ברכות למאסטר הרחום!

שנת 2012 הייתה עבורי גם קצרה וגם ארוכה. כשטיפחתי היטב והתקדמתי במרץ, חשתי כי הזמן רץ. אולם כשהרפיתי, נראה כי הזמן עובר הרבה יותר לאט. זו הייתה שנה מלאת לקחים והישגים. כשנתקלתי בדברים מסוימים הייתי קיצוני ועם דברים אחרים התמודדתי בדרכי. ההחזקה שלי ל"עשיית דברים" והמושג האנושי שלי "לרצות לעשות יותר" גרמו הפסדים אחדים לפרויקטים של אימות הפא.

בשנה שחלפה עבדתי בחריצות על הפרויקטים עליהם הייתי אחראית. ראיתי כמה פריצות דרך בהתגברות על ההחזקות שלי ועל מושגים אנושיים לדאגה, ביקורת עצמית וביישנות. שיתפתי את התנסויות הטיפוח שלי בקבוצת לימוד-פא גדולה. עזרתי ובשקט יצרתי מאמצי הרמוניה כשגיליתי מה חסר בתיאום הפרויקטים של הדאפא.

במשך השנה האחרונה, קיבלתי באופן קבוע עידוד תשומת לב וגם אזהרות מקל מהמאסטר. באמצעות לימוד הפא, הגעתי להבנה עמוקה ותובנה כי לברך את המאסטר זה לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות. עם התובנה הזאת, ראיתי את שמי נכתב ב"דגל הזהב של היקום." חוויתי במשהו עמוק בעת שהעליתי בכתב את הבנותיי על הפא ותיעדתי את ההתנסויות הטיפוח שלי בעת העזרה לוועידת הפא באינטרנט עבור מתרגלי הדאפא. טיפסתי על הר כל כך גבוה שהגיע ממש לשמיים. פסגת ההר נעלמה בתוך העננים.

כשפעלתי בקיצוניות בהתמודדות עם עניינים חשובים בזמן אימות דאפא, המאסטר נתן לי אזהרת מקל. מצב הבריאות של בן משפחתי החמירעקב מנת יתר של תרופות.

יש דברים רבים שברצוני לשתף. הייתי רוצה לספר כיצד החשיבה שלי השתנתה בעת הטיפוח.

סילוק מושגים אנושיים ושיפור בפעילות הצלת ישויות חיות

בשנה שעברה, לפני חג השנה הסינית החדשה חזרתי לעיר מולדתי. תוך שינוי הסביבה, התערות בחברה ורגשות המתעוררים בקרב המשפחה, התחלתי להתנהג כאדם רגיל, ולא יכולתי להוציא את עצמי מהמצב הזה. בהיותי שם, כל דבר בו נתקלתי התנגן לי כמו סרט בראש. שוב ושוב ראיתי את כל הפרטים הקטנים והמורכבים. לא יכולתי להיפטר מזה או לדכא זאת. הפרטים הקטנים ביותר, כמו תנוחה של אדם, מראה, מחווה, היו מפריעים לי במשך כמה ימים.

לא יכולתי להבין מדוע זה קורה לי. למרות שניסיתי מאוד לעצור את קארמת המחשבה הרגשתי חסרת אונים. לא יכולתי למצוא את מקור הבעיה. הכנתי את עצמי נפשית לפני שנסעתי הביתה לחג השנה הסינית החדשה. החלטתי לסלק את כל ההפרעות האפשריות שיופיעו ולצעוד היטב בנתיב שלי. תמיד אזכור שאני פה להציל ישויות חיות. אולם בהסתכלות אחורה, אחרי שחופשתי הסתיימה גיליתי כי לא השתפרתי מאז השנה שעברה.

בפברואר, אחרי שהשתתפתי במסיבת יום הולדתו של בעלי, סבלתי מכאב ראש במשך כמה ימים. רק אז התחלתי לחשוב ברציונליות עם מחשבה צלולה. מדוע הופרעתי בצורה רצינית כל פעם שבאתי במגע עם אנשים רגילים? מדוע תמיד מעדתי בנושא הזה ואז התחרטתי וחשתי עצובה?

שאלתי את המאסטר: "כל פעם שניתנת לי הזדמנות גדולה להציל ישויות חיות, במקום להצילם, אני חווה הפרעות בהיותי בקשר איתם. מדוע?"

פתאום נזכרתי במה שהמאסטר אמר,

"הסביבה נוצרת על-ידיכם והיא גם קריטית להתקדמות. בדרך כלל אני רואה שהמצב הנפשי שלכם טוב מאוד בזמן לימוד הפא והתרגול, אבל ברגע שאתם נוגעים בעבודה ובאנשים אתם הופכים להיות כמו אנשים רגילים. לפעמים הביצוע שלכם הוא אפילו גרוע יותר מזה של האנשים הרגילים. איך זו יכולה להיות התנהגות של תלמידים שמטפחים בדאפא?" (מ"יסודות להתקדמות במרץ" ו"סביבה")

הבנתי שברגע שאני באה במגע עם אנשים רגילים תפקידי כתלמידת דאפא נעשה בלתי ברור לי. עלי לעורר השראה, להשפיע ולהציל אחרים. אבל במקום לקחת את התפקיד המוביל, אני מתפקדת כמשקיפה בלתי מתבלטת מהצד. אני מקשיבה בעניין רב לשיחות אנשים רגילים על דברים רגילים. זה דומה כהשלמה עם דברים שאנשים רגילים אומרים, היות וכששומעים אותם "דברים רעים ייכנסו לאוזניכם". המאסטר אמר:

"אדם הוא כמו מיכל והוא מה שהוא מכיל."

"עם ראש מלא דברים כאלה, אילו דברים הוא יכול לעשות?" ("יסודות להתקדמות במרץ", "להתמוסס בתוך הפא")

אנשים רגילים נגעו ללבי באופן קבוע. למרות שלפעמים הייתי מנצלת את ההזדמנות להבהיר את האמת, עשיית דבר זה הפך בעדיפות שנייה. לפתע התבהר לי כמה זה קריטי להיות בעלת מחשבה נכונה וכוונה נכונה. הבעיה הזו התמיהה אותי במשך שנים, לפתע הבנתי.

אחדים מהמושגים האנושיים שלי שהתגבשו במשך תקופה ארוכה שלטו עלי. לדוגמא, הדבר הראשון שחשבתי עליו ברגע שנודע לי שאני הולכת למסיבה היה כיצד אני נראית. חשבתי על איך אני צריכה "להתלבש" ולהיראות טוב כך שיהיה לי יותר קל להבהיר את האמת. חשבתי על המראה החיצוני שלי ולא על חיזוק מחשבותיי הנכונות. אני מופנמת, צנועה ולא מתבלטת ביחסיי עם אחרים. לעיתים קרובות אני נהיית אדישה מאוד מבלי להתכוון לזה במודע. ברצון אני נותנת לאחרים לשחק את התפקיד המוביל ואפילו נותנת להם לשלוט בנושא שיחתנו. אני פשוט משתפת פעולה ועושה את עצמי מעוניינת במה שאנשים מדברים. היה לי קשה מאוד לשנות את השיחה ולהבהיר את האמת.

המאסטר נתן לנו את הכבוד להיקרא תלמידי דאפא;

"תלמידי דאפא, אתם אור מוזהב בעולם האנושי, התקווה של אנשי העולם, תלמידי-פא שעוזרים למאסטר, ומלכי-פא עתידיים." ("מסר איחולים")

המאסטר גם אמר:

"כל הדברים שבעולם האנושי נוצרו ונבראו עבור תיקון הפא, תלמידי הפא הם הדמויות המשמעותיות של היום. מאז הימים הקדומים ועד היום, היצורים החיים בכל התחומים המתינו בצפיה." ("לועידת הפא האירופאית בשטוקהולם")

לאחר שנעשיתי מודעת להחזקות האנושיות האלו, חכמתי עלתה ללא הרף. הותרתי מאחורי גישה של פסיביות כגון להתבייש ולהאמין כי אחרים טובים ממני. האנשים שפגשתי כבר לא נראו קשוחים יותר, או מתנשאים. הם התחילו לרחוש לי כבוד והיו מוכנים להקשיב לי.

המאסטר אמר:

"And human notions change, The degenerate things purged, Brightness now shines forth” (“Born Anew”) (“Hong Yin”, English Translation Version A)

סילוק מושגים אנושיים והתנערות מרדיפה אחר הכסף

כאילו במקרה, מתרגל שעסק במכירות קמעונאות שאל אותי פעם: "את מוציאה די הרבה כסף על חומרי דאפא. האם בני המשפחה שלך מקבלים זאת שאת מוציאה סכומים כאלה?" בלי לחשוב, השבתי: "אחרי ההוצאות של בעלי, הסכומים שאני מוציאה תלויים בי."

זמן לא רב לאחר השיחה הזו ההוצאות האישיות של בעלי עלו במהירות. מלהוציא מהוצאה של כמה מאות יואנים לחודש הוצאותיו החלו לעלות פי 5. בדרך כלל הוא הוציא בערך מאתיים עד שלוש מאות יואן על זוג מכנסיים ופתאום המכנסיים עלו כמעט שמונה מאות יואן. נעלי העור שבדרך כלל נעל עלו קצת מעל מאתיים יואן, ואז הוא החל להוציא כמעט חמש מאות יואן על זוג. היו גם הוצאות לאחזקת הרכב, לטלפון נייד חדש, והזמנת אחרים לארוחות, מתנות; זה היה נראה אינסופי. תוך שבוע אחרי ששילמנו את ההוצאות החודשיות, היינו נשארים עם פחות משש מאות יואן. הוצאות רבות נראו הכרחיות ולא יכולתי לומר משהו נגד הקניות שלו. המצב הפיננסי הזה נמשך כמה חודשים.

בזבזנו את 10,000 היואנים שהיה לנו בחסכונות ו-5,000 היואנים שמקום העבודה שלו הפריש עבורו כהוצאות יום יומיות. היינו על סף "משבר הכלכלי". הייתי מודאגת ומאוד נסערת. שוחחתי על כך עם מתרגלים עמיתים. למרות שהם עזרו לי למצוא הרבה מההחזקות שלי, זה לא שינה את מצבי הכספי. עד שיום אחד שמעתי במקרה מתרגלת שסיפרה על כיצד מתרגלת אחרת אמרה משהו שלא התבסס על הפא. המתרגלת ששמעה זאת לא תיקנה את המצב מיד, וכתוצאה מכך תוך זמן קצר נתקלה בבעיות בעצמה.

כששמעתי זאת נשארתי בהלם. האם הרדיפה הפיננסית שאני עוברת אינה משהו שהסכמתי אתה? "חוץ מההוצאות של בעלי, אני קבלתי את ההחלטות על מה להוציא את הכסף". הוא הוציא על מה שהיה צריך ואז אני הייתי המחליטה על מה להוציא את השאר. הכוחות הישנים נצלו פרצה שיצרתי.

הכול נוצר על-ידי הדאפא ובאופן טבעי מוכרח להיות בהרמוניה עם הדאפא. בראש ובראשונה אמור להיות לנו מה שדרוש לדאפא. לחמדנות של האדם הממוצע אין גבולות.

המאסטר אמר:

"בחברה המודרנית זה לא רק שבעה רגשות ושש תשוקות, אלא יותר כמו שבעים רגשות ושישים תשוקות, נכון? יש תשוקות מכל סוג אפשרי." ("מהו תלמיד דאפא")

מתוך בורות, החמדנות יכולה רק לגרום לאנשים לצבור עוד קארמה. בגלל שמחשבתה אחת לא הייתה נכונה, הכוחות הישנים השפיעו בעורמה על בעלי, והוא בזבז את המשאבים בהם השתמשתי עבור חומרי הדאפא וכך הוא קיבל קארמה. אני אשמה בזאת.

בעת שהרהרתי על כך, כל הדאגות והכעסים שגרם לי בעלי על-ידי הוצאות כספיות גדולות , נעלמו לפתע. התחלתי לרחם עליו. בגלל מחשבתי הלא נכונה, השארתי פרצה שנוצלה על-ידי הכוחות הישנים, ונוצלה כמו כלי. אנשים רגילים הם כה מעוררי רחמים. באותו הרגע, חשתי רק בחמלה כלפיו. כשראיתי בצורה שקופה את התכנון הערמומי של הכוחות הישנים, שלחתי מיד מחשבות נכונות כדי לסלק כל רדיפה פיננסית המכוונת כלפי.

באותו הלילה בעלי הגיע הביתה בהרגשה כאילו הוציאו לו את הרוח מהמפרשים, מכיוון שהגורמים הרעים לא תמרנו אותו יותר. הוא אמר שאינו מרוצה מהנעליים שהזמין באינטרנט וכבר איבד עניין בטלפון הנייד שעלה כמעט חמשת אלפים יואן. הוא התחרט על שבזבז כל כך הרבה כסף. הוא אמר כי חש לחץ פיננסי וחשב שיהיה לו יותר שקט נפשי אם הוא יהיה יותר מעשי. בעלי תוקן על-ידי הפא ללא כל כוח חיצוני. בגלל כמה שינויים במקום עבודתו, שולמה לו משכורת נוספת של חודש ו"המשבר הכלכלי" שלנו הסתיים. אני מודה למאסטר על שעזר לי במצב הזה.

סילוק מושגים אנושיים והתמודדות באופן נכון עם בעיות

כל שנה להקת ה- Shen Yun Performing Arts מפיקה תכנית מחול ומוסיקה חדשה. תקליטורי ה- DVDהחדשים של ה-Shen Yun מופקים בדרך כלל כמה ימים לפני השנה הסינית החדשה. בדרך כלל היינו צריכים לחכות שיפיקו אותם. בערך בזמן חג הפנסים (יום ה-15 בחודש הראשון בלוח ירחי השנה המסמן את היום האחרון לחגיגות השנה הסינית החדשה) יכולנו להתחיל לחלק אותם. פרויקט חלוקת תקליטורי ה- DVD של ה- Shen Yunבשנה שעברה הסתיים בערך בסוף השנה. זה גרם לפעילות סרק של מתרגלים רבים בעודם ממתינים לתקליטורי DVD החדשים של ה-Shen Yun.

זה השאיר תקופת זמן במשך החגים של השנה החדשה הסינית שבה לא חולקו תקליטורי DVD של ה-Shen Yun . בתקופה זו של השנה לרוב האנשים יש חופשה, כך שיש להם זמן לצפות ב-Shen Yun. אולם, כל שנה כשאנו מבקרים את משפחתינו וחברינו לכבוד השנה החדשה חסרים לנו תקליטורי DVD של ה-Shen Yun לחלוקה כמתנות. חשבתי שאנו מפסידים הזדמנות גדולה להציל ישויות חיות. המאסטר אמר:

"אבל האם אתם מבינים משהו? אלו שבמקור היו אמורים להינצל בשנה שעברה [על ידי ה-Shen Yun, אבל לא באו למופע], איבדו לנצח את ההזדמנות. הדבר נובע מכך שתיקון הפא פורץ קדימה ללא הפסקה, צעד אחר צעד, וכשהוא מגיע לרמה קוסמית מסוימת, אז זה הזמן לאנשים של הרמה הזאת, וכשהוא מגיע לממלכה שמימית מסוימת למעלה, או לשכבה מסוימת של גוף קוסמי, אז זה הזמן של הקבוצה הזאת של האנשים לבוא לצפות [במופע] ובפעם הבאה [שה-Shen Yun יופיע], המושב הזה יהיה שייך למישהו אחר. האם אתם מבינים כמה חיים אבדו?! האם אתם יודעים איך אני מרגיש כשאני רואה את כל המושבים הריקים האלו באולם?" ("תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא – הוראת הפא בוועידת הפא בוושינגטון DC בשנת 2011")

באמצעות לימוד הפא, הבנתי שעלינו לנצל היטב את כל הזמן שיש לנו. הכול תוכנן בצורה מושלמת ואיננו יכולים לגרום לאלה שאמורים להיות מוצלים במשך השנה הסינית החדשה לאבד את הזדמנותם. דנתי לגבי זאת עם המתרגלת שעבדתי איתה ולהפתעתי היא מיד הסכימה. המתרגלים שחילקו די תקליטורי DVD של ה- Shen Yunלאנשים היו מוכנים לעבוד איתי גם. היו מתרגלים אחרים שחילקו במשך החגים של השנה החדשה. במקום לחכות להעתיק את הביצוע האחרון הפקתי אוסף של DVD’s של ה- Shen Yunמביצועי השנים הקודמות. לקחתי כמה תקליטורים לעירי והשאר נשארו עבור המתרגלים המקומיים לחלוקה.

כשחזרתי מהפגרה, אחרי חג הפנסים, שמעתי כל מיני משובים. אנשים אחדים אמרו שעשינו יותר מדי תקליטורים והמתרגלים המקומיים נכנסו ללחץ רב כדי להפיצם. מתרגלים אחדים לא היו מוכנים לחלק את התקליטורים מביצועי השנה הקודמת, ורצו לחכות עד שהגרסה החדשה תצא. לכל אתר תרגול הוקצו מספר עותקים להפיץ וגם למחוזות השכנים ניתנה כמות להפיץ. ןחלק עדיין נותרו, למרות שלא היה ברור לי איזה כמות.

תחת תחושת הלחץ מתרגלים אחדים המציאו דרכים להפיץ אותם מהר, אחדים ביקרו את שיטות העבודה ואחרים פשוט התלוננו על כך. כששמעתי זאת, חשתי שזו אשמתי. לא עשיתי הערכתי נכונה עם איזו כמות המתרגלים המקומיים מסוגלים להתמודד. פשוט רציתי לייצר יותר תקליטורים היות וחשבתי שכמה שנייצר יותר, נוכל להציל יותר אנשים. לא לקחתי בחשבון שכול המשתנים צריכים להיות תואמים כדי שהתוכנית תפעל.

הייתי גם כן תחת לחץ אדיר. חלק מהלחץ הגיע מהבעיה עצמה, וחלק הגיע ממתרגלים אחרים. חשתי שאחדים מהמתרגלים ביקרו והאשימו אותי. חשתי שנגרם לי עוול. כדי להציל יותר ישויות חיות, עבדתי קשה מאוד כדי להפיק את התקליטורים האלה, למרות זאת המתרגלים המקומיים לא לקחו זאת ברצינות. גם האשמתי את המתרגלים האלה בגישה לא נכונה כלפי ה- Shen Yun. חשבתי שהיינו צריכים לדאוג רק לזאת שלא הפקנו מספיק תקליטורים. במקום זאת רק דאגנו כיצד להפיץ את מה שהיה לנו.

לא יכולתי להבין מדוע זה משנה מאיזו שנה ייצרנו את תקליטורי המופעים או איזו עבודה רבהתהייה כדי לחלקם, כשעשינו תקליטורים נוספים. המשכתי לחפש החוצה ובאותו הזמן הצד המבין שלי ידע שהלחץ נוצר בגלל הקארמה שלי. זה היה מבחן כדי לבדוק אם ליבי יזוז. הצד האנושי שלי השתלט עלי. לא רציתי להיות מושפע מזאת, ורציתי להגן על עצמי כדי שלא אפגע. המושגים האנושיים שלי והמחשבות האלוהיות שלי היו במאבק.

לבסוף, החשיבה האלוהית ניצחה. לאחר חשיבה צלולה ידעתי שהפא והגוף האחד שלנו הם בעדיפות ראשונה.

היו לי כוונות טובות ביותר במה שעשיתי, אז מדוע עדיין הייתה הפרעה? לא היה משנה אם אני צודקת או לא, הייתי צריכה לחפש פנימה בכל פעם שנתקלתי בקונפליקט. איזה מושג אנושי חסם את הפרויקט מלהתקדם בנתיב שדמיינתי? אחרי חילופי רעיונות ושיתוף עם מתרגלים אחרים, הבנתי שזה נגרם מהמושג שלי של לכפות דברים על אחרים. כל פעם שהבנתי משהו, חשבתי שהמתרגלים האחרים צריכים גם להבין זאת באותה צורה. רציתי שהאחרים יעשו דברים בדרך שלי. המושג הזה התבטא בכל פרויקט שעזרתי בו למאסטר בתיקון הפא, אולם אף פעם לא זיהיתי זאת עד כה. הפעם הזו התרגזתי באמת, ולבסוף הבנתי כמה מזיק וחמור זה היה. ניתנה לי ההזדמנות לשנות את המושג שלי בזמן עבודה על פרויקט חשוב כמו ה-Shen Yun. אם הגישות של מתרגלים אחרים כלפיי לא היו מרגיזות אותי לא הייתי משתנה. המאסטר נתן לי את ההזדמנות לשפר את עצמי. מילים אינן יכולות לבטא את הערכתי אל המאסטר. אחרי שהתגברתי לדאוג, הקונפליקט בין המתרגלים המקומיים לביני נעלם. כל המחשבות הרעות שהיו לי נעלמו לפתע, וזה היה כחלום שלפתע נשכח. למדתי את הלקח שלי ומאז ואילך התחשבתי קודם באחרים כשעשיתי דברים.

ה-Shen Yun יכול להציל ישויות חיות. לא משנה כמה תקליטורים של ה- Shen Yun יש לנו, כל עותק הוא יקר ערך וצריך להוקיר אותו. עם הגישה שאני צריכה להיות אחראית לפא ולישויות, ועם מחשבות נכונות חזקות ועם האמונה שה- Shen Yun משחק תפקיד ענק בהצלת ישויות חעיות, לקחתי כמה תריסרי תקליטורים של ה- Shen Yun כדי להפיצם בשוק בקרבת מקום. הייתי אחראית לפא ולישויות החיות. שמרתי על מחשבה נכונה והאמנתי שה- Shen Yun ממלא תפקיד עיקרי בהצלת ישויות חיות.

כל תקליטור שנתתי הסברתי גם על תוכן ההופעה, השפעתה על הקהל וכמה שזה מיוחד. אנשים יכלו להבין באופן מלא את ערכה והשפעתה של ה- Shen Yun. אחרי שחילקתי חצי מהתקליטורים שלקחתי איתי, מצאתי את אחד העותקים זרוק על הארץ. הרמתי אותו מהר, ניגבתי את הלכלוך וניקיתי אותו עם הצעיף שלי. ראיתי שפינה אחת של האריזה הפלסטית החיצונית הייתה שבורה. יישרתי את האריזה, בזהירות עטפתי אותה בעלון מידע ושמתי אותם חזרה בארנקי. חשבתי כשאגיע הביתה אתקן את הפינה כך שאוכל לתת אותו שוב. באותו זמן חיפשתי פנימה ובחנתי את עצמי, אולם לא מצאתי שום מושגים אנושיים. יתכן שזה קרה מכיוון שעשיתי יותר מדי עותקים מלכתחילה. מיד תיקנתי את המחשבות שלי.

אפילו אם לא עשיתי עבודה טובה בהערכת הכמות התקליטורים שהפקתי, לכוחות הישנים היה אסור לנצל את הפרצה הזו ולבצע פשעים נגד הדאפא ולגרום לאנשים לאבד את ההזדמנות להינצל. לא משנה כמה עותקי דיסקים של Shen Yun עדיין נותרו, אני לא אחלק אותם כלאחר יד. אני אכבד כל עותק. אחרי שסילקתי את כל ההפרעות, אנשים היו די שמחים לקבל את תקליטורי ה- Shen Yun. הם הביעו את הערכתם כאילו ניתן להם כאן אוצר גדול. הפצתי את כל הכמות תוך שעה אחת.

בדרכי הביתה, ראיתי תלת-אופן ציבורי מולי ושתי נשים מבוגרות ישבו בפנים. הן היו לבושות בצורה נאה והיה איתן ילד קטן. אישה צעירה נהגה בתלת-אופן הציבורי. השגתי אותם וברכתי אותם בשלום

"היי, חכו. בבקשה, אני רוצה להראות לכן משהו". הן הופתעו מאוד שדיברתי איתם ועצרו. הוצאתי את התקליטור עם האריזה הפגומה, חייכתי ואמרתי:

"מה שלומכן? יש לי עבורכן מתנה בעלת ערך רב. זהו תקליטור הופעההמבוצעת על-ידי קבוצת אמנויות הבמה הטובה ביותר בעולם. זה מציג את התרבות השמימית הסינית בעלת חמשת אלפי השנים. הסיפורים הקלאסיים של ההיסטוריה מסופרים באמצעות ביצועי מוסיקה ומחול בקנה מידה גדול. התלבושות יפות, רקעי ה- LCD יפים, הצבעים יפיפיים והמחולות יפים. בעת שהרקדנים רוקדים נוצר שדה אנרגטי חזק והכל נפלא. כל מי שצופה בזה יהנה. ילדים שצופים בזה יהיו חכמים ומלאי השראה, במיוחד אם הם מעוניינים במוסיקה ובאמנות. כיום הצעירים מתמודדים עם לחץ רב בעקבות העליות והשקיעות של הכלכלה. אם יצפו במופע הזה, מצבם ישתנה והזדמנויות חדשות יופיעו. הזדמנויות טובות מחכות להם. קשישים שצופים בזה יחושו נפלא מבחינה פיזית ונפשית. מחלות רבות שלהם ייעלמו וגופם יחוש קל.

ל-" Shen Yun Performing Arts" יש שלוש להקות שמופיעות כל שנה ברחבי העולם ומבצעות את ההופעות שלהן במקומות המכובדים ביותר. רוב הקהל מורכב מאנשים מזרם המרכזי של החברה ומהחברה של המעמד הגבוה. המופע שבר את כל מחסומי השפה, מוצא אתני וגזע והראה את התרבות הסינית בעלת חמשת אלפי השנים לאנשים בעולם. הוא גם מאפשר לעם הסיני שלנו לראות כמה מופלאה התרבות שלנו."

הן הקשיבו בתשומת לב למה שהיה לי לומר, ללא הפרעה מצדן. "התקליטור הזה לא היה אמור להינתן לכן. למרות זאת, שמתי לב שאתן נראות טובות לב, ונראות לי מוכרות. יחסים גורליים נפלאים אינם אמורים להיות מוחמצים. אם הן היו מוחמצים אני חוששת לא הייתה ניתנת לכן ההזדמנות לראות את ההופעה. אינכן יכולות לקנות תקליטור כזה, ולא משנה איזו כמות כסף הייתן מוכנות להוציא על כך. אינני רוצה שתחמיצו את ההזדמנות הזו. אנא כשאתן מגיעות הביתה סדרו את הפינה הקרועה הזו (של אריזה התקליטור)". בעת שדברתי הראתי להן את הפינה הקרועה. אחת מהן ענתה מיד "זה לא מפריע לנו, הפינה רק קצת קרועה". אמרתי להן "ההופעה הזו היא ברמה עולמית והאריזה חייבת להיות מושלמת". והן ענו "אז אנחנו נסדר אותה. אל תדאגי". אמרתי תוך הכרת תודה "תודה לכן". לאחר שתצפו בו, אל תשכחו לחלוק ולהראות אותו עם ידידיכם ועם בני משפחותיכן".

הן הוקירו את התקליטור והודו לי פעמים רבות, לפני שעזבו באי רצון. בעת שהתרחקו הם המשיכו להסתכל אחורה מדי פעם. באותו רגע, זה נגע מאוד לליבי. אף פעם לא חשתי כך כשחילקתי תקליטורים של ה- Shen Yun. ואז התחלתי לבכות. כל עוד אנחנו מאמינים במאסטר ובדאפא בנחישות, אנחנו יכולים לעזור להציל ישויות חיות באמצעות היכרותם עם ה-Shen Yun. תקליטור ה- Shen Yun באריזה לא מושלמת הפך למתנה יקרת ערך. זה היה העותק בעל ערך הרב ביותר שאי פעם נתתי. הכול תלוי בגישתו של האדם.

מתרגלת אחת רצתה לעזור לי לחלק את שאר התקליטורים במשך השבועות הבאים. בעיית החלוקה של כל התקליטורים נפתרה. באמצעות ההתנסות הזו, יכולתי להיפטר מלכפות את המושגים שלי על אחרים והתחלתי לראות את התמונה הכוללת במקום להתמקד בדבר אחד. במשך התהליך של חלוקת תקליטורי Shen Yun ברציפות, התנסיתי במה שהמאסטר אמר:

"באמת יש לנו אנשים שעשו עבודה נהדרת, שהתנהלו באופן טבעי מאוד ובוטח בשכונות יוקרה. וכשהם דיברו עם אנשים הם הרגישו די בנוח. בִּן רגע הצד השני שמח מאוד, ממש כאילו הם חיכו לכם." ("תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא – הוראת הפא בוועידת הפא בוושינגטון DC בשנת 2011")

התהליך של חלוקת התקליטורים הוא כה שקט, טבעי, יציב ומסודר. התחלתי לאהוב את חלוקת תקליטורי ה- Shen Yun יותר ויותר.

ישנם כל כך הרבה דברים שרציתי לשתף שיכולתי למלא ספר שלם. כל הזדמנות שיש לי זה תכנון מדוקדק של המאסטר וכל שיפור קורה בגלל החמלה, הרמזים וההדרכה של המאסטר. בכל פעם שאני חושבת על כך, זה נוגע לליבי שגורם לי לבכות. אנחנו יכולים לעבור את המבחנים רק אם אנחנו מתייחסים אל עצמנו כאל מתרגלים.

ולבסוף, כדי לעודד את עצמי ואת עמיתיי המתרגלים, הייתי רוצה לשתף מהפא של המאסטר:

"ואילו את המשמעות הרחבה והעמוקה ניתן לחוות, להבין ולחשוף רק עבור מתרגלים ברמות שונות של הטיפוח האמיתי שלהם." ("רחב ועמוק" מתוך יסודות להתקדמות במרץ)

לעיל הינו מה שהוארתי אליו ברמה שלי. אני מבקשת את עמיתיי המתרגלים להצביע בחמלה כל דבר שאינו הולם את הפא.