לאחרונה שיתפה אתי בתי לגבי מתרגלים שאינם מסתכלים פנימה, או שאינם מטפחים את עצמם היטב. לא ייחסתי לכך תשומת לב רבה, אבל מאוחר יותר נוכחתי לדעת שגם לי יש מחשבות דומות לגבי כמה מתרגלים.

חשבתי שהיו מתרגלים שיחסם כלפיי היה קשה בשעה שההחזקות שלי צצו על פני השטח, וההערות שלהם לא היו בהתאם לפא. כמו כן אני מאמינה שיש פילוג בין המתרגלים.

אחרי שחשבתי על כך בצורה רגועה הבנתי שמה שאנו רואים על פני השטח הן רק אשליות ואין עלינו להיות מושפעים מהן. להבנתי, כל עוד אדם מטפח עלינו להתייחס אליו כמתרגל עמית.

מדוע התופעה הזאת קיימת? אף על-פי שאנחנו מטפחים טיפוח-תרגול, יש לנו עדיין החזקות שאם לא נתייחס אליהן, הן תבואנה לידי ביטוי, במיוחד במהלך השלב האחרון של תיקון הפא.

בנוסף, אם יש לנו מושגים חזקים שמתרגלים מתנהגים כמו אנשים רגילים, לא נוכל להתייחס אליהם בחמלה. זה יוצר פילוג בינינו, ומונע מאיתנו לשתף פעולה היטב כגוף אחד.

שורש הבעיה נעוץ בתוך עצמנו. אם איננו מכירים בבעיות שלנו ותמיד חושבים על מתרגלים אחרים באופן שלילי או שומרים להם טינה, ניצור מושגים לגביהם, ולא נוכל לטפח היטב את עצמנו. הכוחות הישנים ינצלו את הפרצה הזאת וישתמשו בה כדי להפריע לפרויקטים שלנו ולהצלת ישויות חיות.

המאסטר אמר:

"בלב אחד באתם לעולם,
קיבלתם את הפא כבר קודם לכן." ("הונג-יין", "הגשמת המשאלה")

עלינו לעשות את שלושת הדברים היטב כדי לחזור למקור ביחד עם המאסטר. עלינו לשחרר כל מחשבה שלילית כלפי מתרגלים אחרים, ולשלול מהכוחות הישנים כל הזדמנות לנצל את הפרצות שלנו.

בואו ניצור גוף אחד, ונשתף פעולה זה עם זה ללא תנאי, וכך נפעל היטב בשלב האחרון של תיקון הפא.

אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.