התנסות מוועידת מתרגלי פאלון דאפא לשיתוף התנסויות ניו יורק 2015

ברכות מאסטר נכבד! ברכות עמיתיי המתרגלים!

קיבלתי את הפא בניו יורק ביוני 2014. ממש עד לפני שנה היה לי עדיין רושם רע על פאלון דאפא לאחר שהקשבתי לשקרי התעמולה [בסין] והאמנתי בהם.

והנה, שנה מאוחר יותר, אני נמצא במזח מס' 17 בניו יורק עם מתרגלים נוספים, לומד כיצד לחלק חומרי הבהרת אמת ואיך להסביר את העובדות האמיתיות לגבי הדאפא.

אני מופתע כל פעם כשאני חושב על השינויים שקרו לי בשנה הקצרה הזאת מאז שנכנסתי לדאפא. אני יודע שאני בר מזל רב בהשוואה למתרגלים אחרים, שעברו דרך כל מיני מצוקות כדי להשיג את הדאפא.

אפשר לומר שאני עברתי זאת בקלות. מעולם לא הקדשתי לטיפוח מחשבה רבה. הגרתי עם הוריי מסין די מוקדם ותמיד ניהלנו חיים שלווים. קיבלתי את הפא יחסית די בקלות.

מותם של סבי, סבתי ואחייני, כמו גם תהליך ההזדקנות של הוריי במשך השנתיים האחרונות, מילאו אותי בפעם הראשונה בחיי בפחד מפני איבוד יקיריי האהובים. התחלתי לתהות לגבי משמעות החיים.

באותה תקופה כל כך הרבה דברים חלפו במחשבתי, אבל חברים אמרו לי שזה לא משהו שכדאי להשמיע בפני אנשים. הרגשתי שחייבות להיות תשובות לכך ורציתי באמת למצוא אותן.

באותו זמן לא יכולתי לחזות ששאלותיי ייענו תוך זמן קצר כל כך. פגשתי במתרגלת פאלון דאפא, המורה שלי למוסיקה, שקיבלה את הפא עוד בשנים הראשונות להפצתו. אני זוכר שעוד לפני שקיבלתי את הפא, בכל פעם שהגעתי לשיעור מוסיקה, היא הקדישה זמן ושיתפה אותי בהתנסויות הטיפוח שלה, בדברים המעניינים שנתקלה בהם בטיפוח שלה, בפא שהמאסטר מלמד ועוד. חשבתי שאין עליי לקבל את הדברים האלה, אבל מצאתי את עצמי מקשיב בהתעניינות רבה.

לאחר מכן היא המליצה לי לקרוא את הכרך השני של "גואן פאלון". אני עדיין זוכר שקראתי את המשפט:

דם לא התפתח מהקוף כפי שטען דרווין".
("שקיעת הגזע האנושי והופעת הישויות המוארות", מתוך "ג'ואן פאלון כרך 2") (תרגום זמני, לא רשמי)

המושגים המושרשים עמוק אצלי נעלמו מיידית.

דתות מתמיד טענו שאדם נוצר על ידי אלוהויות, אבל אף פעם לא האמנתי לכך. אולם אחרי שקראתי את המשפט הזה, הבנתי מיד והאמנתי שאדם אכן נוצר על ידי אלוהויות. כעת אני מבין שרק הכוח של הדאפא יכול היה להתגבר על התפיסה המוטעית שלי.

הכרך השני של "ג'ואן פאלון" כבר ריתק אותי, אבל היה זה כשקראתי את "ג'ואן פאלון" שמחשבתי השתנתה לחלוטין.

אני עדיין זוכר בבירור שקראתי את המשפט:

"מנקודת המבט של הרמה הגבוהה, חייו של אדם לא נועדו לזה שהוא יהיה בן אנוש." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שלישית).

זה היה כאילו התעוררתי משינה עמוקה. כשקראתי את ג'ואן פאלון", צורת החשיבה שלי השתנתה באופן דרמטי. אחרי שקראתי את הספר מתחילתו ועד סופו בפעם אחת, הרגשתי כאילו סוף סוף התעוררתי, ושבעשרות השנים קודם לכן הייתי רדום למחצה, כאילו בתוך חלום.

אחרי שקראתי את "ג'ואן פאלון" החלטתי לטפח בדאפא. אף על-פי שלטפח או לא זוהי בחירה אישית, אם המטרה שלנו בהגיענו לעולם האנושי הזה היא לחזור הביתה באמצעות טיפוח והחיים הרגילים הם רק תהליך קצר, אז אסור לנו לשכוח את המטרה האמיתית שלנו.

במהלך כמה הימים הראשונים, שחררתי אנחת רווחה בתוכי. הייתי נינוח ורגוע. זו הייתה הפעם הראשונה אי פעם שהייתה לי אמונה רצינית כלשהי. מעולם לא הבנתי את המושג של אמונה אמיתית, או מה הכוונה כשמדובר על אלוהויות ובודהות, ותמיד חשבתי שכל דבר קורה במקרה. בשל כך הפכתי פסימי ומדוכא וחשבתי שאהיה כך למשך שארית חיי.

רק לאחר קבלת הפא, הבנתי פתאום שאלוהויות מנהלות ושולטות על כל דבר, כשהן משתמשות בכוח הטוּב והחמלה לתכנן דברים – אין כלל צירופי מקרים. אדם טוב יתוגמל בטוב ועשיית מעשים רעים תביא לתוצאות רעות. העקרונות והאגדות בתרבות הסינית המסורתית שנחשבו לאמונה טפלה הם נכונים למעשה.

הכול מתפקד בסדר מושלם. סוף סוף הייתי בטוח בכך וידעתי כיצד לנהל את עצמי.

אחרי השינוי הפתאומי הזה בצורת המחשבה אצלי, החלטתי לטפח על-פי דרישות הדאפא. אך אף על-פי שהבנתי את עקרונות הדאפא היה לי עדיין קשה לשנות את המחשבה שלי.

לרבים מחבריי ובני משפחתי היה רושם שלילי על הדאפא. כבר בהתחלת הטיפוח שלי סיפרתי לאנשים שהיו איתי בקשר על ההבנה שלי את הדאפא. אמרתי שאני מתרגל את השיטה ועזרתי להם לשנות את דרך מחשבתם לגבי השיטה. זו הייתה הזדמנות טובה עבורי לטפח את השין-שינג שלי.

למזלי, בני משפחתי לא הפריעו לתרגול שלי, אבל בהתחלה הם לא רצו שאהיה "מעורב בפוליטיקה". באותו הזמן הסתכלתי עדיין על הדברים עם מושגים של אנשים רגילים, אבל מאחר שהחלטתי לתרגל בדאפא, היה עליי לקבל אותו בשלמותו.

כבר ממש מההתחלה, ידעתי שעלי לצאת החוצה לעשות מה שנדרש ממתרגלי דאפא לעשות. ייתכן שהיו דברים שלא הבנתי, אבל ידעתי שבאמצעות טיפוח והשתתפות, אתחיל בהדרגה להבין אותם. בני משפחתי ראו שהייתי נחוש, כך שלא הרפו את ידיי, והלחץ היה קטן בהרבה ממה שמתרגלים סבלו בסין.

בזכותי גם משפחתי באה במגע עם הדאפא. למרות שאמי לא ממש הבינה את הטיפוח, היא שינתה לחלוטין את הרושם המוטעה שלה על הדאפא והחלה ללמוד את הפא ולתרגל. לאבי היו הפרעות קשות יותר עקב מושגים וקארמת מחשבה, אבל אחרי שיתוף ושיחה עמו פעמים רבות, הוא נמצא גם כן בתהליך של קריאת הפא.

כמתרגל שקיבל את הפא בשלב כל כך מאוחר, אני שונה ממתרגלים שקיבלו את הפא לפני 1999. לא חוויתי מבחנים קשים וקיצוניים, אבל לא אומר שלא הרגשתי לחץ, מפני שידעתי שלא אוכל להתמקד עוד רק על טיפוח אישי בלבד. הייתי צריך להשתתף בהבהרת העובדות לאנשים לגבי הדאפא. אני צריך להספיק זאת במהירות באזורים שונים. טיפוח אישי והצלת ישויות חיות צריכים להיעשות בד בבד.

תוך זמן קצר קראתי את ההרצאות המוקדמות של המאסטר ב"מדריך להפלגה". באותו הזמן לא באמת הבנתי שלימוד הפא עצמו מעלה את הרמות. רק רציתי לדעת עוד ויכולתי להאמין ולקבל כל דבר. אבל אולי בגלל שקראתי כל דבר במהירות רבה כל כך, לא הייתה לי תפיסה יציבה של חלק גדול מהפא. היו לי עדיין החזקות לחפש חידושים והייתי עדיין רחוק מלהבין באמת את הפא.

כשהגעתי ל"מדריך להפלגה" הרגשתי מעין לחץ אינטנסיבי. רק קראתי את הפא, אבל חוויתי שאין לי די אוויר לנשימה. ההחזקות שלי לפחד ודאגה צצו על פני השטח. לא יכולתי אפילו לדמיין כמה איתנים באמונתם במאסטר ובפא חייבים להיות המתרגלים האלה בסין כדי להיות מסוגלים ללכת באומץ לכיכר טיאננמן, להבהיר באומץ לב את האמת, להיות כלואים, לעבור עינויים, או אפילו להירדף עד מוות. אני מפגר בהרבה מאחוריהם.

כשקראתי את הרצאות המאסטר ב"מדריך להפלגה", המחשבה שלי השתנתה בדרך לא צפויה. אף על-פי שגרתי מחוץ לסין במשך שנים רבות, תמיד חשבתי על עצמי כסיני, משום שיש לי אהבה עמוקה לתרבות הסינית. אבל מעולם לא הצלחתי להבחין בין המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) לבין סין. רק תהיתי: "מדוע המדינה שלנו עושה דברים שאינם תואמים לערכים האוניברסליים?" במשך השנים, הדברים האלה גרמו לי להתבייש במוצאי הסיני ותמיד חשתי בקונפליקט עם הזהות שלי.

רק באמצעות הליכה בתוך הדאפא והבנת תלמידי הדאפא כקבוצת מטפחים, הבנתי שיש עדיין קבוצה גדולה של סינים שהם באמת בעלי אמונות. הם אנשים טובים ואצילים. הם אינם פוחדים מכוח או מרודנות ואינם נוקטים באלימות. הם משתמשים בשיטות רגועות ושלוות כדי להבהיר את האמת לאנשים ומפיצים את היופי של עקרונות הדאפא "אמת-חמלה-סובלנות" לתרבויות ולאנשים שונים. אין מילים בפי לתאר כמה מדהימים וראויים להערצה הם.

עם קריאת הרצאות נוספות של המאסטר, הבנתי סוף סוף שהתרבות הסינית המסורתית, האמיתית, היא זו שקיבלה השראה מהשמים ושהיא אצילית וראויה שנגן עליה ונתגאה בה. הייתי מסוגל לבסוף להתגבר על ההערכה העצמית הנמוכה שלי. גיליתי את האני שלי ולא היו לי עוד קונפליקטים לגבי זהותי. כל השינויים האלה נגרמו לי הודות למאסטר ולדאפא.

מאז התחלת הטיפוח הגעתי להבנות רבות. אחת מההחזקות הגדולות ביותר שלי היא שאני מודע במידה מופרזת ל"אני" שלי, כלומר יש לי החזקות הנובעות מגאווה. יש לי עדיין החזקה להגן על הכבוד שלי והחזקה לדאגה. אינני רוצה שיבקרו אותי ואפילו ביקורת קטנה ביותר, גורמת לי לאי נוחות רבה.

נוסף על כך, אני מופנם מאוד. כשלמדתי בבית ספר, היו לי בעיות להביע את עצמי בכיתה. ככל שהתבגרתי הפכתי מופנם יותר ויותר, עד כדי כך שהיו לי בעיות תקשורת בחברה ובציבור. מאוחר יותר הבנתי שזו למעשה ההשפעה של המרכיבים הרעים מתרבות המק"ס. לא יכולתי להיפטר מהם אפילו אחרי שהייתי מחוץ לסין במשך שנים רבות כל כך. רק אחרי שהתחלתי לטפח הצלחתי להבין שזו הייתה החזקה ענקית. עכשיו אני עובד על ההיבט הזה.

ביום הראשון שהלכתי למזח 17 ללמוד כיצד לשוחח עם אנשים על הדאפא, היה ממש מורט עצבים. זה אולי נראה שום דבר למתרגלים האלה שעברו כבר המון, אבל עבורי זו הייתה חסימה פסיכולוגית. אולם במציאות, ברגע שצעדתי קדימה זה כבר היה קל.

בעיר בין-לאומית כמו ניו יורק אמנם אין רדיפה כמו בסין, אבל אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור מטפח היא הסביבה הנוחה. אדם יכול לאבד בקלות את המוטיבציה לטפח בסביבה כזאת. ניו יורק היא באמת מקום מיוחד עם אנשים, תרבויות ודתות מכל העולם. בה בעת קשה להתחמק מהפיתויים החומריים והבידוריים. הם יכולים להשפיע על אדם ולגרום לו הפרעות.

לפני שהתחלתי לתרגל הצמא שלי לידע היה עוצמתי ביותר. חשבתי שלגור בניו יורק זה נוח מאוד מפני שיכולתי ללמוד כל דבר כחפצי. אחרי שהתחלתי לטפח, ידעתי שעלי להתייחס בקלילות לסקרנות הזאת. בהתחלה זה היה קשה מאוד ולא הצלחתי לשחרר את ההחזקה הזאת.

המאסטר כבר אמר בבירור ב-"יסודות להתקדמות במרץ I":

"אנשים חושבים שהאנשים המפורסמים, המלומדים והמומחים למיניהם הם אדירים. למעשה הם לא משמעותיים, כי הם אנשים רגילים. הידע שלהם הוא רק הקומץ שמובן על-ידי המדע המודרני של חברת האנשים הרגילים. ביקום העצום, המאקרוסקופי ביותר עד למיקרוסקופי ביותר, החברה האנושית נמצאת בדיוק באמצע, בשכבה החיצונית ביותר ובשטח החיצוני ביותר. גם ליצורים החיים יש את הצורה הנמוכה ביותר, לכן ההבנה לגבי החומר ולגבי הרוח גם היא מועטה, שטחית ועלובה. גם כשהוא תופס את כל הידע של כל המין האנושי, אדם עדיין נשאר אדם רגיל." ("מהי חוכמה")

ככל שהמשכתי ללמוד את הפא, הצלחתי לשחרר לאט לאט את הסקרנות הזאת.

לגבי דברים חומריים, הייתי ילד יחיד, ומעולם לא מנעו ממני דבר. כיום כשאני מטפח זה הפך למכשול. לא ארחיק לכת עד כדי לומר שאני מפונק, אבל לעתים קרובות אני מבזבז כסף בחוסר זהירות, ובמשך השנים התקבעה אצלי במידת מה ההחזקה לדברים חומריים. אני אוהב לאכול טוב וללבוש בגדים יפים. אף על-פי שאין עלינו ללכת לקיצוניות כשאנחנו מטפחים בחברה הרגילה ועלינו לנהל חיים נורמליים, עלינו לקחת בקלות את ההנאות של חיי היום יום ואת ההחזקות לדברים חומריים.

זה כולל לא להיות עצל ונרפה לגבי לימוד הפא, תרגול התרגילים ושליחת מחשבות נכונות ועוד. הם נראים כמו משימות רגילות, אבל גיליתי שקשה לעשותם היטב. נוכחתי לדעת שטיפוח בסביבה נוחה כזאת כוללת עשיית דברים יומיומיים טוב ככל שנוכל, התקדמות במרץ והשתפרות בסביבה הזאת המלאה בפיתויים.

הוארתי לעובדה שהחיים הם מבחן. זה מתייחס למטפחים ולאנשים רגילים כאחד. אבל רק מטפחים יודעים שזהו מבחן. משום שאנו אבודים במבוך בוחנים אותנו. בכל יום אנו נתקלים במצב שבו עלינו לבחור אם ללכת על-פי הסטנדרטים של מטפח או לפעול על-פי ההחזקות והתשוקות של אנשים רגילים.

התחלתי בטיפוח מאוחר, כך שאני יכול רק לעבוד קשה כדי לעמוד בסטנדרט וללמוד עוד את הפא. אם לא אלמד את ההרצאות של המאסטר, לא אוכל להיות מואר לעקרונות רבים של הפא.

עליי לטפח ביציבות את השין-שינג שלי באמצעות הסתכלות תמידית פנימה ולנסות לגלות את ההחזקות ואת המושגים הרגילים שלי כשאני מתחיל עם הדברים הקטנים ביותר.

אני באמת אסיר תודה שהמאסטר תכנן עבורי נתיב נפלא כל כך לצעוד בו.

תקופת הטיפוח שלי קצרה וההבנות שלי מוגבלות. אנא ציינו בחמלה כל דבר שאינו ראוי.

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכולכם!