לפני כמה שנים, מתרגלת מהאזור שלנו פרצה בעזרת מחשבות נכונות ממאורת הרוע. למרות זאת אחרי שחזרה הביתה, היא נכנעה לקארמת מחלה ונפטרה. לא הכרתי אותה, אבל הצטערתי על מותה.

שמעתי שמתרגלים אחרים סובלים מקשיים דומים, ולכן אני רוצה לחלוק את ההתנסות האישית שלי בעניין זה וכיצד אני טיפלתי בקארמת המחלה.

"אני לא חולה"

הייתי חולה מאוד לפני שהתחלתי בתרגול בפאלון גונג. מאז שהתחלתי בטיפוח היו לי מבחני קארמת מחלה מספר רב של פעמים, אך הצלחתי לעבור את המבחנים אלה.

לא משנה איזה סוג של סימפטומים חוויתי, מחשבתי הראשונה הייתה: "אני לא חולה. אם המאסטר נתן לי את ההזדמנות הזאת כדי לחסל קארמה, אעשה זאת. אם הדבר לא אורגן על ידי המאסטר, אזי אתנער מזאת לחלוטין".

אעשה כל דבר שעלי לעשות, בין אם זה "שלושת הדברים" שתלמידי הדאפא צריכים לעשות או לסיים את מטלות שלי או עבודות הבית. לא אזניח שום דבר.

המאסטר אמר לנו שלא להכיר בסידורים של הכוחות הישנים. אני תלמידו של המורה ולכן אני לא מכיר בסידורים הללו. אני אקשיב רק לדברי המאסטר.

דפיקות הלב הפסיקו והטחורים נעלמו

באביב של שנת 2007 , הלב שלי הלם במהירות רבה. ידיי ורגליי רעדו. הייתי צריך להחזיק ספרים בשתי הידיים כדי לקרוא אותם. במונחים רפואיים, זה נחשב למחלת לב אבל אני מתרגל ואין לי מחלת לב.

הגישה שלי הייתה, אם הלב שלי רוצה להלום בחוזקה שיהיה כך. אני עדיין יכול לעשות כל דבר.

חודשיים חלפו, והמצב הלא נכון הזה המשיך. יום אחד הלכתי הביתה והייתי צריך לחצות פסי רכבת, הלב שלי הלם ממש מהר. נשימתי נעתקה, חשתי צורך באוויר והרגליים שלי הרגישו כאילו הן מתפוררות תחתיי.

הרגשתי כאילו אני גוסס אך חשבתי: "אין לי מחלה. המורה עזר לי לחסל את הקארמה ואני צריך לסבול את זה. אם אין זה הסידור של המורה, אז אני בהחלט מתנער מזה".

לאחר זאת הייתי מסוגל ללכת. כל הסימפטומים נעלמו בעת שהגעתי לביתי.

זה היה בדיוק כמו שהמאסטר אמר,

"…דברים יתהפכו אחרי שיגיעו לשיא" ( "ג'ואן פאלון" הרצאה שנייה, "הנושא של רדיפה אחרי דברים")

זה היה הזמן הארוך ביותר שסבלתי מקרמת מחלה.

לפני כשלוש שנים, יום אחד אחרי הצהריים, כשתרגלתי את התרגיל הרביעי, הרגשתי שפלג הגוף התחתון שלי דביק. כשניגבתי את עצמי בשירותים, הרגשתי פוליפ (תפיחה) ארוך.

נייר הטואלט היה אדום והיו טיפות דם באסלה. רוב האנשים היו מכנים זאת טחורים, אבל אני מתרגל. לא פחדתי בכלל. למחרת, הטחורים והפוליפ נעלמו.

אל תתנו לקארמה מחלה לעכב אתכם

אני יודע שמתרגלים מאמינים באמונה שלמה במאסטר ובפא, וזה רק בשל עשיית דברים בדרכים מסוימות שהם עלולים להגיע לכמה מושגים מוטעים. יש אנשים שהולכים לנוח כשהם לא חשים טוב. אחרים מזניחים את עבודות הבית. אחדים אפילו רוצים שבני המשפחה יטפלו בהם.

סוגים אלה של מנטליות הם תולדה מחשיבה אנושית ומשאירים לכוחות הישנים פתח כדי להיכנס. זוהי אחת הסיבות לכך שאותם המתרגלים לא יכולים להתגבר על קשיים.

כל מתרגל יודע שזו אינה מחלה. הם שולחים מחשבות נכונות כדי לפורר האלמנטים הרעים, מחפשים פנימה ומתנערים מהסידורים של הכוחות הישנים, אבל לא ביודעין מעשיהם מתאימים להתנהגות אנושית רגילה.

לכן מתרגלים עמיתים, אני מפציר בכם: לא משנה כמה רע אתם מרגישים, תמשיכו לעשות את מה שאתם אמורים לעשות, ועל ידי כך בשום אופן אל תתנו לאנשים אחרים לשרת אתכם.

דבר נוסף, זכרו שאתם תלמידי דאפא. לא משנה איזו מחלה הייתה לכם בעבר. אין ממה לפחד. אין צורך לפחד מקור או מחום, מזה שיחסר מזון, או מתחושה רעה מדי ועד כדי אי יכולת לאכול. אתם צריכים להיפטר מהמושגים האלו.

לחיות במים במשך שבעה חודשים

ב -16 בפברואר 2012, החל צינור המים של שכנתי לדלוף. ביתי שהוא במפלס נמוך יותר היה מוצף ב-3-4 סנטימטרים של מים. חברת המים הגיעה וחיפשה מבית לבית אך לא הצליחה למצוא את מקור הדליפה. הם אמרו שאולי מקור המים ממקום אחר. היה חורף, השלג והקרח נמסו.

לא הייתה לי ברירה אלא לסבול זאת. הטמפרטורות בפברואר בצפון מזרח סין מקפיאות. המים בתוך הבית קפאו ולא הייתה לי דרך  לחמם את הבית.

שכני אמר עם כוונות טובות: "למה אתה לא שוכר דירה? אני חושש שעם כל המים האלה תפתח שיגרון".

חייכתי ואמרתי, "בשום אופן לא! אני מתרגל פאלון גונג!"

ב -15 ביוני 2012, סגרו את אספקת המים, והמים מביתי נוקזו. זה שכנע אותי שמקור דליפת המים היה דליפה מהצנרת. הלכתי למנהל חברת המים ומישהו נשלח לבדוק את העניין. לאחר מכן נמצא מקור הדליפה והבעיה נפתרה.

אחרי זה, ירד גשם ברציפות עד ה-22 בספטמבר 2012. החוויה של חיים במים הסתיימה מיד אחרי זה.

אני לא זנחתי דבר מהרגלי ומעשיי בעת שהתגוררתי בתנאים אלה. תרגלתי את התרגילים כשעמדתי במים. לא פיתחתי שום תסמינים של קארמת מחלה. למעשה, גוון עורי נראה בריא ומלא חיוניות.

המאסטר אמר:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר" ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "מדוע הגונג לא גדל עם התרגול")

אני מקווה שכל מתרגל יכול לתרגל באופן גלוי ומכובד, לטפח כדי להיות אלוהות, להגיע לשלמות וללכת בעקבות המאסטר הביתה.