לחלק הראשון: http://he.minghui.org/?p=2332

אסירים זעמו על מעשיהם המרושעים של הסוהרים

אחרי שעברתי עינויים שלחו אותי לבית החולים של אסירים בשן-יאנג. אחרי כל ההתעללויות נראיתי כל כך נורא שזה הפחיד את האסירים.

איור הממחיש עינויים- האכלה אכזרית בכפייה

עקב "האכלה" אכזרית בכפייה בפעמים קודמות, האף שלי, הפה, הגרון, הוושט והקיבה לא תפקדו עוד. לא יכולתי לאכול דבר. גב' וואנג שעבדה בעבודות הניקיון בבית החולים האכילה אותי כפית אחר כפית במנת חלב סויה שהכינה עבורי. הבליעה הייתה מלווה בכאבים קשים. לאט לאט הצלחתי לשבת.

שבוע לאחר מכן זימנו שומרי הביטחון את עובדי הניקיון והורו להם להשגיח עלינו ולוודא שלא נתרגל את תרגילי השיטה. הם נדרשו לדווח להם אם הם מבחינים במתרגלים המנסים לתרגל. סיפרתי לגב' וואנג שבמשך השנה וחצי שאני כלואה ומעונה, אני מתרגלת כדי לרפא את גופי הפצוע. "הם לא מאפשרים לנו לתרגל וגם לא נותנים לנו טיפול רפואי. האין זה ברור שהם רוצים שנמות?"

לאחר מכן בכל פעם שגב' וואנג ראתה אותי מתרגלת היא נכנסה למיטה וכיסתה עצמה בשמיכה. היא אמרה לאסירות שהיא הולכת לישון ולכן אינה רואה כלום. כשהודיעה על כך, גם שאר האסירות הלכו לישון.

בתא סמוך לעומת זאת צייתו עובדות הניקיון להוראות השומרים. כדי להדגים את נכונותן לציית להוראות ולהרוויח מענקים הן לא אפשרו למתרגלות לתרגל. הן השגיחו עליהן בתורנות סביב השעון. אחת מעובדות הניקיון הפילה את המתרגלת דזואו גווי-רונג בעודה מתרגלת את התרגיל החמישי – מדיטציה בישיבה. ראשה של דזואו פגע בצינור מתכת והיא איבדה את הכרתה למשך 5 דקות. הסוהרים כפתו את ידיה למיטה והשאירו אותה במסדרון.

בפעם הבאה שראיתי את דזואו, פניה היו אדומים ונפוחים כסובלת מחום. רוק נזל מקצות פיה, היא הייתה בחצי הכרה ולא הייתה מסוגלת לאכול.

המתרגלות ביקשו מבית החולים לבדוק את דזואו אבל הם סירבו. הם קראו לארבעה סוהרים מכלא שן-שין שגררו את דזואו החוצה. מייד לאחר מכן שמענו את זעקותיה שוב ושוב: "השוטרים מכים אותי". המתרגלות התקבצו מתוך כעס וצעקו בקול: "השוטרים מכים אנשים. השוטרים מפרים את החוק. כל מה שתכניות הטלוויזיה מפרסמות על הפאלון גונג אלו שקרים".

דזואו הוכתה באכזריות ונפצעה בפיה, בצווארה ובפניה. דם זרם לאורך גופה ובית החולים לא עשה דבר.

דיווחנו בכתב לבית החולים, אבל אף פעם לא קיבלנו תגובה. החלטנו להיאבק על זכויותינו באמצעות שביתת רעב.

אחרי שבוע של שביתה המתרגלת לי סו-ג'ן שהייתה כבת 70 הרגישה לפתע רע ונלקחה משם על ידי החברה בה עבדה. שמעתי לאחר מכן שהיא שוחררה.

גם לו גואו-צ'ינג נלקחה משם על ידי מעבידיה ונותרנו רק ארבע מתרגלות בשביתה. ג'ואו יאן-בו סבלה מקצב לב ודופק לא סדירים, וואנג ג'יה רזתה מאוד ושתיהן טופלו בעירויים דרך הווריד. זואו איבדה את הכרתה עקב שביתת הרעב והייתה פצועה מהעינויים.

האסירות בחדר שלי הגנו עלי. אף על-פי שהתייבשתי קשות מהשביתה ואיברי חדלו לתפקד בהדרגה, המחשבה שלי נותרה צלולה.

אחרי תשעה ימי שביתה, לחצו על זואו לקבל עירוי תת ורידי

כשזואו סירבה לשתף פעולה, אחד השומרים כפת באזיקים את רגליה לצידי המיטה ואת ידיה בתנוחה קבועה כדי שלא תזוז. כשהתנגדה, הכו אותה. זה הפחיד את האסירות משום שלא ראו מעולם מישהו מעונה ופגוע בצורה כל כך אכזרית.

באמצעות שביתת רעב זכינו בחופש

אחרי שראיתי את סבלה של זואו ואת וואנג ג'יה וג'ואו יאן-בו מאבדות הכרה, ביקשתי מגב' וואנג עט ונייר וכתבתי מכתב ארוך להנהלת בית החולים.

השומר מסר את המכתב לשוטר הכלא ואמר לו שזה מופנה להנהלת בית החולים וכדאי לשלוח זאת למנהל בית החולים.

למחרת בבוקר הגיעה למיטתי שוטרת בגיל העמידה. ניסיתי לשבת ולומר לה שלום, אך הייתי חלשה מאוד. היא הורתה לי לשכב ושאלה אם אני זו שכתבתי את המכתב. עניתי לה שכן.

היא אמרה מיד: "זהו בית חולים של הכלא. אסור לך לתרגל את תרגילי הפאלון גונג ואם תמשיכי בשביתת רעב, נאכיל אותך בכפייה".

ביום ה-13 לשביתת הרעב שלי, גררו אותי חמישה אנשים לחדר בו מאכילים אסירים בכפייה. החזיקו אותי בכוח על המיטה ולא יכולתי לזוז. כמעט נחנקתי. שתי ידיים החזיקו בראשי בחוזקה. החדירו צינורית לתוך אפי. לא ידעתי במה הזינו אותי. הקיבה שלי התמלאה במים מלוכלכים וכל הזמן הקאתי.

בבוקר היום ה-14 לשביתת הרעב שלי, הם שוב באו לענות אותי ב"האכלה בכפייה". ברגע שנכנסו לחדר, הם הפחידו את אחת החולות עד שאיבדה את שפיותה. כתוצאה מכך החליט צוות בית החולים להוציא לחדר אחר את כל החולות בלחץ דם גבוה ובמחלת לב, לפני שהם מתחילים להאכיל אותי בכפייה.

דזואו החלה לפתע להקיא כמות גדולה של דם, נשמה בכבדות ואז איבדה את הכרתה. הרופא רשם איזו שהיא תרופה לתת לה ואחד השומרים כפת שוב את ידיה.

וואנג ג'יה נכנסה לתרדמת והוציאו אותה החוצה.

הוצאתי את מחט העירוי מהווריד והתרופה מלווה בזרם דם זרמה לרצפה. מנהל בית החולים הזעיק מיד מישהו להוציא אותי משם. הפעם נראה שהתמלא פחד.

לאחר מכן איבדתי את ההכרה. שמעתי במעורפל את אחת האסירות לוחשת באוזני: "מנהל בית החולים הורה לי להגיד לך ששלושתכן, מתרגלות הפאלון גונג, תשתחררנה היום הביתה".

הם כפתו את ידיי ליתר ביטחון, תקעו את העירוי שוב לתוך הווריד והחדירו שני בקבוקי עירוי במהירות האפשרית. הרגשתי כאילו החזה שלי בוער באש. גב' וואנג שפשפה את גופי במים קרים ולאחר מכן הרגשתי טוב יותר. כששטפה את פניי וידיי היא הבחינה שנותרו רק שתי ציפורניים על אצבעותיי. על האצבעות ללא הציפורניים הייתה רק שכבת עור שקופה. כל השיניים התרופפו לי ושערי הפך לבן לגמרי. הייתי עור ועצמות בלבד. אחרי 14 ימים ללא אוכל ושתייה נותרתי עדיין בחיים. חדשות על הנס הזה התפשטו בכל בית החולים.

מנהל בית החולים הורה לשלושתנו לאסוף את החפצים האישיים שלנו. אחרי שעתיים, בסביבות השעה 10:00 בלילה, שלחו אותנו הביתה. סגנית מנהל בית החולים דרשה ממשפחתי לשלם את הוצאות בית החולים. אמי סירבה ואמרה לה שנכנסתי לכלא בריאה וכעת אחרי שעינו אותי הפכתי עור ועצמות: "אני אומרת לך שאתבע אתכם לדין אם היא תמות". כשהסגנית ראתה שאינה יכולה לסחוט כסף ממשפחתי היא עזבה את המקום.

המשך יבוא….