בוקר אחד התקשרתי לאמי בת ה-79. היא נשמעה מוזר בטלפון, אז הלכתי אליה הביתה. במקום לצאת לקבל את פניי כדרכה תמיד, היא נשארה שוכבת במיטה בשקט.

היה לה חום והיא לא יכלה להתיישב. פניה היו נפוחות והיא נראתה מבוגרת מהרגיל. היא לא הצליחה להתרכז כדי ללמוד את הפא ולא תרגלה את התרגילים כבר שלושה ימים. האמנתי שהיא בצרה רצינית, כי בעבר, לא משנה באיזה מצב פיזי היא הייתה, היא תמיד הצליחה לשלוח מחשבות נכונות ולעשות את התרגילים.

שלחתי מחשבות נכונות בשבילה אותו אחר הצהריים. מצבה השתפר קצת אך בלילה שוב חזר להיות כשהיה. אחי הביא מתרגלים אחרים לעזור באמצעות שליחת מחשבות נכונות.

מתרגל אחד הגיע ושלחנו מחשבות נכונות במשך שעה. אמי הצליחה להתיישב, וצבע עורה נעשה ורוד יותר. מתרגל אחר הגיע, ושלושתנו שלחנו מחשבות נכונות במשך שעה נוספת. מצבה של אמי השתפר עוד יותר. למחרת מצבה התייצב.

אבל באותו לילה מצבה החמיר שוב. היה לה חום והיא סבלה מקוצר נשימה. בבוקר המחרת הבאתי עוד שני מתרגלים ושלחנו מחשבות נכונות במשך שעתיים. כתוצאה מכך אמי הרגישה טוב יותר. אחר הצהריים, עוד מתרגל הגיע ושלח מחשבות נכונות במשך שעתיים. למחרת, עוד שלוש מתרגלים הצטרפו. כולנו שלחנו מחשבות נכונות חזקות. אחרי זה היא הרגישה טוב.

לאחד המתרגלים הייתה יכולת לראות בממדים אחרים. הוא אמר ששדה האנרגיה של אמי היה מלא ברוע. ידעתי זאת כי מאז 2006 לא ראיתי את אמי שולחת מחשבות נכונות כדי לנקות את השדה שלה. היא לא הקשיבה לאזהרותיי, ואמרה לי שהיא לא מרגישה בנוח לשבת בשקט למשך זמן רב כל כך כדי לנקות את השדה הממדי שלה. ידעתי שזה היה הרוע שבממדים שלה שמפריע לגופה הפיזי וגורם לה להרגיש כך.

אני מספרת את סיפורה של אמי כדי להזכיר לכולם לא לעשות את השגיאה הזו אף פעם. עלינו להקשיב למאסטר ולנקות את השדה הממדי שלנו. אל לנו להרשות לרוע להפריע או לגרום לנו ולאחרים נזק בהצלת אנשים.

אני גם רוצה להביע את תודתי העמוקה למתרגלים שעזרו לשלוח מחשבות נכונות עבור אמי. התרגשתי מאוד מחוסר האנוכיות שלהם ומהזמינות המהירה. הם באמת עשו את מה שהמאסטר אמר ב"הרצאת הפא בוועידת הפא בוושינגטון די.סי 2002":

"עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו."