כל כך הרבה שנים כשאני נזהרת לא לפגוע בכבודך. למה את אומרת לי את זה עכשיו?"

מציאת ההחזקות שלי על ידי חיפוש פנימה

לאחר שחזרתי הביתה הסתכלתי פנימה על פי הפא.

על פי ההבנה של הצד האנושי שלי, כשחשבתי בעבר שאין לה מושג מה לעשות, נהגתי לומר לה מה אני חושבת על כך. אם היא אמרה משהו שחשבתי שהוא לא מספיק חזק, הייתי אומרת לה מה להגיד או לעשות כדי שהיא תשתפר. האם זה לא ביטוי של מנטליות תחרותית?

ככל שהסתכלתי פנימה, כך יותר התביישתי בעצמי. פתאום ראיתי אצלה תכונות טובות רבות: היא לא קוטעת אחרים כאשר הם מדברים, היא לוקחת חלק פעיל בכל פעילות שיכולה להציל ישויות חיות, והיא אף פעם לא מתלוננת. כל יום היא מקריאה מהזיכרון מ"ג'ואן פאלון", והיא תמיד משתפת איתי פעולה בשקט בכל מה שאני אומרת שאנחנו צריכות לעשות.

אני, מצד שני, הייתי תמיד יהירה ומתפארת בכל פעם שעשיתי משהו, ונתתי לה תחושה שאני מטפחת הרבה יותר טוב ממנה. עשיתי את זה בלי שום טיפה של ענווה. השתמשתי בפא כדי לשפוט מתרגלים אחרים במקום לשפוט את עצמי. עם כל החומרים הרעים האלה,  איך יכולתי לשתף פעולה עם אחרים?

כשראיתי את כל החומרים הרעים והמעוותים האלה, שלחתי מחשבות נכונות כדי למוסס אותם. הייתי אסירת תודה למתרגלת הזו שעזרה לי למצוא כל כך הרבה החזקות אנושיות מטונפות, עזרה לי לנקות את היקום הקוסמי שלי, ועזרה לי לחשוף את החזקות האנושיות החבויות שלי כדי שאוכל להיפטר מהם.

כשהסתכלתי עמוק בפנים, ראיתי שבצד האנושי שלי הייתה לי החזקה לחשיבות עצמית בלי שחשבתי כלל על אחרים. בגלל שעשיתי את שלושת הדברים עם אנוכיות, לא יכולתי להגיע למקום של ראש פתוח. איך יכולתי כך לסייע למאסטר בתיקון הפא? חומרים רעים אלה לא רק גרמו לי אי נוחות, הם גם גרמו אי נוחות למתרגלים עמיתים. בתיקון הפא, אלה הם הדברים שיש לסלק.

המחיצה מסולקת ונעלמת

עכשיו המחשבה שלי מאוד ברורה ואני כבר לא מבולבלת. אני שולחת מחשבות נכונות חזקות שהמאסטר יחזק אותי: "אני תלמידת דאפא של תקופת תיקון הפא, איתנה ויציבה. אין שום הצדקה ליצירת מחיצה כלשהיא המפרידה בין תלמידי דאפא".

ניסיתי גם לסלק את כל החומרים הרעים ביקום הקוסמי של המתרגלת העמיתה אשר מנעו ממנה לעשות את שלושת הדברים היטב.

עם החיזוק מצד המאסטר, הרגשתי צלולת מחשבה ומוקפת אנרגיה חמה ומחשבות נכונות. כבר הרבה זמן לא הרגשתי מצב טיפוח כזה. דמעות זלגו על לחיי כשהכרתי תודה למאסטר. עכשיו אני מרגישה לגמרי גוף אחד עם עמיתיי המתרגלים סביבי,  מש חלק בלתי נפרד.

עם הכרת תודה למאסטר ולמתרגלים העמיתים, התנצלתי בפניה מעומק הלב. שתינו בכינו. היא אמרה שהיו שנים שבהן היא הרגישה אבודה, אבל ברגע שהיא חשבה עליי, היא תמיד ידעה שהדאפא טוב. נזכרנו בזמנים המאושרים לפני ה-20  ביולי כאשר למדנו את הפא ותרגלנו ביחד. הרגשתי את המחשבות הנכונות ואת הנחישות שלי לטפח בחריצות ולחזור למצב הטיפוח שהיה לי כשהתחלתי לטפח את הפא בהתחלה.

אנחנו גוף אחד. עם מה שתוכנן על ידי המאסטר, אנחנו חייבים  לפורר לחלוטין את מה שתוכנן על ידי הרוע.

אם משהו אינו בקנה אחד עם הפא, אנא ציינו אותו בחמלה.