התנסות מהוועידה האינטרנטית העשירית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

"אני תלמידת דאפא בת 90. אני מנצלת את הזמן ומשתמשת בכל ההזדמנויות שיש לי להציל אנשים. השלג העמוק בחורף אינו עוצר בעדי. אני כורכת חבל סביב רגליי כדי שלא אחליק. האנשים מתפלאים שאני יוצאת החוצה במזג אוויר כזה ושואלים אותי אם איני פוחדת ליפול. אני משיבה להם בחיוך: "איני פוחדת, המאסטר שלי מגן עלי".

חיים חדשים

לפני הטיפוח בדאפא היו לי חיים קשים. איבדתי את הוריי בגיל צעיר מאוד. מאוחר יותר מכרה אותי דודתי לגבר המבוגר ממני ב-20 שנה, נוהג שהיה מקובל בחלקים מסוימים בסין. נישאתי לו באי רצון ונולדו לנו שישה ילדים.

כשמלאו לי 50, בעלי נפטר. בני הצעיר עדיין לא התחתן. אני הייתי חולה למדי עקב החיים הקשים שחייתי. מה שגרוע עוד יותר, קבלתי שבץ מוחי והפכתי משותקת. ילדיי היו צריכים לטפל בי, וזה היה הקש האחרון ששבר אותי. חשבתי שסבלתי כבר מספיק ורק רציתי למות. התלוננתי ללא הפסק על כך שהחיים לא היו הוגנים כלפיי.

בתקופה הקשה הזאת היה לי מזל רב להיתקל בפאלון דאפא. זה היה בשנת 1997.

התחלתי לתרגל בפאלון דאפא וזה היה כמו חלום. בימים הראשונים לטיפוח הייתי כה נרגשת ואין מילים היכולות לתאר את אושרי. הפכתי חופשייה מכאבים וסבל ממש כמו ילד תמים. לבי התמלא בהכרת תודה למאסטר. אולי זה נשמע בלתי רגיל, אבל בסופו של דבר ההזדמנות לתרגל פאלון דאפא שינתה את כל הסבל שלי בעבר למשהו המשתלם.

תוך חודשיים החלמתי מהשיתוק ומהשבץ. כל עקבות המחלה נעלמו. הייתי שוב בריאה! לא הייתי זקוקה עוד לסעד מאחרים. חשתי הרבה יותר צעירה. משפחתי ושכניי חזו בתוצאות טבעו הפלאי של הדאפא. הם האמינו בדאפא וכבדו את השיטה. ילדיי תמכו בי בתרגול בדאפא.

המאסטר הציל אותי והעניק לי חיים חדשים. בתמורה, הקדשתי עצמי למאסטר ולדאפא. האמנתי בדברי המאסטר ללא כל תנאי ומלאתי אחר הנחיותיו בלב שלם.

לימוד הפא הפך לעדיפות הראשונה בחיי השגרה היום יומיים שלי. לא ידעתי לקרוא, כלתי שגם היא מתרגלת השיגה לי את הרצאותיו של המאסטר באודיו ובווידיאו. צפיתי והקשבתי להרצאות כל יום. בתחילה היה לי קשה להבין אותן. אך כשהמאסטר פתח לי את החכמה, התחלתי להבין את ההרצאות והפכתי נבונה יותר. אהבתי להקשיב להרצאות המאסטר ושום דבר לא יכול היה להזיז אותי בזמן לימוד הפא.

ארגנתי קבוצת לימוד פא עם כמה מתרגלים נוספים מהכפר שלי ומהכפרים הסמוכים, כדי שנוכל לעלות יחד ברמה. ביתי היה נקי ושקט, כך שכל האחרים אהבו לבוא אלי. כל לילה אחרי ארוחת הערב, הם הגיעו לביתי וקראנו את הפא בתורנות. הקשבתי בשקט ויכולתי להבין כל דבר. המאסטר לא השאיר אותי מאחור. הייתי מסוגלת לעמוד בקצב של האחרים.

קבוצת לימוד הפא שלי לא הפסיקה לפעול מאז הוקמה לראשונה. המשכנו ללמוד את הפא אפילו במהלך תקופת השיא של הרדיפה. מה שמאסטר הורה לנו לעשות הוא הדבר הנכון ביותר והמוסרי ביותר. כפי שאני מבינה זאת, המאסטר הוא האלוהות הגבוהה ביותר והוא זה שתכנן הכול. עלינו רק ללכת בעקבות התכנונים שלו.

אולי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) נראית מרושעת מאוד ומלאת עוצמה, אבל היא נמר של נייר. המאסטר אמר לנו שהמק"ס נמצאת כאן בשביל להרים את הרמה של תלמידי הדאפא. ברגע שתסיים את תפקידה היא תתפורר. לכן, אין כל צורך לפחד ממנה. היא פוחדת מאיתנו.

טיפוח השין-שינג

כשהקשבתי להרצאות המאסטר הוארתי לעקרונות פא רבים. הבנתי שהדאפא לא נועדה לריפוי ולכושר. היא נועדה לטיפוח, לטיהור האדם ולהפיכתו לאדם טוב יותר. בסופו של דבר אדם יעמוד בסטנדרטים השמימים ויחזור לאני האמיתי שלו.

הבנתי שטיפוח הוא שחרור ההחזקות. נטעתי את הדאפא בלבי ודבקתי בפא בכל פעם שעמדתי לנוכח קונפליקטים או כאשר חיפשתי פנימה. המאסטר עזר לטהר את גופי.

מאז התחלתי בטיפוח ידעתי שאין עלי לדאוג בכל פעם כשחוויתי אי נוחות פיזית כלשהי. המאסטר אמר לנו שלמטפחים אין מחלות. לכן האמנתי בכך. לא משנה אלו כאבים היו לי, לא התייחסתי לכך כמחלה. זכרתי:

"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית, "אנשים עם טבע מולד גדול")

הייתי מסוגלת לסבול את הכאב ולהתגבר ללא בעיות.

המאסטר הורה לנו להתחשב באחרים, מה שבאמת אימצתי ללבי. ניסיתי לא להטריח אחרים. ניסיתי להפחית את הקשיים ואי הנוחות של האחרים. אני בת 90 אבל אני מטפלת בכל עבודות הבית. חיי פשוטים. איני מחפשת מזון מיוחד. אני פשוט אוכלת שלוש ארוחות ביום.

סבלתי מנפילה

ביוני האחרון נפלתי. בני שאינו מתרגל לקח אותי לבית החולים. הרופא קבע שיש לי שלושה סדקים בעצמות שבין אגן הירכיים לברך וביקש ממני שאשאר בבית החולים. חשבתי בלבי: "אני תלמידת דאפא. יש לי את ההגנה של המאסטר. אין כל בעיה". ביקשתי לחזור הביתה.

בתחילה הרופא לא התיר לי ללכת, אבל משום שדרשתי בכל תוקף, הוא רשם לי תרופות רבות והסכים לשחרר אותי ושאחזור הביתה. אחרי שחזרתי הביתה זרקתי את התרופות. כלתי לקחה אותי לביתה (בני כבר נפטר).

בבית כלתי צפיתי כל יום בהרצאות הווידיאו של המאסטר. כלתי גם שיתפה עמי ואמרה: "ההפרעות האלו – הרדיפה הזאת – מתוכננות על ידי הכוחות הישנים הרעים. אסור לנו להכיר בהם. אנחנו נשלול אותם בעזרת מחשבות נכונות. כמו כן עלינו להביט פנימה כדי לסלק כל הזנחה או פרצה, כך שלכוחות הישנים לא יהיה דבר להיתפס בו כדי להמשיך לרדוף אותך".

דבריה של כלתי נשמעו הגיוניים. זו העת להציל אנשים. מעדתי ולא הייתי מסוגלת אפילו ללכת בעצמי. זה השפיע על היכולת שלי להציל אנשים. זה לא יכול להיות התכנון של המאסטר. אני מסרבת להכיר ברדיפה הזאת.

ראשית שלחתי מחשבות נכונות לפורר את הרדיפה המרושעת. לאחר מכן חיפשתי פנימה והרהרתי בהתנהגות שלי לאחרונה. גיליתי שהסתכלתי מגבוה על מתרגל אחד בקבוצת לימוד הפא שלי. לא אהבתי את העדר טיפוח דיבור שלו ואת הרכילות שלו. בלא יודעין יצרתי קונפליקטים בין המתרגלים. לא חיבבתי אותו ולא הייתי אדיבה אליו כששוחחתי עמו.

כשגיליתי את הבעיה שלי, התביישתי. התוודיתי למאסטר על טעותי ולאחר מכן החלטתי לשתף עם המתרגל הזה בצורה גלויה. עלי לתמוך בקבוצת הלימוד ולתרום לשיפורה.

בהתחלה כלתי תמכה בי וסייעה לי ללכת לשירותים. כמה ימים לאחר מכן, יכולתי לעשות זאת בעצמי! דאגתי שמא לא אוכל לצאת כדי להציל אנשים. יום אחד עמדתי לפני תמונתו של המאסטר בתנוחת הה-שי ואמרתי: "מאסטר בבקשה עזור לי. עלי להחלים מהר להמשיך ולהציל אנשים. כמו כן אין עלי לבזבז את זמנה של כלתי, מפני שגם היא צריכה להציל אנשים".

שהיתי בבית חודש ימים והחלמתי. נכדי בא לקחת אותי והחזיר אותי לביתי.

כל בני משפחתי אמרו : "זהו נס אמיתי שאישה קשישה החלימה מסדקים בעצמות הרגלים. אם לא הייתה מתרגלת פאלון דאפא מי יודע כמה זמן היה לוקח לה להחלים. ולאחר זאת היינו צריכים לטפל בה במיטתה. פאלון דאפא הוא טוב".

אחרי המקרה הזה ילדיי תמכו עוד יותר בתרגול הדאפא שלי. הבנתי את חשיבות טיפוח השין-שינג. הבנתי גם שטיפוח הוא דבר רציני מאוד. זה אינו משחק ילדים.

הצלת אנשים

ב-20 ביולי 1999 פתחה המק"ס ברדיפה אכזרית נגד הפאלון גונג. היא שידרה שקרים רבים והוליכה שולל את העם הסיני כדי שישנא את הדאפא ואת תלמידי הדאפא. המאסטר אמר לנו שאם לא יוכלו להבין את האמת, האנשים האלה יאבדו את עתידם. בחמלתו הרבה המאסטר ביקש אותנו להבהיר את העובדות לאנשים האלה כדי להצילם.

לא חשבתי שאני קשישה. המאסטר ביקש ממני להציל אנשים וזה מה שעלי לעשות. משום שאני תלמידתו של המאסטר, עלי לציית לו. המאסטר לא התעניין בגילאים שלנו כשהעניק לנו את הפא והציל אותנו. כמו כן אין עלינו לחשוב על הגיל שלנו, אלא רק לצאת ולהציל אנשים.

פאלון דאפא הוא טיפוח/תרגול של גוף ונפש. מטפחים של פאלון דאפא הופכים צעירים יותר ויותר. המאסטר הציל אותי והפך אותי לאדם בריא, אבל זה לא כדי שאיהנה מחיי, זה כדי להציל אנשים. יש לי את האחריות הזאת.

מאז הבנתי את עקרונות הפא התקדמתי וניצלתי את הזמן להבהיר את האמת לאנשים בעלי יחסים גורליים.

במשך השנים האחרונות סיפרתי לאנשים את האמת על הדאפא, על היופי של הדאפא וכיצד הדאפא מלמדת אנשים להיות טובים יותר ועוזרת להם להשיג בריאות טובה. הדאפא מתפשטת בארצות רבות והמתרגלים ממשיכים לחשוף את הרדיפה שהמק"ס מבצעת.

הייתי אדיבה וישרה. הייתי בריאה יותר ואנרגטית מהרבה אנשי בני גילי. הייתי הוכחה מהלכת – אמת שיכולה להביס את השקרים. לפעמים לא הייתי צריכה לומר הרבה. ברגע שגילי נודע לאנשים והם ראו את פניי, הם האמינו למה שאמרתי להם. רק מעטים מאוד לא הבינו את האמת כשסיפרתי להם.

אחרי שהעיתון "האפוק טיימס" החל לעודד אנשים לפרוש מהמק"ס והארגונים המסונפים לה, נהגתי בצורה קרובה בקפדנות, על ידי עזרה לאנשים לפרוש מהמפלגה בכך שהבהרתי להם את האמת על הדאפא ועל הרדיפה.

התחלתי בכפר שלי. הלכתי מדלת לדלת כדי לעזור לאנשים לפרוש מהמק"ס. לא הותרתי בית אחד מאחור. אחרי שסיימתי לעבור בכפר שלי, עזרתי לחבריי ולבני משפחתי  לפרוש מהמק"ס.

לאחר מכן לקחתי חומרי הבהרת אמת, עט ופנקס והלכתי לשוק לעזור לעוד אנשים לפרוש מהמק"ס. השוק פועל אחת לחמישה ימים. הלכתי כמעט לכל השווקים. משום שכפות רגלי היו קשורות בצעירותי – דבר שהיה נפוץ בקרב בנו גילי – לא יכולתי ללכת בקלות כל כך, אבל זה לא השפיע עלי בהצלת אנשים.

בשוק, כשהייתי רואה אנשים מבוגרים ממני לאט הייתי ניגשת אליהם ומברכת אותם: "שלום לכם! אני רוצה לספר לכם קצת חדשות טובות. המק"ס רצחה כל כך הרבה אנשים ועשתה כל כך הרבה דברים רעים. כעת השמיים יענישו אותה. כל מי שהוא חלק מהמק"ס או מארגוניה ייענש ביחד איתם. אם תפרשו מהמק"ס, המאסטר שלי יערוב לביטחונכם. אתם תימנעו מאסון. האין אלו חדשות טובות? זה לא יעלה לכם כלל כסף. אתם תהיו בטוחים ולא תאבדו דבר".

לאחר מכן הייתי מבהירה להם את האמת על הדאפא ומבקשת מהם לזכור ש"פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה סובלנות הוא טוב". רוב האנשים היו פורשים מהמק"ס, רק מעטים לא עשו כך. כשאנשים הסכימו לפרוש, הייתי מבקשת מהם לרשום את שמותיהם בפנקס שלי.

לאנשים צעירים הייתי פונה בחיוך ואומרת: "גשו הנה! לסבתא יש חדשות טובות". רובם היו רצים לקראתי. היו שאמרו: "את כל כך קשישה. איזה חדשות טובות יש לך?" הם לא ניגשו אלי הייתי עונה להם באדיבות: "אני מבוגרת מאוד ואתם צעירים בגיל הנכד שלי. איני מתכוונת לרמות אתכם. כול זה לטובתכם". בדרך כלל הם היו משנים את דעתם וניגשים אלי, ואז הייתי מבהירה להם את העובדות.

בכל שוק יכולתי לעזור לדי הרבה אנשים. רבים בשוק הכירו אותי. הם חבבו אותי וכבדו אותי. הם קראו לי "סבתא פאלון גונג". ידעתי שזה לא בגלל שאני כל כך נהדרת. זה היה משום שתרגלתי בדאפא. הדרך בה התייחסו אלי ביטאה את הכבוד שלהם לדאפא וכך זה צריך להיות. מפני שללא הדאפא הם לא היו כאן היום.

המאסטר אמר לנו פעמים רבות שכל האנשים בעולם הזה הגיעו למען הדאפא. לרוע המזל הם רומו על ידי השקרים של המק"ס. איני יכולה להאשים אותם. הם זקוקים לעזרה שלנו. המק"ס היא זו האשמה ברדיפה הזאת.

בנוסף להבהרת האמת פנים אל פנים, חילקתי גם חומרי הבהרת אמת ותקליטורי DVD של ה- Shen Yun. לפני מספר שנים כלתי הכינה לי תרמיל גב גדול לשאת בו חומרי מידע ותקליטורים לפיכך זה לא היה ברור לאחרים (הכוונה לשוטרים שמחפשים לרדוף את המתרגלים, המת') מה אני נושאת בתוכו.

בכל פעם שהתקיים שוק גדול בכפר שלי הייתי מכינה חומרי הבהרת אמת ולוקחת אותם לשוק כדי להציל אנשים. לאלה שהבינו את האמת הייתי מגישה להם DVD. אם הם לא היו מבינים את האמת לא הייתי מציעה להם DVD.

הערכתי והוקרתי את התקליטורים ולעיתים קרובות הייתי אומרת לאלה שקבלו להוקיר אותם גם כן. סיפרתי להם שהתקליטורים יקרים לאין ערוך ואנשים שאין להם קשר גורלי לא יכולים לקנות זאת בשום מחיר. למרות זאת אלה בעלי קשר גורלי יכולים להשיגם את ה-DVD בחינם. בקשתי מהם להעביר את התקליטורים לאחרים אחרי שיצפו בהם. רוב האנשים הסכימו לעשות זאת.

אנשים אוהבים את תקליטורי ה- Shen Yun. אחרי שהייתי מסיימת בשוק לא נותרו לי יותר תקליטורי DVD. בכל שוק עזרתי לאנשים לפרוש מהמק"ס והארגונים המסונפים אליה. לפעמים עזרתי ליותר מעשרה אנשים. לפעמים למספר רב יותר. הישויות החיות ממתינות ומצפות לתלמידי הדאפא להציע להם הצלה. הזכרתי לעצמי לא להרפות. היה עלי לשמור על תחושה של דחיפות.

גרתי ליד מרכז הכפר שלנו. בכל פעם שאנשים עברו ליד ביתי הייתי קוראת להם ומציעה להם את תקליטורי ה- Shen Yun. כולם לקחו DVD היות שידעו שאני אישה טובת לב ולא אגרום להם נזק.

כשאנשים היו צמאים וחפשו לשתות מים, הייתי מציעה להם להיכנס לביתי. הייתי מגישה להם מים ומבהירה להם את האמת.

ניצלתי את הזמן והשתמשתי בכל הזדמנות כדי להציל אנשים. לפעמים מזג האוויר גרוע ואנשים שואלים אותי מדוע אני בחוץ במזג אוויר כזה: "האם אינך פוחדת להחליק?" אני עונה להם בחיוך: "איני פוחדת היות והמאסטר שלי מגן עלי".

ליד הכפר שלנו יש כמה מכרות זהב. הפקידים נושאי המשרות הציבוריות בכפר הרוויחו הרבה מהמכרות האלה. כל פעם בזמן בחירות, הם מבקרים בכל בית כדי לזכות בקולות. לא משנה מי מגיע אלי, אני אומרת להם ברצינות: "רק אם תאמינו בדאפא, ותתמכו ותגנו על תלמידי הדאפא נצביע עבורכם, אחרת לא נצביע עבורכם". ניצלתי את ההזדמנות להבהיר להם את האמת.

כתוצאה ממאמצי הקבוצה שלנו בכפר, בכל תקופת כהונה שלהם, הפקידים נושאי המשרות הציבוריות בכפר מבינים את האמת. למרות שהרדיפה בסין חמורה, המצב בכפר שלנו היה שקט ורגוע. אף מתרגל לא נעצר. נושאי המשרות הציבוריות בכפר עזרו לנו. בסתר הם הגנו עלינו, וכך בחרו לעצמם עתיד טוב יותר. כולנו שמחים עבורם ומודים למאסטר שלנו.

לילה אחד אחרי שהמתרגלים סיימו את הלימוד הקבוצתי, שכחתי לסגור את הדלת. כמה שוטרי סיור של הכפר חמקו לתוך ביתי והקשיבו לשיחתי עם מתרגלת מכפר אחר. לאחר שיצאה לדרכה לחזור לביתה בשעה 22:00, שישה שוטרי הסיור עצרו אותה בדרך וניסו לאלץ אותה לתת להם את חומרי הבהרת האמת שלה. היא סירבה בנחישות וברחה.

למחרת שמעתי על כך. לא שנאתי את שוטרי הסיור, זכרתי את דבריו של המאסטר:

"אמרתי לכם מזמן, שתלמיד דאפא, אדם שמטפח, אמרתי שלמטפח אין אויבים. יש לכם תפקיד רק להציל אנשים ואין לכם תפקיד להעניש אנשים ולהרשיע אנשים באמצעים ובעקרונות של בני אדם. זהו הרי עניין בסיסי." ("הרצאת הפא בעיר שיקגו"-2005 )

זכרתי גם את דבריו של המאסטר ב-"הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די.סי 2002":

"היכן שהבעיה צצה, זהו המקום שאתם צריכים להבהיר את האמת ולהציל אנשים. אל תלכו מסביב כשאתם נתקלים בקושי. כשאתם רואים שמשהו גרם לנו נזק, או כשאתם רואים שיש מכשול באימות הפא שלנו, אל תעקפו אותו – עליכם להבהיר בפניו את האמת ולהציל יצורים חיים. זוהי החמלה של תלמידי דאפא וזוהי הצלת היצורים החיים שלנו".

ביקרתי את מפקד יחידת הסיור והבהרתי לו את האמת. אמתי לו אז: "האישה שעצרתם אמש היא קרובה משפחה שלי. היא אישה טובה מאוד. אם תמשיכו להטריד אותה, תצטרכו לבוא לביתי ולטפל בי".

הוא התנצל מייד ומאוחר יותר שמעתי מהמתרגלת, שהיא פגשה אותם שוב בשוק והם התנצלו בפניה. תקריות כאלה הן מעטות מאוד.

הצלת מתרגלים

המאסטר אמר לנו שתלמידי הדאפא הם גוף אחד:

"עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו". ("הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די.סי 2002")

נוסף לארגון קבוצת לימוד פא עשיתי גם מאמצים רבים להציל מתרגלים. בכל פעם ששמעתי על מתרגל שנעצר, התייחסתי לכך ברצינות רבה ושלחתי מחשבות נכונות כדי לעזור לו.

הבהרת האמת של תלמידי הדאפא נועדה להצלת אנשים. זהו הדבר הטוב ביותר והמוסרי ביותר. הם אינם צריכים להיעצר על ידי הרשויות. כיצד הם מעזים לרדוף תלמידי דאפא? כשהייתי שולחת מחשבות נכונות חזקות תבעתי את שחרורם המיידי של המתרגלים האלה.

המאסטר משגיח על כל התלמידים. לרוע אין רשות להתערב. מנקודת מבטי הרעים הם די חלשים. אף פעם לא התייחסתי אליהם ברצינות. איני פוחדת מהם. הם אלו שצריכים לפחד, מפני שהרוע פוחד מהמוסרי והצודק.

לפני מספר שנים כלתי נעצרה על ידי המק"ס. בגלל שגרה בעיר. כשנודע לי על כך, היא כבר נשלחה למרכז לשטיפת מוח, הממוקם במרחק של קילומטר מביתי.

באותו תקופה לא היו ברורים לי עדיין כמה מעקרונות הפא. התייחסתי לרדיפה כרדיפה בין שתי קבוצות של בני אדם. שנאתי את המשטרה ואת אנשי "משרד 610". התייחסתי אליהם כאל הרעים. קיללתי אותם וקיוויתי שהם יקבלו את גמולם. אבל לא הייתי טובת לב ולא עמדתי בסטנדרטים של הפא.

כששמעתי על מעצרה של כלתי החפה מפשע, ניגשתי מיד למרכז לשטיפת המוח. הקמתי צעקות מחוץ למרכז והדלת נפתחה. אנשים שאלו אותי: "מה את עושה כאן".

עניתי ברצינות רבה: "כלתי נשלחה לכאן. היא לא עשתה כל דבר רע ולא הפרה את החוק. שחררו אותה מיד! אם לא תעשו זאת, תקבלו את גמולכם ותמותו בדרך גרועה מאוד".

לא פחדתי מהם וקיללתי אותם. הם לא אמרו דבר ולא שחררו את כלתי. התעקשתי ובאתי לשם ארבע פעמים. בפעם האחרונה החלטתי: "לא אעזוב עד שהיא תשוחרר! מרכז שטיפות המוח שחרר אותה באי רצון.

זמן קצר לאחר מכן, מתרגל נוסף נעצר ונשלח גם הוא למרכז לשטיפת מוח. חזרתי לשם. בתחילה הם לא פתחו את הדלת. השתמשתי במקל ההליכה שלי ודפקתי על דלת הברזל.

לבסוף, כשהדלת נפתחה אמרתי: "אתם אנשים מושחתים העושים מעשי רוע". הם שאלו אותי מה זה רוע? עניתי להם: "אלה שעושים מעשים רעים הם אנשים רעים. תלמידי הדאפא הם אנשים טובים. אתם עוצרים תלמידי דאפא, אתם אנשים רעים ומושחתים. שחררו אותו מיד, אחרת השמים לא יעניקו לכם מוות שליו".

הלכתי למרכז לשטיפת המוח חמש פעמים. בסופו של דבר המתרגל הזה שוחרר. במהלך מעצרו הוא התנהג בצורה נכונה ולא שיתף פעולה עם הרוע.

כששיתפתי את האחרים בהתנסות הזאת היו להם דעות שונות. היו שחשבו שפעלתי נכון ללא כל פחד. חלק חשבו שפעלתי ללא חמלה והשתמשתי ברוע כדי להכניע את הרוע. אני לא חשבתי שמשהו היה פסול בהתנהגותי.

מאוחר יותר למדתי את הפא והוארתי לעוד עקרונות של הפא. הבנתי שהרדיפה אינה רדיפה בין שתי קבוצות בני אדם. היא תוכננה על ידי הכוחות הישנים. המאסטר אינו מכיר ברדיפה הזאת. האנשים הרשעים שרודפים תלמידי דאפא בעולם האנושי נשלטים על ידי הרוע בממדים אחרים.

האנשים הרשעים אינם עושים מעשים רעים על דעת עצמם. הם עומדים בפני סוף טרגי. הם הקורבנות. אסור לי לשנוא אותם. עלי לגלות אהדה כלפיהם. לפיכך שיניתי את הלך המחשבה שלי. המאסטר הוציא את כל התוכן הרע שלי. לא היו לי עוד מחשבות רעות כלפי עושי העוולה. החמלה שלי התגלתה. מאמציי להציל אנשים נעשו יעילים יותר.

בשנים האלה ניסיתי כמיטב יכולתי לעמוד בדרישותיו של המאסטר. אין לי כל חרטות, אבל איני שאננה. זוהי האחריות והחובה שלי. תיקון הפא לא תם עדיין. אני אמשיך להתקדם במרץ ולעשות את שלושת הדברים היטב כדי לשלם חזרה על הצלתי על-ידי המאסטר.

תודה רבה לך מאסטר רב החמלה! תודה רבה לכם עמיתיי המתרגלים!