התנסות מהוועידה האינטרנטית השתים-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ברכות, מאסטר נכבד! ברכות, מתרגלים עמיתים!

"מאסטר, אני באמת רוצה להיות תלמיד אמיתי שלך!" חזרתי על המשפט הזה במחשבתי בכל פעם שנתקלתי בקשיים או כשעשיתי טעות. אני יכול להרגיש את החמלה של המאסטר מחזקת אותי, ואת העצב שלי נמס ונעלם. ואז אני שוב נרגע.

אני תמיד מתחיל לבכות כשאני מודה למאסטר על שמשך אותי החוצה מעוד מלכודת אחת. השנה נכנסתי בהדרגה אל הנתיב של לטפח את עצמי באמת. החמלה והחוכמה של הדאפא עזרו לי לפרוץ את האנוכיות העיקשת שלי, שכבה אחר שכבה.

זה קשה מאוד, אך אני גם מרגיש את הטוּב ואת המופלאות של הדאפא. לשנות את עצמי לחלוטין, ולסלק את ההחזקה לעצמי ולהאמין במאסטר ובפא – זה השיפור הגדול ביותר שלי בשנה האחרונה.

לסלק את ההחזקות העקשניות שלי ולהפוך לתלמיד אמיתי

אני תלמיד צעיר שהחל לתרגל פאלון דאפא ב-2010. נתיב הטיפוח שלי לא היה חלק; לפעמים פעלתי היטב ולפעמים לא. לעתים קרובות חסר לי כוח רצון. כשהתעלמתי מהחזקות רבות ונתתי להם לגדול, זה הביא לי קשיים רבים. אפילו הייתה לי רגרסיה בטיפוח בסוף שנת 2014.

לדוגמה, כששלחתי מחשבות נכונות ידיי היו נשמטות. ובתרגיל החמישי חשתי מנומנם. לא יכולתי להרגיע את לבי כדי ללמוד את הפא, ויצרתי קונפליקטים עם אנשים רגילים. חלמתי חלום חוזר ובו נסעתי במעלית שנעצרה באמצע הדרך והחלה להיטלטל.

ידעתי שזה לא בסדר והייתי מודאג. ניסיתי מאוד לטפח. עבדתי כל יום ובכל זאת קמתי לפני 3:40 בבוקר לשנן את הפא. גם הקשבתי לפא בשעה שהלכתי, ולמדתי את הפא בערב גם כן.

ניצלתי את הזמן החופשי שלי לטפח, וויתרתי על המעורבות שלי בענייני היום יום של אנשים רגילים. הדפסתי חומרי דאפא וחילקתי לאנשים. סיפרתי לכל מי שהכרתי על הפאלון דאפא ועל הרדיפה.

ניסיתי את מיטבי להיות נחוש, אך מדוע הגעתי למצב הזה? האנשים מסביבי אמרו שאני נראה עצבני מאוד: תמיד זעוף ונראה שאני סובל מנטל נפשי רב. כששמעתי את זה לא הרגשתי נוח. חשבתי, "איך תוכלו לדעת כמה קשה להיות תלמיד דאפא הנושא אחריות כבדה כל כך? איך אני יכול להירגע כשאני מתמודד עם דברים ענקיים שכאלה?"

מצב הטיפוח העלוב שלי המשיך עד שכבר היו לי קונפליקטים חמורים עם אנשים רגילים, ואז הייתה לי הבנה.

אחד העובדים שלי היה לעתים מזומנות מאחר בין 10 דקות לחצי שעה. הוא גם היה יוצא באמצע העבודה לפחות כשעה כשהוא אמור לעבוד בזמן הזה. כך הוא עבד הרבה פחות ממה שהיה צריך, ואיכות עבודתו הייתה עלובה. הוא תמיד איחר לסיים את משימותיו וגם העתיק את מה שאחרים עשו.

עצלנותו ואנוכיותו נמשכו בערך אותו זמן שמצב הטיפוח הרע שלי נמשך, בערך 4-5 חודשים. שוחחתי איתו באדיבות כשאני מנסה לעורר את התלהבותו ולשפר את העניין שלו בעבודה. הוא השתפר לכמה שבועות ושוב חזר להרגלי העבודה העלובים שלו. לא הייתה לי ברירה אלא להשלים את עבודתו כדי לוודא שהאיכות טובה. קיוויתי שהוא ישתנה בהדרגה וישתפר.

לאחר שלקוח אחד התלונן עליו, הנהלת החברה שלנו דיברה אתי. מישהו אמר שלא ארגנתי מספיק עבודה בשביל העובדים שלי ושזו אשמתי שהם עצלנים.

הרגשתי שעשו לי עוול! עבדתי קשה כל כך שלא היה לי זמן לאכול צהריים. עשיתי הכול למען טובת העובדים והחברה, אך התוצאה הייתה שכולם מבקרים אותי.

כשהייתה לי שיחה עם העובד, הוא אפילו שיקר לי. כל כך כעסתי שצרחתי עליו. אמרתי לו לחשוב ברצינות על הדברים הרעים שהוא עשה. כל כך כעסתי שפניי התנפחו.

מאוחר יותר הבנתי שעשיתי את דבר הלא נכון שוב, אז התנצלתי בפניו. הוא אמר שהוא ידע שהוא היה צריך לחשוב ברצינות על התנהגותו בעבודה, והוא גם הודה לי. נדהמתי מהשינוי הפתאומי שבהתנהגותו. לפתע הבנתי שאני הוא זה שצריך לחשוב מה עשיתי לא נכון.

הסתכלתי פנימה ומצאתי שמצב עמיתיי לעבודה שיקף את מצב הטיפוח שלי. למדתי את הפא ועשיתי את התרגילים כל יום, אך מחשבותיי לא היו בקנה אחד עם הפא. גם חשבתי על דברים אחרים בשעה שקראתי את הפא.

גיליתי שאני רוצה להשתמש בדאפא כדי להגן על עצמי; שיעניק לי חוכמה, ערכי מוסר גבוהים, גוף בריא; שיחזיר אותי לשמים; ושיאפשר לי להשיג מטרות נוספות. אך עדיין לא שיניתי את עצמי מהשורש. לא ידעתי מה שאני עושה. תרגלתי פאלון דאפא אך לא טיפחתי באמת.

עשיתי דברים רבים כדי לאמת את הפא וכדי שאנשים ידעו על הרדיפה, אך עשיתי את הדברים האלה למען עצמי, בשעה שהמניעים שלי היו מוסתרים עמוק. כשעזרתי לאחרים, אם הם לא הודו לי לא הייתי מרוצה. למעשה זו הייתה ההחזקה שלי לתהילה. תמיד הייתי קפדן עם אחרים ואמדתי אותם לפי אמות המידה של הפא. דיברתי על ההחסרות שלהם. חשבתי שאני עוזר להם לשפר את השין שינג שלהם, אך למעשה הייתה זו הקנאה שלי.

השתמשתי בשם של הדאפא להסתיר את כוונותיי. הפרדתי את הטיפוח מחיי היום יום שלי בשל העצלנות שלי ובניסיון להימנע מצרות ומהפרעות. עשיתי את הפעילויות שכל תלמידי דאפא צריכים לעשות, אך עשיתי את הדברים האלה כדי לרומם את הרמה שלי.

כשחשבתי על כל ההחזקות החבויות שלי, הן חלפו כנגד עיניי בזו אחר זו, כמו סצנות בסרט. לבסוף גיליתי את האני האמיתי האנוכי שלי. נהגתי לחשוב שאני מטפח די טוב, אך עכשיו אבד לי הביטחון העצמי.

עם ההבנה הזו, לפתע התעוררתי וחשתי את השכבות העבות של האנוכיות ושל חומרים אחרים שכיסו את לבי מסולקות. כשהשתמשתי בקנה המידה של הדאפא לבחון את עצמי, מצאתי שאני עדיין בנקודת ההתחלה בטיפוח שלי. לא שיניתי את עצמי מהיסוד, ממעמקי ישותי. הטבע הדמוני שלי לא סולק; במקום זאת הוא גדל עוד ונחבא בתוכי.

כשהעובד הגיש בקשה להתפטר, נדהמתי והחלטתי לשנות את עצמי באמת. הייתי צריך להיות נחוש ולסלק את ההחזקה לאנוכיות, להציל אנשים, ולהפוך להיות רגיש יותר לסידורים של המאסטר. הבטחתי למאסטר שאני רוצה להיות תלמיד אמיתי.

שוחחתי ארוכות עם העובד ואמרתי לו שאני מכבד את החלטתו. הצבעתי על רבות מיכולותיו הטובות וגם הזכרתי כמה מהחסרותיו. קיוויתי שיהיה לו עתיד טוב. שיחתנו הייתה נעימה.

סיפרתי לו מדוע המק"ס רודפת את הפאלון דאפא ונתתי לו תקליטור של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית". הוא קיבל את דבריי, הסכים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ולקח את התקליטור.

ביומו האחרון בעבודה, הזמנתי את עמיתיו לעבודה למסיבת פרידה לכבודו. נתתי לו תקליטור של Shen Yun והוא לקח אותו. בערב הוא שלח לי הודעה כנה והודה לי. ידעתי שהוא באמת מודה לדאפא שהציל אותו. המאסטר הפך בחמלה את הדבר הרע הזה לדבר טוב.

המאסטר החומל חיכה מזמן שאתעורר. לאחר התקרית הזו התרגשתי עמוקות כשקראתי את המאמרים השבועיים באתר מינג הווי. למדתי בנחישות את הפא והמאסטר גם רמז לי שיש לי החזקה להגן על עצמי, שמתבטאת במנטליות של התפארות ושל קנאה.

הטיפוח שלי התרומם לתחום אחר. עברתי בקלות מצוקות רבות וויתרתי על ה"עצמי". סוף סוף זיהיתי את הפלא של טיפוח אמיתי.

אני מבין שכשמישהו מטפח באמת, הוא מתחשב באחרים ויש לו חמלה לכל היצורים החיים.

לחלק חומרי מידע של הדאפא בחמלה

אני גר בעיר שנשלטת חזק על ידי המק"ס. גם האנשים הרגילים נשלטים בחוזקה ומנועים מללמוד את האמת על הרדיפה. אז בזמן ההפסקות במקום העבודה שלי אני מחלק חומרי מידע. אך לאחר שעשיתי זאת במשך זמן מה, התחלתי ללכת לבניינים גבוהים לחלק חומרים.

אני המתרגל היחידי באזור שלי ומקור המידע שלי הוא אתר מינג הווי. המאסטר נותן לי רמזים כל הזמן. עלי להאמין ביציבות במאסטר ובפא כדי לצלוח את זה בסביבה הקשה הזאת. אם מחשבתי סוטה אפילו מעט, קשה לי לעשות אפילו צעד קטן. אני גם מרגיש את נוכחותו של המאסטר כשיש לי מחשבות נכונות. אני גאה שהמאסטר מגן עליי כשאני מחלק חומרי מידע בכל יום. יש בזה סכנה, אך רק לתלמידי דאפא יש את הכבוד לעשות את המשימה הזאת. מחשבה כזאת תמיד מסלקת את הפחדים שלי.

יום אחד נתקעתי בחדר מדרגות חשוך עם חומרי מידע של דאפא בתיק הגב שלי. פחדתי כשעמדתי שם בחושך לבדי. היו לי שתי אפשרויות: אחת – לחזור על עקבותיי ולצאת החוצה מבלי לחלק את החומרים, והשנייה – להמשיך לטפס במדרגות ולעשות את מה שבאתי לעשות.

עצמתי את עיניי ובשקט ביקשתי מהמאסטר "בבקשה תוציא אותי מפה. אתה מחליט על הכול". עליתי עוד שתיים שלוש קומות במדרגות כשאני ממשש את הקירות כדי למצוא את דרכי. כל צעד שלי היה שקול מאוד ולא מעדתי. כשלא פחדתי יותר, ראיתי אור. ידעתי שהמאסטר דואג לתלמידיו בכל צעד בטיפוח שלנו. מה שעלינו לעשות הוא פשוט להמשיך לצעוד קדימה.

חילקתי כל עלון מידע בחמלה וויתרתי על עצמי. המאסטר נתן לי להרגיש את המופלאות שבטיפוח.

בפעם אחרת, הכנתי יותר מ-20 תקליטורים של "שן יון" והתכוונתי לחלקם באזור מגורים ביום קר במיוחד. האזור היה די רחוק ממקום עבודתי.

ויתרתי על ארוחת הצהריים ושלחתי מחשבות נכונות כדי לנקות את הבניין, כשאני מסלק כל רוע המונע מישויות חיות להינצל: "שאנשים עם קשר גורלי יוכלו לקבל את החומרים ושאלו שבאים להפריע יורחקו". עם מחשבות כאלו יצאתי לדרך הלא ידועה.

הבניין היה בן 19 קומות. כדי להתחמק ממצלמת המעלית, עליתי ברגל לקומה העליונה ומשם התחלתי לרדת למטה. הנחתי תקליטור אחד או שניים בכל קומה. כל גופי הרגיש חמימות וטיפסתי על המדרגות בקלות. קיוויתי רק שהאנשים יוכלו לצפות ב"שן יון" סוף סוף.

כשחילקתי חומרים, אמרתי בשקט לדיירים, "היו מאושרים ומוגנים!" אם שמעתי מישהו, לא עזבתי; במקום זאת, פשוט הגשתי לו את החומרים. היות ששלחתי מחשבות נכונות כדי לתת לאלו עם קשר גורלי לקבל את החומרים, אז הם חיכו לי. נתתי תקליטור אחד למשפחה שהייתה לה עגלת תינוק מחוץ לדלת, כי חשבתי שהתינוק יאהב את "שן יון". היום הזה עבר מצוין, ולא היו שום הפרעות. אנשים פשוט חיכו לאמת.

כשחזרתי לחדר האוכל במקום עבודתי, המלצר בירך אותי בחום. דמעות זלגו על פניי: אדם חביב כל כך איננו יודע על האסון המתקרב, ואנשים רבים עדיין לא ניצלו. נעצבתי בשבילם. הם חיכו ליום זה לאחר כל כך הרבה גלגולי חיים, אך חלק מהאנשים יאבדו לעולמים את ההזדמנות להינצל.

הכול סביבי נראה רחוק והאנשים נראו קטנים. אז הבנתי שהאני האמיתי שלי הוא זה שנמצא בקו אחד עם הדאפא ויש לו חמלה לאחרים.

להכשיר עובדים ולספר להם על הרדיפה

תרגול פאלון דאפא העניק לי מחשבה חכמה, בהירה והגיונית. אני האדם הכשיר ביותר בחברה שאני עובד בה ותמיד דורגתי בפסגה. הדברים שהמצאתי הפכו פעמים רבות למוצרים הטובים ביותר. אני שליו ומוסרי וזה עוזר לי להסתדר טוב עם עמיתיי לעבודה.

בסוף השנה שעברה, אחד מעמיתיי המליץ שאכשיר עובדים לנתח את המצב הכלכלי בסין. הבנתי שזהו רמז מהמאסטר להשתמש בתואר הכלכלי שלי כדי לדבר עם אנשים על הדאפא.

אך, המושגים האנושיים שלי צפו אל פני השטח. במחלקה שלי היו כ-20 איש, ולא היה לי מספיק ביטחון לדבר איתם בגלוי על הרדיפה. חששתי שמישהו יתלונן לממונה עליי, או שאחרים לא יסכימו עם האמת. אם לא אנהל את המצב כראוי, אני עלול להתבזות ולאבד את המוניטין שלי.

חשתי כאילו אבן יושבת על לבי ולא יכולתי לנשום. ידעתי מה עליי לעשות, אך המושגים האנושיים שלי חסמו בעדי.

המאסטר אמר לנו,

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "להסיר את ההפרעות")

המאסטר גם אמר,

"… עבור יצורים חיים של היקום הישן, וזה כולל את כל האלמנטים החיים, בעניין הזה של תיקון הפא, בתוך הבחירה שלי, כל היצורים החיים משלימים אותו לפי הבחירה שלי ותורמים את הרעיונות הטובים ביותר שלהם – לא כדי לשנות את מה שאני רוצה, אלא כדי להשלים אותו לפי מה שאמרתי – זוהי המחשבה הטובה ביותר שיכולה להיות ליצורים החיים ביקום." (ביאור הפא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב")

הבנתי שהשתמשתי במושגים האנושיים שלי לאמוד את הסידורים של המורה. חשבתי על עצמי במקום לחשוב על אנשים המחכים לאמת. מחשבות שכאלה מנוגדות לדרישות של המאסטר. אבל כשזכרתי את מה שהמאסטר לימד, הדאגות שלי נמסו והחלטתי לנסות את מיטבי לפעול היטב.

הכנתי רשימה של בעיות כלכליות רגילות הקיימות בסין היום, ניתחתי אותן וסיפקתי את הסיבות: במשך כמה עשורים, המק"ס הרסה את מערכת האמונה, המוסריות והתרבות הסינית. אחר כך אספר להם על הסיבה האמיתית לרדיפה של הפאלון דאפא. החלטתי להעביר הכשרה בת שני חלקים. החלק הראשון יתמקד בבעיות הכלכליות והשני יתמקד בפאלון דאפא וברדיפה. העברתי את החלק הראשון לפני ראש השנה הסיני.

עמיתיי אמרו שההכשרה הייתה טובה מאוד. הם נדהמו אך עכשיו הם יודעים מדוע סין נמצאת במדרון מוסרי. שמחתי וחשבתי שהחלק השני של ההכשרה שאעביר לאחר ראש השנה יהיה הצלחה גדולה.

אך אז גופי עבר ניקוי קארמה והרגשתי נורא איום. גם היו לי הפרעות רבות ממשפחתי. לא שיפרתי את השין שינג שלי, ולכן לא היה לי מושג מה לכתוב בתסריט של החלק השני של ההכשרה. הייתי מותש נפשית והצלחתי לכתוב רק כמה שורות.

כשלמדתי את הפא, המאסטר נתן לי רמז: להשתמש ב"תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" כדי להבהיר את האמת. בדרך זו, התגברתי על הפחד והשתמשתי בחלק מתקליטור "תשעת הדיונים" בתכנית ההכשרה.

ההכשרה הייתה אמורה להיערך אחר הצהריים. ביליתי את הבוקר בלעבור על כל החומר ואז שלחתי מחשבות נכונות. בעין השלישית שלי ראיתי בוהק בממד אחר. גופי היה חמים, ולא היו לי מחשבות או מושגים אנושיים. אף פעם לא חוויתי מצב נפלא שכזה כששלחתי מחשבות נכונות. ידעתי שהמאסטר מחזק אותי כדי שאפעל היטב.

במשך ההכשרה, הצגתי חלק מ"תשעת הדיונים" וניתחתי איך המק"ס הרסה את הכלכלה, שלטה במוחות האנשים, והשמידה את אמונותיהם – לדוגמה, על ידי רדיפת הפאלון גונג.

הראיתי להם תמונות רבות שצולמו בזמן שהפאלון דאפא הופץ בסין לפני 1999 ודיווחים חיוביים על זה במדיה. הראיתי גם תמונות ודיווחים על הפצת הדאפא ברחבי העולם לאחר תחילת הרדיפה. ואז ניתחתי לפרטים את תקרית "ההצתה העצמית" בכיכר טיינאנמן.

המתלמדים הקשיבו בשקט, ונאנחו ונענעו את ראשם מצד לצד כשצפו בחלקים העוסקים באכזריות של המק"ס. הם היו סקרניים ביותר לגבי הפצת הדאפא בעולם. הם אפילו צחקו על החלקים המפוברקים בתרמית התעמולתית של "ההצתה העצמית".

השוויתי את המק"ס לכתות מרושעות אחרות. אדם אחד הסכים בקול נמוך: "זו אכן כת!"

השתמשתי בתקשורת הרשתית של החברה כדי לשאול את הנוכחים אם ירצו לסיים את חברותם במק"ס.

איש אחד אמר, "כבר קראתי יותר ממה שסיפרת. אנחנו תמיד מסתכלים על אתרים בחו"ל".

אחר אמר, "ידעתי חלק מזה, אבל ההכשרה הזאת עזרה לי להבין יותר בבירור. המק"ס היא כת. אני מאמין בבודהא ולא בדברים שנלמדו על ידי המק"ס. אני רוצה לפרוש ממנה".

עמית אחד שחשבתי שיהיה נגדי, אמר, "אני פורש כאן ועכשיו. סבי נרדף על ידי המק"ס והוא האמין בנחישות שהפאלון דאפא הוא טוב ושהשם הטוב של הפאלון דאפא יוחזר.

נדהמתי מהתשובות האלו, ודמעותיי זלגו וזלגו.

בעקבות ההכשרה הזו, למעשה כל מי שעובד במחלקה שלי בחר לפרוש מחברותו במק"ס ובארגוניה.

עכשיו יש לי הבנה חדשה על מהי החמלה הגדולה ביותר. כתלמיד, עליי לעשות את מה שהמאסטר צריך, ולוותר על עצמי, מה שיכול להביא לאנשים את הגמול הכי טוב. זו גם הייתה ההזדמנות הנהדרת ביותר להעלות את הרמה שלי. כן, זו הייתה המוסריות רבת העוצמה של המאסטר כל הדרך. המאסטר עשה כה רבות להציל אנשים. אנשים רבים לא היו ניצלים אם תלמידי הדאפא היו משתמשים במושגים האנושיים שלהם כדי לשפוט את הסידורים של המאסטר.

לוותר על העצמי

לפני כן, הייתי רחוק מדי מדרישות דאפא. הייתה לי החזקה גדולה לעצמי, הג'ו-אי-שה שלי לא היה חזק, ולא יכולתי לשלוט בעצמי. ההחזקות וקארמת המחשבה עינו אותי רבות, אז כתבתי את המאמר הזה כדי לחשוף אותן. ניסיתי לכתוב את המאמר הזה עם לב טהור כדי לתמצת את המסע בן השנה שלי, ולהציב נקודת פתיחה לנתיב החדש שלי.

אני רוצה להיות נחוש באמת, לוותר על ההחזקות החזקות שלי לעצמי, ובאמת לשנות את עצמי. עליי להיות ראוי שהמאסטר יציל אותי וראוי לאנשים האלו המקווים בחרדה שאציל אותם.

אני מוקיר עמוקות את ההצלה הרחומה של המאסטר!