נעצרתי בינואר 1998 על חטיפה וגזרו עלי 13 שנות מאסר. הושפעתי מההתדרדרות המוסרית והרשעות בחברה, אבל גם רציתי להתנקם בקורבן. ניסיתי לנמק זאת בכך, שאנשים רבים עשו דברים גרועים מזה מבלי שיהיו לכך השלכות כלשהן. עשיתי גם כמה דברים טובים למען אנשים, אבל עכשיו אני סובל בכל זאת. נראה שלא משתלם להיות אדם נחמד בחברה הזאת, מפני שתמיד מנצלים אנשים נחמדים ומציקים להם. הייתי מבולבל מאוד לגבי מה עליי לעשות.

במאי 1999, אחד מחבריי ביקר אותי בכלא ונתן לי 2 ספרים: האחד-"ג'ואן פאלון" והשני- "יסודות להתקדמות במרץ". הוא ביקש ממני לקרוא את שניהם כשיהיה לי זמן. כששמעתי שהספרים הם על צ'יגונג לא הייתי מעוניין כלל, אבל חברי המליץ לי שאציץ בהם בכל זאת. לקחתי את הספרים לתאי וקראתי אותם כשהיה לי זמן. כשקראתי, גיליתי שהבלבול שלי נעלם. קיבלתי את התשובות לשאלות שהיו לי בעבר. אני מאמין באמרה:

"…שטוּב זוכה לגמול טוב ואילו רוע זוכה לגמול רע" ("ג'ואן פאלון"-הרצאה שישית).

כעת אני מאמין שזה נכון. ידעתי שאוכל להשיג תוצאות טובות בחיים, רק אם אהיה אדם טוב. החלטתי להיות אדם טוב, כפי שכתוב בספרים האלה.

ניסיתי גם לתרגל את התרגילים אבל לא ידעתי את התנועות המדויקות. למדתי משהו ממישהו שאמר שראה אנשים מתרגלים פאלון דאפא. כך תרגלתי בדרך שהוא לימד אותי. מאוחר יותר גיליתי שהתנועות האלה לא היו כלל נכונות. חודשיים לאחר מכן החלה הרדיפה נגד הפאלון גונג. ראיתי שמה ששידרה התעמולה בטלוויזיה לגבי הפאלון דאפא שונה לחלוטין ממה שלמדתי בספרים. האמנתי שהספרים נכונים, כך שהמשכתי לקרוא אותם ולהיות אדם טוב. זמן קצר לאחר מכן גיליתי שהבעיות הפיזיות שלי, ובכלל זה חולשה בעצבים ונדודי שינה, נעלמו. נעשיתי בריא יותר והייתה לי יותר אנרגיה. הרגשתי שהפאלון דאפא טוב באמת.

כמה אנשים הלשינו עליי לסוהרים שתרגלתי פאלון דאפא והסוהרים שוחחו עמי על כך. הם אמרו לי שאם אוותר על תרגול בפאלון דאפא, הם ימצאו עבורי עבודה טובה וישחררו אותי מוקדם מהכלא. אבל אני חשבתי אז שאם לא אוכל לתרגל פאלון דאפא, לא אוכל להבדיל בין טוב לרע וגם לא אהיה אדם טוב, ואז, סביר להניח שאעשה דברים רעים כבעבר ואסיים שוב במקום הזה. לפיכך הודעתי לסוהרים שאמשיך לתרגל. העבירו אותי לכלא אחר, לכלא בו נרדפים מתרגלי פאלון דאפא במחוז שלנו. המקום הזה נקרא גם "צוות ניהול מחמיר".

כלאו אותי לבד בחדר קטן. הורו לי גם לקפל ערימת שקיות וסירבתי לעשות זאת. עקב כך כמה גברים עם אלות חבטו בי. לא חשתי בכאב באותו זמן, מפני שהמאסטר עזר לי לשאת זאת. סירבתי עדיין לקפל את השקיות והיה עליהם לוותר לי באותו היום. החזיקו אותי בחדר ולא הרשו לי לצאת. נתנו לי רק מעט אוכל בכל ארוחה. הם עשו כל מה שהם רוצים איתי. ביוני 2001 נאמר לי שאם אני רוצה לצאת מהמקום הזה, עליי לכתוב "הצהרת חרטה" [ויתור על הפאלון גונג והכפשת השיטה], אבל סירבתי לעשות זאת. הם ניסו לכפות עלי לכתוב את ההצהרה הזאת באיום להאריך את שנות שהותי בכלא ולהגדיל את הסבל הפיזי שלי.

המחשבה על עוד 10 שנים של חיים בכלא עם סבל פיזי גרמו לי להסס. נאבקתי עם עצמי במחשבה ולא ידעתי מה לעשות. לא היה לי שום רעיון מה לעשות אפילו אחרי שהרהרתי על כך כמה ימים. בסופו של דבר הבנתי שלא אמצא תשובות בדרך זו. היה עליי לשחרר את כל המחשבות ולרוקן את מוחי. שאלתי את עצמי מעומק הלב מה אני באמת רוצה? מה שהכי רציתי היה להמשיך להבהיר את העובדות האמיתיות לגבי הפאלון דאפא ולהכיר בכך שפאלון דאפא הוא טוב. החלטתי להתמיד ולהמשיך בהבהרת אמת ואימות הפאלון דאפא מבלי להתחשב במה אתקל, אפילו אם פירושו של דבר הוא להקריב את חיי.

ברגע שחשבתי על המצב כך, הרגשתי קל ומאושר יותר. שבועיים לאחר מכן, הציבו אותי באחת הקבוצות בה תריסר עבריינים גרו ביחד. הסוהר ביקש מאחד הפושעים בשם סונג לכפות עלי לכתוב "הצהרת חרטה", אבל סירבתי. אחרי כן הם מצאו דרך. הם ביקשו מאחד הפושעים שהיה מעורער בנפשו "לטפל בי" עד שאסכים להקשיב לו, אבל זה לא הצליח להם. סונג סגר אותי בחדר וסטר על פניי כמה פעמים. הוא חסם את דלת החדר ולא הרשה לי לעזוב. הזהרתי אותו 3 פעמים לא לעמוד בדרכי ולבסוף הוא התרצה. יצאתי לדווח על ההתעללות לסוהרים, אבל הם התחבאו ולא יצאו החוצה. מאוחר יותר ראיתי סוהרים בחדר אחר וניגשתי לשם לנסות לשוחח עימם. אולם הפושע ששמר על הדלת לא אפשר לי להיכנס פנימה. בשמעם את הרעש בדלת, השוטרים יצאו החוצה ונגשו אלי עם אזיקים ואלות. הם לא שאלו אותי שאלות ולא אמרו לי דבר, רק המשיכו להכות אותי. הם תלו אותי על עמוד ברזל באמצעות אזיקים ולא שחררו אותי עד שאיבדתי את ההכרה. אחר כך הם שלחו אותי חזרה לחדרי.

לאחר מכן העבירו אותי לצוות אחר שם התייחסו אלי בדרכים נבזיות אף יותר. שני פושעים הוצבו לתפקד כ"משגיחים אישיים" שלי והם הציקו לי. אבל למרות כל זאת הם לא הצליחו לגרום לי לוותר על תרגול בפאלון דאפא.

קיבלתי מאמרים של המאסטר ממתרגלים אחרים שנגזרו עליהם תקופות מאסר ללא עילה חוקית, והבנתי שמתרגלי דאפא צריכים לצאת החוצה ולאמת את הדאפא. אבל לנוכח היותי בכלא, איך אוכל לאמת את הדאפא? סיפורים של מתרגלים עמיתים איך הם פעלו כדי לחשוף את הרדיפה ולאמת את הדאפא עזרו לי. גם אני מצאתי דרכים משלי לעשות זאת.

בימי חג הכלא ערך בדרך כלל טקס של הרמת הדגל ואפשר לאסירים לחגוג ולהישבע ביחד אמונים למפלגה. החלטתי לנצל את ההזדמנות הזאת לשתף ולהתחייב במחשבות שלי גם כן. אחרי שהתכוננתי ותרגלתי מספר פעמים, בדיוק לפני שהאסירים הפליליים שיננו בקול את השבועה שלהם בטקס של "יום העבודה" (אחד מהחגים הסינים) קראתי בקול: "פאלון דאפא הוא טוב". בתחילה היססתי, אבל אחר כך קראתי בקול ולא חשתי עוד מפוחד. הרגשתי מתמלא מחדש בכוח אנרגתי. זה היה טוב כל כך. הסוהרים היו מפוחדים ממעשיי. הם הוציאו אותי בכוח מהטקס והכניסו אותי לחדר בכלא.

בחדר ניסו הסוהרים לגרום לי שאעמוד עם הפנים אל הקיר, אבל סירבתי להיענות. הם הכו בי במקל עץ רחב עם קוצים, הכו בכל כוחם ברגליי ועל גבי. לא חשתי בשום כאב. המקל נשבר אחרי מספר דקות והסוהרים המרושעים זרקו אותו והלכו.

בפעם אחרת תרגלתי את תרגילי הפאלון גונג והסוהרים תפסו אותי ושלחו אותי לחדר הריתוק. המשכתי לתרגל אפילו בידיים כפותות. אילצו אותי לעמוד עם הפנים לקיר הדרומי. נזכרתי בדבריו של המאסטר ב: "יסודות להתקדמות במרץ II":

"לא משנה מה המצב, אל תשתף פעולה עם הדרישה, ההוראה, או הפקודה של הרוע. אם כל אחד יעשה כך – הסביבה לא תהיה כזו." ("המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן בעלות עוצמה חזקה")

סירבתי לעמוד לנוכח הקיר. השוטר הכה אותי באלה, אבל לא נכנעתי לו. הוא יצא בכעס. כמה גברים נוספים כפתו את ידיי ותלו אותי על קורת הדלת.

מאוחר יותר הם העבירו אותי ליחידה אחרת. הייתי כלוא שם במשך 7 עד 8 שנים והתמודדתי עם הרוע במשך כל הזמן. הסוהרים אמרו שאם אני כל כך נחוש בשיטה שלי רק מקריאת הספרים, אהיה אף יותר נחוש אם אהיה עם עוד מתרגל בתא הכלא שלי. הם פחדו שיהיה קשה יותר "לשנות אותי". הם גילו שאינם יכולים לגרום לי להתנדנד ובסופו של דבר ויתרו. ובאמת, מאוחר יותר הגיע מתרגל נוסף.

המתרגל היה בשנות ה-60 שלו. עם הגיעו, החלו לענות אותו בניסיונות לכפות עליו לכתוב את "שלוש ההצהרות" (הצהרת חרטה, הצהרת ערבות והצהרת וויתור). שוחחנו זה עם זה והחלטנו שלעולם לא נעבור "שינוי" (חינוך מחדש) , לעולם לא נכתוב את ההצהרות ולעולם לא נעשה משהו שאינו בהתאם לדאפא. שלחנו מחשבות נכונות ביחד לפורר את הרוע. הסוהרים הורו לשני אסירים שנכלאו על רצח לשמש כ"משגיחים פרטיים" על המתרגל הזה, והבטיחו שיפחיתו את תקופת מאסרו ב-4 חודשים אם יכתוב את ההצהרות. שני הפושעים החלו לרדוף את המתרגל ללא כל ייסורי מצפון. הם כפו עליו לעמוד במשך תקופות זמן ארוכות וכדומה. שלחתי מחשבות נכונות ודיווחתי על המכות לרשויות הכלא. הם העמידו פנים שהם לא ידעו מה קרה. סיפרתי להם את הסיפור כולו. והם לא יכלו עוד להתכחש לזה, כך שהבטיחו לטפל בזה. הפושעים האלה הביאו את המתרגל לחדר סודי אטום שלא יכולתי לשמוע מה קורה בו. בכל פעם שהייתה לי הזדמנות עודדתי את העמית שלי בעזרת הפא של המאסטר.

אחר צהריים אחד המתרגל התעלף עקב ההתעללות שסבל. הוא נשלח לבית החולים אך החלים. לאחר זאת הסוהרים נפטרו משני הפושעים האלה וחדלו מהרדיפה המחמירה כלפי אותו מתרגל. יצרנו קשר, למדנו ביחד, שלחנו מחשבות נכונות ושללנו יחד את הרדיפה נגדנו. הגענו להבנה כיצד להתנגד לרדיפה המרושעת.

עם התקדמות תיקון הפא של המאסטר, הרגשתי שהגורמים המרושעים הולכים ופוחתים בהשוואה לשנים הקודמות. עלינו לנצל את הזמן הנותר כדי להבהיר את האמת ולהציל אנשים בכך שנשכנע אותם לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וארגוניה. כולנו שיתפנו פעולה ועבדנו ביחד. בזמן שחלק הבהירו את האמת, האחרים עזרו לשלוח מחשבות נכונות. הסביבה הלכה והשתפרה יותר ויותר. כשיצאתי משם, יותר ממחצית האסירים פרשו כבר מהמק"ס. אני יודע שהיה עוד הרבה מה לעשות בהשוואה לכמה מתרגלים עמיתים שהצליחו לשכנע כמעט את כל האנשים בכלא לפרוש מהמק"ס.

במהלך המסע הארוך הזה יש סיפורים נוספים שצריך לספרם. נראה שסבלתי רבות במהלך 13 השנים בכלא, אבל אני מרגיש בר מזל רב שנפל בחלקי להכיר וללמוד את הפאלון דאפא. השיעור האדיר ביותר שלמדתי הוא שאם אנחנו יכולים לעשות את מה שאומר לנו המאסטר שלנו, נוכל למצוא את הדרך לפרוץ הלאה. כעת אני יודע שאני יכול להישאר עם הפא הישר של המאסטר ולהיות מתרגל דאפא בתקופת תיקון הפא. זהו החלום שלי מזה זמן רב וזוהי השבועה הקדושה שלי. זהו גם החסד של המאסטר והחמלה שלו. אני אוקיר את ההזדמנות לקחת על עצמי את האחריות והשליחות של מתרגל דאפא ולעזור ולהציל את האנשים האבודים בתוך השקרים.

עקב הידע המוגבל שלי, אקדם בברכה הצעות ממתרגלים עמיתים.