לפני מספר חודשים, כשהשכבתי את ילדיי לישון. לפתע הרגשתי סחרחורת וכמעט התעלפתי. ליבי התחיל להלום בחוזקה והמשיך כך במשך שעות. באותו ערב, שלחתי מחשבות נכונות ותרגלתי את התרגילים, אבל המצב לא השתנה. מאוחר בלילה ביקשתי ממספר מתרגלים עמיתים מהאזור שלי לשלוח עבורי מחשבות נכונות. לא הצלחתי לישון כל הלילה.

כך זה נמשך במהלך הימים הבאים. מתרגלים הגיעו לביתי כדי לשלוח אתי מחשבות נכונות, לשתף אתי ולעזור לי ללמוד את הפא.

המאסטר מגן על התלמידים שלו. אם כן, מדוע המצב שלי נמשך עוד ועוד? כמובן שאין אנו מטפחים או אמורים לטפח רק כדי להתמודד עם המצוקה עצמה או כדי לסלק אותה, היות וזה טיפוח בהתאם לתכנונים של הכוחות הישנים. ובכל זאת, בכל פעם שאנחנו נתקלים במשהו, כמטפחים, אנחנו מחפשים פנימה כדי למצוא את הבעיה ולסלק את ההחזקות, וכך אנחנו מתנערים מהתכנונים של הכוחות הישנים.

ב"הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי" המאסטר אמר

"אבל מדוע אינך חושב, מדוע הוא מפריע לך? מדוע הוא יכול להפריע לך? האם לך עצמך יש החזקות כלשהן? אלה שאינך מסוגל להניח? מדוע אינך מסתכל על עצמך? הסיבה האמיתית נמצאת אצל האדם עצמו, רק אז הוא יכול לנצל את הפרצה! האם אין לך מורה? אפילו אם אדם רגיל צועק היום את המשפט 'פאלון דאפא הוא טוב', המורה יצטרך להגן עליו, כי הוא צעק את המשפט הזה. בקרב הרוע, זה לא היה בסדר אם לא הייתי מגן עליו, שלא לדבר עליכם, אנשים שמטפחים"

בחיפוש פנימה ראיתי דברים מדאיגים רבים. זמן ממושך הרשיתי לעצמי להרפות בטיפוח. אף על פי שעל פני השטח למדתי את הפא כל יום ועשיתי עבודות דאפא, הרבה מחשבות, תשוקות וחלומות של אנשים רגילים השתרשו במחשבותיי ובחיי, בלבלו את השין-שינג שלי וגרמו לי לעשות מעשים של אנשים רגילים.

לדוגמה, בכל יום, כשחזרתי הביתה מהעבודה היה לי דחף חזק להפעיל את הטלוויזיה בזמן ארוחת הערב והייתי מודאג וחסר סבלנות אם נמנע ממני להפעיל אותה. התחלתי גם להתעניין בדברים רבים של אנשים רגילים. אפילו במהלך שיחות ועידה עם מתרגלים אחרים על נושאים הנוגעים לעבודת דאפא, הייתי גולש באינטרנט וקורא מאמרי חדשות על אנשים, ספורט, או על עניינים אנושיים אחרים. לפעמים נשארתי ער עד שעות מאוחרות מאוד רק כדי לצפות בסרטים באינטרנט, כמו קומדיות או תוכניות ספורט.

במהלך היום התעניינתי מאד בעבודתי ובהישגים שלי, אבל העניין שלי בעבודות הדאפא הוזנח. לעתים קרובות מתרגלים נאלצו לרדוף אחרי כדי שאבצע דבר מה. בעיקרו של דבר, הפסקתי להיות שקדן והלב שלי להצלת ישויות חיות נקבר. איבדתי את הקשר אתו ופיתחתי החזקה חזקה לחיים נוחים. הפחדים שלי התעצמו ואפילו שד התאווה המינית תפס אותי עד לנקודה שחשבתי שלא תהייה לי עוד דרך להימלט מאחיזתה.

החודשים האחרונים היו תהליך מכאיב וסוער של חיזוק המחשבות הנכונות שלי, ובעזרתו הרחומה של המאסטר, סילקתי את ההחזקות האלו שצמחו והוסיפו להתקיים במשך זמן כה רב. אבל נוכחתי לגלות שאת ההחזקה לתאווה מינית קשה מאוד לסלק באופן אמיתי ורציני.

מיד לאחר שהחלה המצוקה שלי, היה לי ברור למדי שהתאווה המינית היא עדיין הבעיה המרכזית שלי, ושעלי לסלק אותה. אבל, בעוד שההחזקה הזאת הייתה ברורה ומבישה, בהתחלה היא נראתה כמשהו שקל לסלקו. חשבתי לעצמי, "וואו, לא אמורה להיות תשוקה כזאת בלבי, אז פשוט חייב להרפות ממנה" וגיליתי שקל לעשות את זאת למשך יום או יומיים.

ככל שחלפו השבועות, הבעיה המשיכה לעלות על פני השטח וטלטלה אותי בין מצב בו הייתי מוטרד מההחזקה הזאת לבין מצב שבו לא התייחסתי אליה כאל עניין גדול. ככלות הכל, לא ניהלתי שום רומן וגם לא צפיתי בפורנוגרפיה או בדברים דומים. ניהלתי חיי נישואין נורמליים. אלה היו התירוצים שלי. אבל בכל זאת, כשהתשוקה עלתה על פני השטח היא הייתה חזקה מאוד והרגשתי כמעט כמו שזה משהו שאין לי עליו שליטה, או בעצם, שזה משהו ששולט בי ישירות.

השבועות חלפו. חלק מהימים היו טובים יותר מהאחרים, ובכל זאת, הקשיים הפיזיים והנפשיים נמשכו. בימים רעים נתקפתי בבכי ונאבקתי כדי להחזיק בשמץ של מחשבות נכונות. בימים טובים, חייתי באופן ארעי… עם חששות מהימים הרעים שהרגשתי שלבטח עוד יחזרו.

לבסוף, לאחר חודשים של "מצוקות", נתקלתי במה שהייתה עבורי ההתנסות המפחידה ביותר שחוויתי אי פעם בטיפוח שלי. הפרעה הפיזית הייתה קשה במיוחד; הייתי מוטרד, עייף ומפוחד. במקרה הטוב המחשבות הנכונות שלי היו חולפות במהירות במוחי. הכוחות הישנים ערמו בראשי מחשבות רעות, שגרמו לי לחשוב שאולי אני עומד למות, איזו בושה… כדאי שאלך לבית החולים לפני שיהיה מאוחר מדי. המחשבות האלו התעצמו והתדרדרו עד לנקודה שלמעשה חלפו במוחי מחשבות שאולי כל זה לא אמיתי. אולי אנרגית הטיפוח אינה קיימת. אולי המאסטר אינו המאסטר… אולי אני לא צריך לטפח. אני צריך להציל את עצמי…

הזדעזעתי מהמחשבות האלו. אני יודע בוודאות שבעבר היו אנשים רבים שלא הצליחו לעבור מבחנים, ולכן עברו לצד הנגדי לדאפא, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהתבוננתי ישירות במצבו הנפשי של מישהו שנמצא על הנתיב זה…. וזה היה הדבר המפחיד ביותר שעמד בפניי אי פעם. חלק ממני יכול היה לראות בברור רב שזה היה נתיב ישיר לכישלון מוחלט כתלמיד דאפא.

ב"לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס בשנת 2006" המאסטר אמר:

"מהו הדבר שהכוחות הישנים והקוסמוס הישן רואים כדבר החמור ביותר? תאווה [בצורה של] פעילות מינית מחוץ לנישואים. זה הדבר שהם רואים כחמור ביותר בין כל הדברים. בעבר, ברגע שמישהו הפר את המצווה בנוגע לזה, היו זורקים אותו מהמקדש, והטיפוח שלו היה גמור לחלוטין. אז איך אלוהויות מסתכלות על זה עכשיו? אתם יודעים מה הן אמרו בנבואות שהן השאירו? הן ניבאו שכל תלמידי הדאפא שיישארו בסוף יהיו אלו ששמרו על הטוהר שלהם בהתאם לקו הזה. במילים אחרות, הדברים האלו חמורים ביותר בעיניהן. אז הכוחות הישנים וכל האלוהויות בקוסמוס ההוא לא יגֵנו על אף אחד שמפר את האיסור בנוגע לזה, על כל מי שלא פועל היטב בעניין הזה; בפועל הם ידחפו אותך כלפי מטה. הם יודעים [וחושבים לעצמם:] "לי הונג-ג'י, אתה לא תנטוש את התלמידים שלך, אז אנחנו נגרום לך לנטוש אותם". בגלל זה הם גורמים למתרגלים שעשו טעויות לעשות עוד טעויות, שוב ושוב, ובסוף לעשות דברים מרושעים ולעבור לצד הנגדי. "נמלא את הראש שלו עם הבנות מעוותות ונגרום לו להזיק לדאפא. נראה אז אם עדיין תשאיר אותו". ואתם יודעים, זה מה שהם עשו. האם אתם חושבים שכל אלו ש"התעוררו" בדרך רעה באמת רצו ללכת לעבר הרוע? יש סיבות מאחורי כל זה."

רעדתי כל כולי מפחד כשהבנתי לאיזה מצב שקעתי ומה שהכוחות הישנים מנסים לעולל לי.

באותו יום, בדרכי הביתה מהעבודה חשבתי על כל ההחזקות שגיליתי אצלי במשך החודשים האחרונים והבנתי שלא חיפשתי באופן מעמיק ורציני את המקור להחזקה שלי לתאווה מינית, והיו אפילו היבטים של העבר שלי שבמידה מסוימת חסמתי במחשבתי. נרגעתי והסתכלתי על כל מסלול הטיפוח שלי ויכולתי לראות בבירור כיצד כשהתחלתי לטפח הבאתי אתי את ההחזקה לתאווה מינית וכיצד אפשרתי לה לצמוח ולגדול כל הדרך עד עתה.

בדומה למתרגלים רבים, נאבקתי בהחזקה לתאווה המינית כבר מהתחלת התרגול. מבחנים מסוימים עברתי, ואחרים לא. כשנה לאחר שהתחלתי לטפח התחלתי לצאת עם מישהי וההחזקה לתאווה מינית התעוררה כמעט מייד והייתה חזקה מאד. בכל פעם שהיינו ביחד זה העיק עלי. לא עבר זמן רב והתחלנו לנהל מערכת יחסים בלתי הולמת. ידעתי שלא התנהגנו כראוי והשתדלתי לרסן את עצמי, אך בהזדמנויות שונות נכשלתי ופשוט לא נראה שהיה לי הרצון או המחשבה הצלולה לעצור את זה. פשוט הייתי אומר לעצמי שזה לא עניין כל כך גדול וניסיתי לסלק את זה מליבי.

תוך זמן קצר התארסנו ואביה הציע שאף על פי שעדיין לא נישאנו, כדאי שנגור ביחד כדי לחסוך בעלויות שכר הדירה. ברמה האנושית זה נראה רעיון סביר בהחלט, לכן עברנו לגור ביחד וניהלנו חיי זוג רגיל.

לפעמים, ההחזקה לתאווה מינית הייתה חזקה מאוד והשתלטה לחלוטין על לבי. שוב ושוב העסיקה את מחשבתי; לפעמים היא הייתה חזקה דיה כדי להרחיק אותי מעבודות תיקון הפא, מלימוד הפא או מהתרגול שלי.

זה נמשך גם לאחר נישואינו, אבל עכשיו כבר היה לי תירוץ שאנחנו נשואים רשמית, כך שהרגשתי פחות רגשות אשמה לגבי ההחזקה. ידעתי שההחזקה נמצאת שם ושהמצב הזה אינו נכון, אבל גיליתי שכך יותר קל לי לתרץ את זה לעצמי… ואני רק מתאים את עצמי לחברה הרגילה ועושה את מה שמקובל לעשות בין בעל לאישה.

זה קשה בגלל שאנחנו מטפחים בחברה הרגילה עם אינטרסים אישיים המונחים ממש מולנו. כן, אנחנו מטפחים בחברה הרגילה, אבל ביסודו של דבר אנחנו מטפחים, ומשמעות הדבר היא לוותר על החזקות ולא משנה מה נמצא בסביבתנו או איך אנשים אחרים מסביבנו מנהלים את עצמם ומהם הדברים שהם מכנים "נורמליים".

בסופו של דבר, נאלצתי להודות שההחזקה שלי לתאווה מינית הגיעה לנקודה שהיא יכלה פשוטו כמשמעו לשלוט בי. כשהייתה עולה על פני השטח היא הייתה ממלאת אותי לחלוטין.

כפי שקורה בטיפוח לעיתים קרובות, ברגע שעצרתי כדי לבחון בכנות את היקפה המלא של ההחזקה הזאת, יכולתי לראות בבירור את טבעה, והבהירות הזאת דרבנה אותי להחליט סוף סוף להשתחרר לחלוטין מאחיזתה. אחרי הכל, איך יכול תלמיד דאפא – ישות עם המשימה המפוארת והמרהיבה ביותר שהוענקה לה – לבזבז את זמנו כשהוא שקוע בתשוקות מלוכלכות כאלו? האם יכול להיות בזבוז טראגי ומביש יותר גדול, של הצלתו הרחומה של המאסטר? ובכל זאת, אם אנחנו באמת רוצים לצאת מההחזקה ולחשל את הרצון שלנו לעשות זאת, המאסטר יכול לעזור לנו.

במשך הימים הבאים, לאחר שראיתי את היקפה המלא של ההחזקה שלי והחלטתי להתגבר עליה באופן סופי ומוחלט, קרה דבר נפלא. לא רק שההחזקה סולקה במידה רבה, אלא גם דברים אחרים שהטרידו את מחשבתי סולקו. כשהגעתי הביתה כבר לא עניין אותי להפעיל את הטלוויזיה או לגלוש באינטרנט בחיפוש אחר חדשות מעניינות או מופעים. באופן טבעי למדי המחשבה שלי התמקדה בדברים של דאפא, וראיתי בשלווה דברים מנקודת המבט של הדאפא. כאילו הפכתי לאדם שונה לחלוטין.

כמובן, שבושתי על שנאלצתי לעבור דרך מצוקה גדולה שכזו לפני שבאמת החלטתי בלבי לצאת מההחזקות האלו. השקיעה במצוקה הזאת הייתה בזבוז זמן יקר מדי. כך הכוחות הישנים עושים דברים. כפי שהמאסטר אמר ב"ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ":

"מובן שרוב התלמידים שנמצאים במצב כזה הם ככה כי בהתחלה הם לא קלטו שהייתה להם החזקה עדינה או הפרעות ממושגים, כך שהרוע ניצל את הפרצה והגדיל את היסודות האלה. אני יודע שאחרי שתבינו את זה, תדביקו במהרה את הקצב, אבל עליכם להיות מסוגלים ללכת פחות בדרכים עוקפות בדרך האלוהית הכבירה הזאת, לא להשאיר חרטות לעצמכם בעתיד, ולא להישאר מאחור מבחינת רמות. זאת התקווה שלי, שלכם, ושל היצורים החיים שבונים את תקוותם עליכם."

בזמן שהייתי "בדרך העוקפת" הזאת, בגלל שהייתי שקוע במצוקה, כמה מעבודות הדאפא שלי והתקדמות שלי בפא התעכבו ולא הגיעו לנקודה שבהן הן היו אמורות להיות באותו זמן? אנחנו ממלאים את המשימות שלנו כשאנחנו הולכים בעקבות המאסטר ולא נופלים למלכודות של הכוחות הישנים. כל מתרגל הרואה את עצמו פוסע במורד הדרך שבה ירדתי, אני מפציר בך להתעורר מיד ולצאת במהירות מההחזקות שמסיטות אותך לדרך זו! הנתיב שלנו חייב להיות, ללכת בעקבות המאסטר עם מחשבות נכונות ומעשים נכונים בשעה שאנחנו צלולים לגבי הפא, ולא להיות מעונים ומיוסרים על ידי כביכול מבחנים של הכוחות הישנים. רק בדרך זו נוכל לקיים את הנדרים שלנו במלואם ולהשלים בזמן את כל הדברים שעלינו להשלים, מבלי לפנות לדרכים עוקפות.

להחזקות יש שכבות וכל עוד אנחנו חיים בעולם האנושי, ואם אנחנו לא נחושים, אפילו ההחזקות שסולקו לחלוטין עלולות לעלות שוב על פני השטח, לכן אני חייב לחתור קדימה בנחישות כדי לחזק את המחשבות הנכונות שלי ולהעמיק את ההבנה שלי בפא ולהמשיך לסלק את ההחזקות שלי. אבל בעזרת הצלתו הרחומה של המאסטר, אני מרגיש שנולדתי מחדש… כאילו שאני מתחיל את הטיפוח שלי מהתחלה וזה ממלא אותי בתקווה ובשמחה גדולה.

כמובן, שלפני עדיין דרך ארוכה מאוד. במובנים מסוימים, לא עמדתי בקצב ואני חייב לעשות כל מאמץ להדביק את קצב תיקון הפא ולהיות ראוי להצלתו הרחומה של המאסטר. זה ידרוש ממני לחפור עמוק יותר ולחתור קדימה בנחישות רבה יותר מאי פעם בעבר. אך עם כתיבת ההתנסות הזאת, אני מבטיח בנחישות – בפני המאסטר ובפני כל מתרגלי הדאפא העמיתים – לעשות  בדיוק את זה. לא אאכזב את המאסטר. לא אאכזב את הישויות החיות שסומכות עלי. לא אאכזב את עצמי.

אנא ציינו כל דבר שנכתב ושאינו תואם את הפא.