במשך זמן מסוים, בשל ענייני משפחה, לא יכולתי להניח את ההחזקה שלי לסנטימנט אנושי. הרגשתי לחץ גדול, וכל פעם שלמדתי את הפא פשוט לא יכולתי לקלוט אותו.

יום אחד בשעה שלמדתי את הפא ראייתי נעשתה מטושטשת מאוד ולא יכולתי לראות את המילים בבירור. בלימוד הפא הקבוצתי ישבתי על כסא כדי שאוכל לראות את המילים באור שנכנס מהחלון. למחרת כמה מתרגלים הכינו לי מראש את הכסא וישבתי באותו מקום בדיוק כמו ביום הקודם. במהלך לימוד הפא קלטתי פתאום שאני היחיד היושב על כסא. האחרים כולם ישבו על הרצפה. חשבתי שיהיה טוב יותר אם אשב על הרצפה עם המתרגלים האחרים. המאסטר אמר (ב"ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב"):

"התנגדו להם, סרבו לחלוטין לכל הדברים של הכוחות הישנים!"

החלטתי שלא אקבל את הרדיפה הזאת של הכוחות הישנים. פשוט לא יכולתי לקבל אותה. לגבי העיניים שלי, מי שקובע הוא אני. לא אקבל את ההפרעה ואת הרדיפה של הכוחות הישנים. וחשוב יותר, ביקשתי עזרה מהמאסטר כשאני נזכר בדבריו ב"ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב":

""אני תלמיד של לי הונג-ג'י, אני לא רוצה שום תכנונים אחרים ולא מכיר בהם" – אז הם לא מעזים לעשות את זה ואפשר לפתור את זה. אם אתה באמת יכול לעשות את זה, ויכול לעשות את זה לא רק בדיבור אלא גם בפעולה, המורה בוודאי ידאג לזה עבורך. בנוסף יש הרבה מגינים על הפא מסביב למורה, יש הרבה בודהות, טאואים ואלוהויות ויש עוד יצורים חיים גדולים יותר, כולם ישתתפו, כי רדיפה כפויה שלא מכירים בה היא בניגוד לחוק, גם העקרונות הישנים של היקום לא מרשים את זה. רדיפה לא הגיונית היא בהחלט לא בסדר, כך שגם הכוחות הישנים לא מעזים לעשות את זה. כלומר עשו את המיטב כדי ללכת ישר."

אני פשוט רוצה ללמוד את הפא. כתלמיד דאפא אני חייב ללמוד את הפא. חרף הקושי בקריאת הספר "ג'ואן פאלון" המשכתי לקרוא אותו. בהתחלה ראייתי לא השתפרה. למחרת היום היא התדרדרה אפילו יותר. ביום השלישי בקושי יכולתי לראות משהו. לא קיבלתי את זה, זו הייתה אשלייה. קראתי בספר בלימוד הפא הקבוצתי וגם בבית. קראתי את ההרצאה השנייה, ההרצאה השלישית והמשכתי הלאה. אמרתי: "מאסטר, אני אראה". אחרי קריאת שתי הרצאות ראייתי השתפרה. לאחר שסיימתי לקרוא את ההרצאה הרביעית ראייתי הצטללה שוב ויכולתי לראות דברים בבהירות.

דבר איננו בלתי-אפשרי אם יש בנו אמונה מוצקה במאסטר ובדאפא.