התנסות שהוקראה בוועידת הפאלון דאפא לשיתוף התנסויות של מתרגלים צעירים בסן פרנציסקו 2016

ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!

אני תלמיד כיתה ד'. מאז שהתחלתי לטפח היו לי מבחנים רבים. המבחן האחרון שהיה לי היה קשור להחזקה של קנאה. יום אחד המורה שלי שיבחה תלמיד בכיתה שלי, וזה ממש נגע בהחזקות שלי.

לתלמיד ששיבחו אותו אף פעם לא היו ציונים טובים, אך באותו היום הוא קיבל 100 במבחן. הוא צעק, "יש! קיבלתי 100!" לא חיבבתי אותו עוד מכיתה ג'. כשהוא צעק בהתרגשות, נזכרתי במילים של המאסטר על הקנאה ב"ג'ואן פאלון".

"הילד רץ הביתה מבית הספר. אפילו לפני שייפתח את הדלת השכן כבר יתחיל לקלל בחדר: "מה כל כך יוצא מן הכלל? הוא רק קיבל 100. שוויצר! מי לא קיבל 100!" ("ג'ואן פאלון")

ידעתי שכיוון שאני מטפח, זהו בוודאי מבחן. ניסיתי להירגע במקום לחשוב על דברים רעים. ניסיתי להשתמש בהבנה שלי מהפא כדי להפסיק לקנא בו. אז בירכתי אותו ועברתי את המבחן הזה.

בכיתה ג' היו לי קונפליקטים עם ג'ק. יום אחד בארוחת הצהריים, ג'ק בא אלי ואמר לי משהו רע וירק על שערי. סיפרתי למורה שלנו מה קרה. כשניקיתי את עצמי בשירותים חשבתי: "חייב להיות משהו לא בסדר במחשבה של הילד הזה".

אחרי כמה ימים המנהל שאל אותנו מה קרה. ג'ק שיקר. אני לא עברתי את מבחן השין-שינג, כי לא התנהלתי בקונפליקט הזה מההיבט של הפא. לא הסתכלתי פנימה לראות אם עשיתי משהו שגרם לו להרגיש לא טוב.

מאוחר יותר, בכיתה ד', ג'ק זרק חבילת נייר על הפנים שלי. בפעם הזאת עברתי את המבחן, כי לא חשבתי על אף דבר רע. סיפרתי למורה שלי ולהוריי מה קרה. הבעיות שלנו נפתרו תוך ימים אחדים.

ביום הראשון בגן הילדים פגשתי ילד בשם ריף שהתנהג רע אליי. כשהוא כעס עליי הוא היה מרביץ לי. בכל פעם שהוא הרביץ לי, הודיתי לו על שנתן לי דֶה. אף פעם לא ניסיתי לנקום, חלק בגלל שלא דיברתי אנגלית טובה, ולא רציתי לגרום לצרות. אך למעשה, גם אילו דיברתי אנגלית טובה, לא הייתי רב איתו ולא היו לי מחשבות רעות עליו. אחר כך, כשקראתי את "ג'ואן פאלון" בתשומת לב, הבנתי שעברתי את המבחן ההוא.

לילד אחר בבית הספר שלי קוראים סֶם. אף אחד לא אוהב אותו. הוא שונה כל כך מכל אחד אחר. הוא רץ לאט מאוד ובדרך כלל הוא מצוברח. בהתחלה לא רציתי לבלות איתו כי חשבתי שזה יגרום לי להיראות לא טוב.

אך נזכרתי שעליי לחשוב על האחרים ולהיות חומל כלפיהם. הפאלון דאפא מלמד אנשים להתנהג עם "אמת-חמלה-סובלנות". בהתאם לעקרונות האלו, החלטתי שאני צריך לתת לסם לשבת לידי וליד חבריי בזמן האוכל. סיפרתי לחבריי מה אני חושב והם הסכימו, על אף שלפעמים סם לא יושב איתנו.

הכתוב למעלה הוא חלק מחוויות הטיפוח שלי.

תודה לך, מאסטר. תודה לכם, מתרגלים עמיתים.