כמתרגלי פאלון דאפא חשוב לנו לזכור שכשאנו עומדים בפני מבחנים ומצוקות, יש לנו תמיד את ההגנה של המאסטר. להחזיק את המחשבה הזאת במחשבה, עושה את כל ההבדל בין חיים ומוות. אתייחס לכך בפירוט בהתבסס על ההתנסות האישית שלי.

בעלי אושפז בבית החולים אחרי שבץ בפעם השנייה. הפעם השנייה הייתה חמורה הרבה יותר מהראשונה. כשחזר הביתה מבית החולים הוא לא יכול היה לשבת או להתהפך במיטה, כך שאכילה, שתייה ועשיית צרכים, הכול נעשה במיטה.

אף אחד מילדינו לא גר קרוב אלינו, כך שנותרתי לבדי לטפל בו. זו הייתה עבודה קשה וממושכת, והיא הייתה מעייפת מאוד. כל הזמן חסרה לי שינה והרגשתי חסרת אונים.

במיוחד היה קשה לי מאוד במהלך הלילה. הוא היה צמא, או שהיה צריך להתהפך במיטה, או לתת שתן. בקושי יכולתי לעצום עיניים ולישון. לפעמים, הייתי כל כך עייפה שנרדמתי באמצע שעזרתי לו להתהפך לצד השני.

כל יום הפך לאתגר עצום בשבילי. מה שהחמיר את המצב היה שהוא לא שיתף עמי פעולה כשעזרתי לו. היה לי קשה מאוד להזיז אותו.

במהלך אותה תקופה, לבי התמלא בכל מיני תלונות, כעס, דאגה, תסכול וייאוש. לא יכולתי להספיק לעמוד בקצב לימוד הפא, בתרגול, או אפילו התקשיתי לשפר את השין-שינג שלי. לבסוף, אחרי שני לילות וימים רצופים ללא שינה כמעט, התמוטטתי במיטתי.

הייתי במצב של עייפות חמורה והרגשתי סחרחורת, ראיתי כוכבים וחשתי שלבי פועם במהירות לא נורמלית. הבנתי שהכוחות הישנים פרצו פנימה.

ראיתי בממד אחר צלחת ובאמצעה חור בגודל מטבע. בין החור למסגרת הצלחת היו 3 חריצים משושים כמו שקעים קטנים. מתוך שניים מהם קפצו למעלה ולמטה סַפּירים דמויי תכשיטים.

לבי הכה בכל פעם שהם קפצו. ניסיתי להישאר רגועה, אבל לא הייתי מסוגלת לכך. ואז, הספיר השלישי הופיע ולבי החל לפעום במהירות רבה. נוכחתי לדעת שמשהו מנסה לקחת את חיי.

שמעתי קול אומר: "כשכל השקעים האלה יתמלאו באבני החן, את תמותי". חשבתי: "בסדר, פשוט קחו את חיי היה לי די מהם". לאחר מכן חשבתי: "לא, אני תלמידת דאפא, אינכם יכולים לגעת בי".

זעקתי בעמקי לבי: "מאסטר, הצל אותי! מאסטר הצל אותי! אני רוצה ללכת הביתה איתך!". אינני יודעת כמה פעמים זעקתי עד שהצלחת נעלמה. ברגע שהיא נעלמה, קמתי שטופת זיעה מהראש ועד בהונות הרגליים. צעקתי: "תודה רבה לך מאסטר, הצלת אותי!".

היחס שלי, של כעס ותרעומת במהלך המבחן שלי לטפל בבעלי, כמעט והרג אותי. למדתי שעבור מתרגל, כל מחשבה ומחשבה חשובה כל כך.

במהלך המצוקה הזאת למדתי שעלי לטפח את השין-שינג שלי ולא רק כאשר צצות בעיות. לנוכח מצוקות עלי להישאר רגועה ולזכור שאני תלמידת פאלון דאפא. עלי להשתמש בפא כדי לתקן את התנהגותי ולבקש מהמאסטר עזרה כשצריך.

כמו כן, למדתי שמתרגלים צריכים תמיד לעזור לעמיתיהם המטפחים כשהם בצרה. זה ימנע מהכוחות הרשעים את ההזדמנות לתקוף אותם.

לא הייתי מצליחה לעבור את המצוקה הזאת ללא העזרה והתמיכה של עמיתיי המתרגלים. הם שלחו מחשבות נכונות עבורי, עזרו לי לשפר את האופי שלי וחלקו עמי את האנרגיה החיובית והחום שלהם. הם גם הגיעו לביתי כדי ללמוד את הפא ולשתף אותי בהבנותיהם.

כעת, כשהשין-שינג שלי והיחס שלי השתפרו, בעלי מרגיש טוב יותר. הוא אפילו יכול לרדת במדרגות בעזרתי. אבל מה שחשוב יותר זה שאני יכולה לעזוב אותו לבד כשאני יוצאת להבהיר את האמת.

תודה רבה לך המאסטר על החמלה שלך. תודה רבה לכם עמיתיי המתרגלים על עזרתכם.