לאחר שהקשיבו להרצאת המאסטר בוועידה בניו יורק השנה, רבים מהמתרגלים חשו את הדחיפות לטפח היטב. אלו המעורבים בניהול פרויקטים של הדאפא מגבירים את מאמציהם ל"דהור קדימה".

המאסטר אמר לנו בכמה הרצאות ללמוד מפעילויות עסקיות של אנשים שאינם מתרגלים. אני רוצה לשתף את הבנותיי בקשר לנושא זה.

לפני מספר שבועות ביקרתי במפעל ייצור של BMW בארה"ב. לפי המידע שסופק, הערכתי שהמכירות השנתיות של מפעל הייצור היו בסך של כ-54 ביליון דולר; התוצר לנפש מ-9,000 העובדים הוא בערך 6 מיליון דולר. מדוגמה זו אנחנו יכולים לראות שכמות מועטה של מתרגלים בעלי אופן ניהול נכון יוכלו לייצר הרבה.

חיוני לשפר

למפעל BMW יש שני פסי ייצור. הראשון נבנה לפני 20 שנה. כשהיינו בביקור ראינו עובדים רבים עסוקים בקו הייצור. היו גם עגלות אוטומטיות המעבירות חלקים לתחנות העבודה השונות לאורך קו הייצור.

קו הייצור השני הוא חדש. הוא צורך פחות מקום והרבה פחות עובדים להפעילו, מאשר קו הייצור הראשון. העובדים על קו הייצור החדש אינם כה עסוקים כמו אלה העובדים בקו הייצור הראשון ואין כל צורך בעגלות העברת המוצר. אך קצב הייצור והמכירות של הקו השני הן כפולות מאשר של הקו הראשון.

פחות אנשים, פחות משאבים והכפלת התפוקה – האם אין אלה הדברים שאנחנו צריכים בעבודתנו? כיצד הם עשו זאת? בניסוח פשוט: על ידי הנהלה מצוינת ששילבה ביעילות משאבי אנוש, חומר, משאבים פיננסיים, זמן, איכות, ספקים, שיווק, והפעלת ומשאבים שונים. בלי כל זה אפילו אם העובדים יעבדו 24 שעות ביממה, התוצר לנפש הוא פחות מעשירית – ממה שהוא.

ההיגיון הפשוט של העולם המערבי

ברצוני לציין צורה אחרת של ניהול המציג כיצד פעילויות עסקיות יום יומיות נוגעות בעקרונות הדאפא שבעולם האנושי. למעשה פילוסופיית הניהול שלהם נחשבת כהיגיון פשוט בחברות המערביות.

עובד אחד הסתכל במכשיר הפלאפון שלו בעת שעבר במסדרון המפעל. הוא נכנס למעבר העגלה האוטומטית המתקרבת ונפגע ממנה. במערב זה נחשב לבעיה בטיחותית גדולה. איך הם טיפלו בזה? הם לא פיטרו את העובד או הורידו משכרו, כמו כן הם לא מנעו שימוש בטלפונים ניידים במפעל. השאלה שההנהלה ניסתה לענות עליה הייתה: כיצד נוכל להבטיח שעובד לא ייפגע אפילו כשהוא לא שם לב?

הפתרון שלהם היה להתקין מעקות ביטחון במקומות אסטרטגיים למניעת כניסת עובדים למעבר האספקה. האם זה לא ביטוי של עיקרון הפא של חיפוש פנימה ולהתחשב באחרים ברמה האנושית?