"תודה לך, גברתי. עכשיו אני יודע שהפאלון דאפא טוב. אבל אם הייתי צריך לחיות לפי העקרונות של אמת-חמלה-סבלנות, לא הייתי מצליח להשיג דבר בחברה של ימינו", כך אמר גבר צעיר לאמי בגילוי-לב לאחר ששוחחה עמו על שיטת המדיטציה.

כאשר היא סיפרה לי על כך, היה לי הבזק לאחור: ראיתי את עצמי כשהייתה לי בדיוק אותה מחשבה לפני 20 שנה. הייתי בתחילת שנות ה-20 לחיי, ובדיוק סיימתי את הלימודים שלי במכללה. הייתי שאפתן מאוד, התמקדתי בקריירה שלי ועבדתי קשה כדי להגשים את מטרותיי. על אף שאמת-חמלה-סבלנות נשמעו כמו רעיון מצוין, הייתי משוכנע שיושר וטוב לב רק יעכבו אותי בחברה שבה רוב האנשים מוכנים לעשות כמעט כל דבר כדי להתקדם – בין אם בגלוי או בסתר.

לאחר שנים של חיים בהשלמה עם השחיתות וחוסר המוסריות המשתוללים בחברה של ימינו, הגעתי להבנה שתחושת ייעוד ברורה ומצפון נקי חשובים הרבה יותר מכל דבר חומרי שאפשר להשיג בעולם הזה. את הבהירות הזאת השגתי רק לאחר שהתחלתי לטפח בפאלון דאפא.

כאיש צעיר ויתרתי על הדאפא

הייתי בתחילת שנות ה-20 לחיי כאשר נחשפתי לראשונה לפאלון דאפא בשנת 1996. אמי התחילה לתרגל מספר חודשים קודם לכן, וכבר הצליחה להשיב לעצמה את בריאותה והפכה לאדם הרבה יותר מתחשב.

נדהמתי מהשינויים שחלו בה, ומתוך סקרנות לקחתי לידי עותק של "ג'ואן פאלון", הטקסט המרכזי של הפאלון דאפא, וקראתי בו. אך אף על פי שנמשכתי לעקרונות הדאפא, החלטתי שזה לא בשבילי.

אמות המוסר בחברה של סין התדרדרו במהירות כה רבה, ואנשים עשו כל שביכולתם כדי להשיג כסף במהירות. שוחד ומעשי מרמה הפכו לדבר שבשגרה, ונחשבו לדרך להתקדם בחיים.

מתוך ידיעה כמה קשה ומאתגר להתקדם בחברה התחרותית של ימינו, חשבתי לעצמי שאם אהיה אדם ישר וטוב לב זה רק יעכב אותי.

יש פתגם סיני שאומר, "סוס צייתן – ירכבו עליו; אדם נוח לבריות יצא נפסד".

באותו הזמן באמת האמנתי בכך.

תחילת הטיפוח שלי בדאפא

במהלך שמונה השנים הבאות צברתי ניסיון בחיים, והייתי עד לתכסיסים רבים שאנשים נוקטים בהם כדי להשיג יתרון על אחרים. חשתי מבולבל ופגוע. חשבתי כמה נפלא היה אילו כל האנשים היו מתאמצים להיות אנשים טובים והיו מתנהגים לפי עקרונות הדאפא.

בכל פעם שנתקלתי בבעיות קראתי בספרי הדאפא, ותמיד מצאתי הדרכה בדברי המורה (מתוך "הוראת הפא בוועידה ביוסטון" 12 באוקטובר 1996 – תרגום זמני, לא רשמי):

"אם השגת את הפא הזה, אז התמד בטיפוח. הוא לא ישפיע לרעה על עבודתך הרגילה, ואם יש לך לוח זמנים עמוס, נסה להכניס אותו לתוך לוח הזמנים שלך וראה מה יקרה. אם זה לא כמו שאני אומר, אז אינך חייב לעשות זאת ולא הפסדת שום דבר. אם אתה יודע שהוא טוב, אז המשך בטיפוח, האמת של פא הבודהא תוצג בפניך בהדרגה".

יום אחד, זה היכה בי לפתע: זוהי שיטת תרגול כה נפלאה. מדוע עד עכשיו לא ניסיתי לתרגל בה? ואכן סוף-סוף התחלתי לתרגל בדאפא בשנת 2004.

לקחת רווחים אישיים בקלות

דרך השאיפה להתאים לעקרונות הדאפא, ולהיות אדם ישר, טוב לב וסבלני במשך עשר השנים האחרונות, הגעתי להישגים גדולים יותר בקריירה שלי, והשגתי שלווה ובהירות בחיי. המאסטר אמר:

"כמתרגלים תיתקלו לפתע בקונפליקטים. מה עליכם לעשות? עליכם לשמור תמיד על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אז כשאתם נתקלים בבעיה תוכלו לפעול היטב כי יהיה לכם זמן ומרחב למתן את העימות. אם תהיו תמיד בחמלה, תתייחסו לאחרים בטוּב לב ותתחשבו באחרים בכל דבר שאתם עושים, ובכל פעם שתיתקלו בבעיה תחשבו ראשית האם אחרים יכולים לשאת את זה או האם זה יפגע במישהו, אז לא יהיו בעיות. לכן בטיפוח-תרגול עליכם לדרוש מעצמכם להתנהל בהתאם לקריטריונים גבוהים, ואפילו גבוהים יותר." ("שיפור השין-שינג", הרצאה רביעית, ג'ואן פאלון)

בהתמודדות עם אחרים אף פעם לא נתתי לאנשים אחרים לצאת נפסדים, ועל פי רוב לא היה אכפת לי אם הפסדתי. לפעמים היה לי קשה מאוד לראות אחרים לוקחים משהו שהיה אמור להיות שלי; אחרי הכול, גם אני צריך לפרנס את משפחתי. אבל בעזרת ההדרכה של הדאפא תמיד הצלחתי להניח לדברים בסופו של דבר.

כשבעל החברה שבה עבדתי מכר את העסק, הייתי אמור, בתור בעל מניות, לקבל שני אחוזים ממחיר הרכישה בהתאם להסכם בעלי המניות. עם זאת, הבעלים לשעבר לא הזכיר זאת בעת המכירה והתחמק ממני לאחר מכן.

כאשר בעל מניות אחר התקשר לבעלים לשעבר והפעיל עליו לחץ, הוא קיבל את מלוא הכסף שהגיע לו. הבעלים לשעבר אמר לי שהוא נתון בקשיים כלכליים, והבטיח כי ישלם לי ברגע שיוכל. שלוש שנים חלפו מאז, ועדיין לא קיבלתי את התשלום.

כאשר בעל המניות השני שאל אותי אם אני זקוק לעזרתו כדי לקבל את הכסף, הודיתי לו וסירבתי להצעה. לא ידעתי מה באמת המצב הפיננסי של הבעלים לשעבר ולא רציתי להפעיל עליו כל לחץ.

הדאפא נתן לי בהירות מחשבתית

תחת הנהלת הבעלים החדשים, החברה הצליחה למשוך קבוצה חדשה של משקיעים, ואני ביניהם. בהתחלה לא הצליחו בעלי המניות החדשים לעבוד יחד. לרובם לא היה אכפת כלל מבעלי המניות האחרים, והם היו מונעים בעיקר מרווח אישי. התנהגותם גרמה לקונפליקטים וייצרה חילוקי דעות רציניים בתוך הקבוצה.

בתור מתרגל, התנהלתי לפי עקרונות הדאפא. כשפרצו קונפליקטים, נשארתי שליו כדי להימנע מיצירת אי-הבנות נוספות ומלסבך את המצב עוד יותר.

הייתי אדיב לאחרים בלי קשר לנסיבות, ומעולם לא נאבקתי כדי להשיג תועלת אישית. ניסיתי לכוון את הדברים לכיוון חיובי דרך עבודתי והתנהגותי. בסופו של דבר, הבעלים החדש הבחין בכל מה שעשיתי, והפקיד בידי תחומי אחריות נוספים.

לפתע התחוור לי שטוב-לב והליכה לפי המצפון האישי, זו הדרך הטובה ביותר להתנהג בטווח הארוך. ללא שלווה פנימית ובהירות בחיים, כסף והצלחה יכולים רק לגרום לחרדה ולצרות.

הליכה לפי העקרונות של אמת-חמלה-סבלנות חסכה ממני דאגה רבה וכאבי ראש, ושחררה אותי בדרך שלא דמיינתי שהיא אפשרית. זוהי הרגשה כל-כך נפלאה.