להלן סיפור מעורר מחשבה: אישה אחת חלמה שוב ושוב חלום מוזר, שאנשים רבים ננעלו בתוך בית אפל עם מנעול חלוד על הדלת והם מתחננים שישחררו אותם. בכל פעם שהיא התעוררה מהחלום, היא חשה כאב בחזה. עם חלוף הזמן היא חלתה מהכאב בחזה וחשה חרדה ודאגה.

היא שמעה על נזיר זקן אחד שיכול היה לרפא מחלות נדירות, כך שהיא נסעה דרך ארוכה לפגוש בו. הנזיר הזקן אמר לה: "זה לא קשה כלל. אני יכול לתת לך מפתח מוזהב. תלי אותו מולך. בפעם הבאה שתחלמי אותו חלום זכרי שיש לך מפתח כדי לפתוח את הבית האפל. אחרי שתשחררי את האנשים שבתוך הבית מחלתך תיעלם".

היא הודתה לנזיר וחזרה הביתה עם המפתח. יומיים לאחר מכן שוב חזר אותו חלום. הפעם היא התקרבה והביטה פנימה לתוך הבית, שם גילתה אנשים שהתרעמה עליהם, כמו חמותה שנהגה לקלל אותה, שכנה שנהגה להציק לה, חברה למשחק מהילדות שדחפה אותה לתעלה מלאה בלכלוך וכמעט הטביעה אותה, ועוד אחרים. היא המשיכה להביט וגילתה כלב צולע. התברר לה שזה כלב מרושע שנשך אותה בדרכה לבית הספר כשהייתה ילדה. בקיצור, כל אחד מהם פגע בה בעבר. היא החליטה לא לפתוח את הדלת, מפני שזה בהחלט הגיע להם. למרות צעקותיהם לעזרה היא לא השתמשה במפתח המוזהב.

שישה חודשים עברו ומחלתה החריפה יותר ויותר. היא שוב הלכה לראות את הנזיר. הנזיר אמר לה: "נותרה לך רק הזדמנות אחת. אם תחמיצי אותה, המפתח המוזהב לא יהיה מסוגל עוד לעזור לך. הלילה תחלמי שוב אותו החלום. את חייבת לפתוח את המנעול לפני שהחלודה תסתום את המנעול לגמרי". היא החליטה במחשבתה לעשות זאת.

כפי שחזה הנזיר, באותו לילה היא שוב חלמה אותו החלום. ללא כל היסוס היא הוציאה את המפתח ופתחה באומץ את הדלת בנקישה. האנשים בפנים מיהרו החוצה, ברגע שהדלת נפתחה. אישה אחת השתרכה לאיטה אחרי כולם. היא נראתה מלוכלכת, חלשה ומעוררת רחמים. היא נראתה בדיוק כמוה. ואכן זו הייתה היא עצמה. ברגע שהיא יצאה מהבית האפל, הוא התמוטט לפתע. אור השמש נשפך מטה. זה היה כל כך בהיר שהיא התעוררה.

היא שמעה את קולו של הנזיר אומר: "לנעול אחרים זה גם לנעול את עצמך. לנעול את העבר, זה לנעול את לבו של אדם. תרעומת נערמת מעלה בתוך בית אפל. פְּתח את החלון ותן לאור השמש להיכנס פנימה".

מחלותיה של האישה נעלמו. עיניה נראו מלאות חיים, פניה ורדרדות והיא שוב נראתה יפה.

אנחנו מתרגלי פאלון דאפא, מטפחים עצמנו במשך שנים. האם יש לנו עדיין בתים אפלים בלבנו? אם כן, הם לבטח חוסמים את השיפור שלנו וחוסמים מאיתנו להציע הצלה לישויות חיות. לשמור תרעומת נגד אחרים מונע בעדנו לשחרר אחרים או את עצמנו.

בהשפעת תרבות המפלגה הקומוניסטית הסינית, כמעט לכל אחד בסין יש בית אפל בלבו. מאז הילדות, המושגים של מאבק מעמדות ומהפכה אלימה הוחדרו עמוק לתוך המחשבות שלנו. גורמים כאלה מתעצמים על ידי הרדיפה המרושעת נגד מתרגלי הפאלון דאפא. קשה להבין זאת מהשורש ולסלק זאת לחלוטין.

נהגתי לשמור בלבי תרעומת נגד שוטרים. למרות שידעתי מעקרונות הדאפא שעובדים בגופים של הביטחון הציבורי הן ישויות חיות שצריך להציע להן הצלה, עדיין החשבתי את המשטרה חלק מהרדיפה המרושעת. התייחסתי אליהם כשונים מאנשים אחרים בחברה, כך שלא הייתה לי חמלה כלפיהם.

בשנה שעברה מפקד תחנת המשטרה החזיק בתעודת הזיהוי החדשה שלי. המחשבה הראשונה שלי לא הייתה להסתכל פנימה, אלא להרגיש תרעומת נגדו. חיפשתי מה אומר החוק לגבי כרטיסי זיהוי של תושבים. גיליתי גם שהמפקד עבד על העסק שלו בשעות העבודה שלו. תכננתי להלשין עליו לוועדת המשמעת בתקווה שיעבירו אותו ממשרתו. אבל חשבתי על כך מאוחר יותר בצורה רציונלית. אם יענישו אותו או יפטרו אותו משום שמתרגל פאלון דאפא הלשין עליו, האם אי פעם תהיה לו השקפה טובה כלשהי על דאפא או מתרגלי דאפא? אולי הוא יאבד את הסיכוי שלו להינצל? היה עליי להסתכל פנימה ולחפש את הטעויות שלי מיד כששמעתי שתעודת הזיהוי שלי עוכבה.

התרעומת שלי כלפי שוטרים היא לבטח הבית האפל בלבי. המאסטר העניק לנו מפתח מוזהב בצורת הסתכלות פנימה. אחרי הבנת הטבע המזיק של התרעומת שלי וסילוקה, החמלה בלבי התעוררה. כשהסתכלתי על הישויות החיות עם חמלה, גיליתי שלכולם מגיעה הזדמנות להינצל, לא משנה באיזה משרות הם. חוויתי את היופי בחמלה של הדאפא והתנסיתי באמונה חזקה בדאפא שאין דומה לה.

אחרי ששיניתי את המנטליות שלי תעודת הזיהוי שלי הוחזרה לי. המאסטר סלל את הדרך והמתין להתרוממות העולם שלי. דברים פונים לכיוון הנכון, כשהדרך בה ראיתי את העניין השתנתה.

למעשה, שוטרים רבים השתתפו ברדיפה משום שגורמים מרושעים היו בשליטה. רבים מהם מצליחים להבחין בין טוב לרע אחרי שאנחנו מסלקים את הגורמים המרושעים מאחוריהם.

תיקון הפא מתקרב לסיומו. אני מקווה שכל מתרגלי דאפא יהיו מסוגלים לפתוח את הבית האפל שבתוכם בעזרת המפתח המוזהב של הסתכלות פנימה שהמאסטר העניק לנו. אל תמתינו עד אשר החלודה תסתום את המנעול לגמרי. להציל אחרים זה להציל את עצמנו. חשבו על הלב הגדול של המאסטר. הוא מציל אפילו את הסוכנים החשאים של המפלגה הקומוניסטית. איך אנו יכולים לקבל בברכה את תקופת תיקון הפא של העולם האנושי עם תרעומת במחשבתנו?