במשך תקופה ארוכה עשיתי מאמצים לעשות את שלושת הדברים היטב, לפי דרישות הפא. לאחרונה גיליתי כמה דברים שגרמו לי להבין שיש לי פרצות בטיפוח. נורת החשמל בביתי כבתה לפתע פעמיים ברציפות. לא הצלחתי להדליק את המחשב של העבודה. כשעשיתי את עבודות הבית "פספסתי" ושברתי כלים. אני יודעת מהפא של המאסטר ששום דבר אינו מקרי, ושבטוח שיש לי החזקות שאינני מודעת אליהן.

כשהתחלתי להתבונן פנימה, הבנתי שהמילים והפעולות שלי אינן חומלות מספיק. יש לי מנטליות מאבק חזקה. כששמעתי דברים לא טובים שאינם קשורים כלל לאימות הפא, לא יכולתי לשלוט בעצמי והתווכחתי עם האדם שאמר זאת. התנהגתי כלפי כולם בהתנשאות. לא הייתי נדיבה מספיק כשאמיתתי את הפא, וזה גרם לצוות מרושע של המק"ס לתכנן עוד סיבוב של שטיפת מוח. עזבתי את עבודתי הזמנית וביליתי את עשרת הימים הבאים בשקט בהסתכלות פנימה, בלימוד הפא ובבקשת עזרה מהמאסטר. וכך הצלחתי לעבור את המצוקה הזו.

זמן קצר אחר כך הרכב שלי, המונע על ידי חשמל, התקלקל. זה גרם לי להבין שלא הגעתי לשורש הבעיה. כשעשיתי את המדיטציה בבוקר תמיד הרפיתי את כפות ידיי ממצב הג'יֶה-יין (שתי כפות הידיים נפגשות מול הבטן התחתונה). לא הצלחתי להיות בשקט כששלחתי מחשבות נכונות. תקופה ארוכה לא יכולתי לסלק מצב בו התעטשתי ואפי נזל הרבה. לפעמים אנשים שלא מתרגלים חשבו שיש לי דלקת באף. כך לא יכולתי לאמת את הפא היטב. ידעתי שלא מצאתי את שורש הבעיה, אך לא הצלחתי להבין את זה.

למדתי את הפא, אך עדיין לא הצלחתי להבין מהי הפרצה שלי. חיפשתי מתרגלים ותיקים לשתף אותם בזאת אך לא מצאתי אף אחד. במקרה פגשתי מתרגלת חדשה. כשהייתי בביתה שאלתי אותה איך מצב הטיפוח שלה. היא אמרה לי שהיא קודם מתרגלת את תרגילי העמידה בבוקר. היא הייתה ערנית כשתרגלה זאת. ואז היא עושה את המדיטציה. לפתע הבנתי שאינני מבצעת את התרגילים לפי הסדר שהמאסטר ארגן עבורנו. במשך זמן רב עשיתי קודם את המדיטציה ואז את שאר התרגילים. כך עשינו גם באתר התרגול לפני תחילת הרדיפה ב-20 ביולי 1999, ואף אחד לא העיר שזה לא נכון. תמיד חשתי מנומנמת כשקמתי מוקדם בבוקר. חשבתי שלא אהיה מנומנמת אם אעשה קודם את המדיטציה ואנוח קצת אחר כך. לא הבנתי כמה עקשנית נעשיתי כשדבקתי בדעותיי לגבי תרגול התרגילים ברמה הבסיסית ביותר. היה לי חשש שלהחזיק את גלגל החוק בתרגיל השני בתנוחת הפאלון, הוא מאמץ גדול מדי, כשהסתכלתי עמוק פנימה, מצאתי שכשאני ממבצעת את התרגילים יש לי מנטליות של נוחות ולבי אינו טהור.

אמרתי למתרגלת החדשה, "מצאתי היכן הפרצה שלי. אני מודה למאסטר שהפך את המסע הזה לבעל ערך". החל מבוקר המחרת שיניתי את המנהג שלי ותרגלתי על פי הסדר שהמאסטר ארגן. לא הייתי ישנונית בכלל במדיטציה של התרגיל החמישי ולא הורדתי את ידיי או שחררתי אותן מג'יה יין. על אף שחשבתי שישנתי מעט מאוד, לא הייתי עייפה אחר הצהריים ושמרתי על מצב מחשבה של מתרגלת פאלון דאפא.

אף שאני מתרגלת ותיקה ותרגלתי עוד מלפני תחילת הרדיפה, בעניין הספציפי הזה לא פעלתי היטב כמו המתרגלת החדשה. הבנתי עכשיו שלעשות את חמשת התרגילים היטב זו דרישה למתרגל. האם הכוחות הישנים לא משתמשים ברוע כדי לבחון תלמידי דאפא בהתבסס על האם הם מתרגלים את התרגילים או לא? ברור לי עכשיו עד כמה חשוב לתרגל. זו בושה להיקרא תלמיד דאפא כשיש את החופש לתרגל את התרגילים ולא עושים זאת. זו גם בושה לגרום למאסטר להאריך את הזמן לטיפוח בגלל זה.