אופן החשיבה במזרח ובמערב נבדלים מאוד והם נקבעים על פי התרבות. למרות שמרבית הציבור בארצות המערב לא מדבר כמעט על גלגול נשמות, הנושא נלמד לפרטי פרטים ע"י חוקרים מערביים. תרבויות המזרח מקבלות את הרעיון של גלגול נשמות ומכילות אותו כחלק מתרבותן. בין אם לאדם יש צורת חשיבה מזרחית או מערבית, עדיין יש לו הרבה מה ללמוד על צבירה והפסד של מוסריות וכיצד שני אלו קשורים לקארמה של כל אחד, כפי שניתן לראות באמצעות גלגול נשמות. מאמר זה סוקר את החשיבה המזרחית על גלגול נשמות, מחקרים מערביים על תרפיה באמצעות חזרה לגלגולים קודמים, ומאזכר את הסבריו של מר לי הונג-ג'י.

נושא גלגול הנשמות התפשט בכל התרבות הסינית. הוא נדון ע"י מגוון מלומדים והוא מושרש בנפשותיהם של בני העם הסיני. אמונה זו משתקפת בגישה, בהתנהגות, בנקודת המבט, ובאינטראקציות של הסינים בכל הנוגע לקשרים, לאמונות אישיות ולפילוסופיות וחוכמה דתיים. גלגול נשמות יכול לבוא לידי ביטוי גם באמנות למשל בפואמה ובשירה. לעתים קרובות הנושא מוצג כמטאפורה ע"י רוחות האביב וגשמי הסתיו. לעתים אנשים מדברים על הנושא בהתלהבות שהיא מעבר למידה. אבל לא משנה אם האדם מגזים בהתייחסות או רואה זאת כנס. עבור הסינים של היום גלגול נשמות מייצג המשכיות, שרידה וקיום רוחני, ואלו הם יסודות המוסריות של האומה. האמונות שמאחורי גלגול נשמות, שזורות בתודעה הלאומית וכולם מאזינים להם ללא כוונות רעות ולא רואים שום נזק בנושא. מבחינה פילוסופית גלגול נשמות מתחזק את רוח העם ומלמד את החשיבות הרבה של נושא המוסריות.

אנשים שחיו בזמן "המהפכה התרבותית" שכחו את הרעיונות הללו. אך הנושא שוב צובר הכרה בציבור הסיני, כך שרבים מבני הדור המבוגר יותר מזכירים לצעירים את החשיבות של צבירה והפסד של מוסריות. כמו כן, כיוון שקל יותר לאדם לבוא במגע עם עמים אחרים ותרבויות אחרות, או להתוודע אליהם באמצעות קריאה על, הסינים יודעים שגלגול נשמות אינו רעיון שמקובל במידה רבה בקרב הנוצרים ובני המערב. מה שהכי מדהים זה שדווקא בצפון אמריקה, שם המושגים מושפעים ביותר מהמדע וגלגול נשמות אינו נושא המדובר בציבור הרחב, מתבצע כבר מספר שנים מחקר רפואי על התופעה . באוניברסיטאות ומכונים בכל רחבי חצי הכדור המערבי מקובל מאוד לבצע מחקרים פאראפסיכולוגיים. כיום יש חמש אוניברסיטאות החוקרות נושאים פאראנורמליים: אוניברסיטת פרינסטון (ארה"ב), אוניברסיטת אדינבורו (בריטניה), אוניברסיטת אמסטרדם (הולנד), אוניברסיטת פרייבורג (גרמניה) ואוניברסיטת וירג'יניה (ארה"ב). סטודנטים רבים השיגו תואר Ph.D במחקרים בתחומים קשורים, והכיוון האקדמי של המחקר בנושאי נפש האדם משתנה באופן תמידי. חוקרים אלו מצאו הוכחות רבות שגלגול נשמות אינו מיתוס, וטענו באופן משכנע שגלגול נשמות הוא מצב אמיתי של הקיום האנושי. כך התאפשר שינוי באופן החשיבה של האנשים והם יכולים לקבל בקלות רבה יותר אמיתות חרף היותן בלתי ניתנות לראייה באמצעות העין האנושית או לתפיסה באמצעות החושים האנושיים. מר לי ציין בספרו "ג'ואן פאלון": "אם האנושות הייתה מסוגלת להכיר את עצמה ואת היקום מחדש ולשנות את המנטליות המאובנת שלה, הייתה לה קפיצה משמעותית קדימה". שינויים כאלו אכן מתרחשים, והחשיבה האנושית נפתחת לכיוונים חדשים ופחות מוכתבת ע"י נוקשות המדע הנוכחי.

תחום גלגול הנשמות הוא סוג של מחקרים רפואיים/ פאראפסיכולוגיים שבדרך כלל מפעילים בו שיטות מחקר איכותיות. למחקרים האלו אין הנחות מנוסחות מראש, אף על פי שבמהלך ביצוע המחקר יכולות להופיע הנחות כאלה. המדגם שנבחר אינו אקראי אלא ייחודי, וגודלו בדרך כלל קטן יחסית. התוצאות מוצגות בעיקר במילים ומדגישות את ההבנות מחקירת הקבוצה הייחודית. זה מחקר סובייקטיבי המאופיין במודעות של החוקרים להטיות שעלולות להשפיע על תהליך איסוף המידע ופירושו. את עבודות המחקר שבדקנו בנושא גלגול הנשמות ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה עסקה בילדים שיש להם זיכרונות מתקופה או מתקופות חיים קודמות, והקבוצה השנייה היא של מטופלים שתוך כדי טיפול בהיפנוזה של חזרה לעבר, הם נזכרו בתקופה או בתקופות חיים קודמות.

ד"ר איאן סטיבנסון, רופא, הוא פרופסור למחקר רפואי במחלקה לרפואה פסיכיאטרית בפקולטה למדעי ההתנהגות של אוניברסיטת וירג'יניה. הוא חוקר מוביל בתחום גלגול הנשמות. המחקר שהתבצע בפקולטה התאפשר הודות להשגת מלגות לתלמידים מוכשרים ולירושה גדולה מנכסיה של הגב' פרסיליה וולפאן המנוחה. הפקולטה מצהירה ש"כוונתה העיקרית היא חקירה מדעית של תופעות המרמזות שההנחות והתיאוריות המדעיות המקובלות כעת לגבי טבע הנפש והמודעות והקשר שלהם לחומר, הן אולי שגויות. דוגמאות לתופעות כאלו, שלעתים נקראות 'על טבעיות', כוללות גם טענות על זיכרונות מחיים קודמים וכדומה" הצהרה זו מסכימה עם מרבית הדברים אותם ציין מר לי. "כדי לפתוח את התחום הזה יש לשנות מהיסוד את השקפת האדם הרגיל" ("ג'ואן פאלון). האם מחקר כזה אינו צעד בכיוון הנכון?

עבודות המחקר של ד"ר איאן סטיבנסון מתמקדות בהוכחה מדעית לאירועים פאראפסיכולוגיים, כדוגמאת גלגול נשמות. ד"ר סטיבנסון סייר בכל העולם במשך יותר משלושים ושבע שנים כדי לחקור, לתעד, לאסוף, לבחון ולאמת מקרים של אנשים, בעיקר ילדים, הזוכרים "חיים קודמים, ושהיו להם סימני לידה או מומים מולדים התואמים לפציעות, קטלניות בד"כ, של האדם שבחייו נזכרו". ד"ר סטיבנסון, כיום בשנות השמונים לחייו, אסף אלפי רישומים של ילדים בגילאים 2 עד 7, המתגוררים במזרח התיכון, אירופה, אסיה ואמריקה. באופן מפתיע התגלה שזיכרונות מחיים קודמים לעתים קרובות דעכו בערך בגיל שבע. הילדים מדברים באופן ספונטני על חיים קודמים, רוצים שיחזירו אותם "הביתה", מתגעגעים לאמהות ולבעלים מחיים אחרים, ובדרך כלל מראים סימני פוביות שאינם אופיניים למשפחות הנוכחיות שלהם ולא ניתנות להסבר ע"י האירועים שעברו עליהם בחייהם הנוכחיים. בנוסף, הם יודעים דברים שלא ייתכן שלמדו או שמעו עליהם במהלך החיים הנוכחיים.

למרבה הענין, במקרים רבים הצהרות הילדים ניתנות לאימות עם אירועי חיים ומוות אמיתיים. ד"ר סטיבנסון כותב "לעתים קרובות, הילדים האלו מדברים על אנשים ואירועים מחיים קודמים – לא חיים מעורפלים מלפני מאות שנים, אלא חיים של אנשים ספציפיים הניתנים לזיהוי, שלעתים קרובות כלל אינם מוכרים לבני המשפחה של הילדים, והתגוררו בערים אחרות או אף בארצות אחרות". יש גם ילדים שאפילו יכולים להיזכר בחיים קודמים שהתרחשו לפני עשרות שנים. ד"ר סטיבנסון מצא ילדים שבאופן מפתיע יכלו לדבר בשפות אחרות. כל מקרה תועד בזהירות, נחקר באופן קפדני ואומת ע"י הוועדה של ד"ר סטיבנסון. ד"ר סטיבנסון פירסם מספר ספרים בהם תיעד רבים מהממצאים המדהימים האלו, כגון: "ילדים הזוכרים חיים קודמים: שאלה של גלגול נשמות", "גלגול נשמות וביולוגיה: תרומה לחקר הגורמים לסימני לידה ולמומים מולדים", "המקום בו נפגשים גלגול נשמות וביולוגיה" וגם "מקרים של גלגול נשמות: כרך א' (הודו), כרך ב' (סרי לנקה), כרך ג' (לבנון ותורכיה) וכרך ד' (תאילנד ובורמה)". בספרו על סימני לידה ד"ר סטיבנסון מדווח על יותר מ-200 מקרים. הילדים תיארו בפרוטרוט את המוות שלהם בחיים קודמים, כמו למשל שנהרגו מקליע או נדקרו באמצעות כלי חד. "סימני הלידה התאימו לעתים קרובות לפציעות או לסימנים אחרים של הנפטר שאת חייו זכר הילד", כתב ד"ר סטיבנסון. הוא הצליח למצוא את הדו"ח הרפואי שלאחר המוות המתאים למקרה, וכך, יכול היה לאשר את הדיוק בזיכרונותיו של הילד.

סוג נוסף של מחקרים, שהוזכרו קודם, מבוסס על אנשים שעברו היפנוזה ע"י פסיכותרפיסט כדי להיזכר בחיים קודמים. למעשה, המושג "היפנוזה" אינו מתאר במדוייק את תהליך ההיזכרות בחיים קודמים. זו למעשה טכניקה מתקדמת הנקראת "טיפול באמצעות רגרסיה לחיים קודמים". בטיפול הזה המטופל לא נרדם וגלי המוח שונים מאלו של מצב שינה. יותר מכך, בהתייחס לגלי מוח, מספר פסיכותרפיסטים יכולים לגרום למטופל להיות במצב הכרתי שונה מהמצב של היפנוזה רגילה. מצב זה דומה יותר למצב השלווה המדיטטיבי המושג ע"י מתרגלים באסכולות הטיפוח הבודהיסטיות או הטאוסיטיות. ידוע שתחת המצב של הכרה ממוקדת, המטופלים יכולים ליצור קשר עם ההכרה העמוקה שלהם. אז הם יכולים לחוות את העבר בעוד ההכרה הנוכחית נותרת פעילה. הם אפילו יכולים לזכור חיים קודמים מלפני מאות שנה. ברצוננו לציין ששיטת טיפול זו היא נושא שנוי מאוד במחלוקת וניתן למצוא בקהילה המדעית טיעונים סוערים בעד ונגד השיטה. דיוויד קיגלי טוען שהוא מצא במחקר העיוני והניסיוני שלו באמצעות רגרסיה לחיים קודמים "כמויות עצומות של מידע, שיוכיחו לכל מדען סביר שרבים מהזיכרונות מחיים קודמים מבוססים על אנשים ואירועים היסטוריים אמיתיים". בהמשך, הוא מצטט את עבודת המחקר המקורית של הלן וומבך "לשחזר חיים קודמים" (Reliving Past Lives), את "השליחות למרלבורו" (Mission to Marlboro) של מארג' ריידר, וכן, 30 מקרים ממחקריו של איאן סטיבנסון על גלגול נשמות. הוא ממשיך ומציין: "אלו שממשיכים להכחיש את זה יכולים להציג את עצמם כמדעיים, אך למעשה הם לכודים במערכת אמונות שאינה הגיונית, בדיוק כמו האמונות של האסכולות הכנסיתיות מן המאה ה- 16 אשר החזיקו באמונתם שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ.

ד"ר בריאן וייס, רופא, פסיכותרפיסט מסורתי, בוגר אוניברסיטת קולומביה ובית הספר לרפואה בייל, חבר הסגל הפסיכיאטרי במרכז הרפואי "הר סיני" שבמיאמי, הוא כנראה אחד מהחוקרים המפורסמים ביותר שמשתמשים ברגרסיה לחיים קודמים. לאחר שסיים את לימודיו בייל, הוא נתן הרצאות באוניברסיטת פיטסבורג ובאוניברסיטת מיאמי. בשנות השמונים, כשהיה בתפקיד ראש הסגל הפסיכיאטרי במרכז הרפואי "הר סיני", ד"ר וייס כבר הספיק לפרסם יותר מארבעים מאמרים אקדמיים. כאקדמאי של ההשכלה הפורמאלית, הוא לא הקדיש שום תשומת לב לתחום הפאראפסיכולוגי. לא היה לו שום ידע בזה, והוא לא התעניין כלל וכלל בגלגול נשמות. ספרו הראשון של ד"ר וייס "שורשים ושעורים בזמן" נמכר בשני מליון עותקים ותורגם ליותר מעשרים שפות. הגרסה הסינית ידועה כ"קיומים קודמים, חיים אלו" והצליחה מאוד בטייוואן. בעטיפת הספר מצוין ש"פסיכיאטריה ומטאפיזיקה מתמזגות יחדיו ב…מי שבעבר היה מבוצר בחוזקה בגישה הקלינית בפסיכיאטריה, ומצא עצמו נמשך בחוסר רצון לתרפיה באמצעות חיים קודמים כשמטופלת בהיפנוזה חשפה פתאום פרטים מחייה הקודמים… כשהיא מציגה מדריכים רוחניים שריפאו את נפשה בתקופות שבין הגלגולים השונים".

בספרו "שורשים ושיעורים בזמן" ד"ר וייס חושף את ההיסטוריה של אחת מהמטופלות שלו, קתרין, שהיתה בערך בת 30 בזמן הטיפול. היא הגיעה למשרדו עם סימפטומים חמורים שכללו התקפי פאניקה וחרדות. שנה של פסיכותרפיה מסורתית בטיפולו של ד"ר וייס לא סייעה כלל בהקלת הבעיה. היא היתה קלסטרופובית אך סירבה לקבל תרופות כלשהן., קתרין הסכימה בסופו של דבר בחוסר רצון לתרפיה בהיפנוזה. ד"ר וייס הרגיש שמצבה של קתרין יכול להיות קשור לזיכרונות מודחקים מילדותה. הוא האמין שאם קתרין תוכל להזכר באירועים אלו תחת היפנוזה, זה עשוי לרפא את בעיותיה ולשחרר אותה מזיכרונות אלו, ואז היא תוכל להבריא לחלוטין ממחלתה. אף שקתרין אכן נזכרה בכמה זיכרונות רעים מילדותה, היא עדיין לא הבריאה, לכן החליט ד"ר וייס להחזיר אותה לשלבים קודמים יותר בילדותה. במהלך אחד מהטיפולים, כשקתרין היתה במצב היפנוטי, ד"ר וייס אמר לה "חזרי לזמן בו הסימפטומים שלך הופיעו בפעם הראשונה". ד"ר וייס לא ציפה למה שהתרחש מיד אחר כך. קתרין אמרה "אני רואה מדרגות לבנות מובילות לבניין עם עמודים. חזית הבניין מאוד מרווחת. ללא שום כניסה. אני לובשת חצאית ארוכה וסוג של גלימה העשויה מבד גס. השיער הבלונדיני שלי אסוף בצמה". ד"ר וייס לא הצליח להתייחס למידע הזה, ולכן שאל אותה באיזו שנה זה היה ומה היה שמה. "אראנדה, בת 18, השנה היא 1863 לפני הספירה. האדמה צחיחה, חמה ויש חול בכל מקום. יש שם באר ואין שם נחל. המים זורמים מההרים לתוך העמק".

קתרין חזרה לתקופה לפני בערך 4000 שנה במזרח התיכון. שמה היה שונה והמראה החיצוני שלה היה שונה מהיום. תווי הפנים שלה, גופה, שערה והבגדים שלה לא התאימו למראה שלה בחיים אלו. היא זכרה את תנאי השטח, הבגדים, התכשיטים והפרטים של חיי היומיום עד לרגע המוות שלה בשיטפון בו הבת שלה נתלשה מזרועותיה. היא אפילו זכרה שלאחר מותה נשמתה ריחפה מעל לגופה. זה לא היה מפתיע שבמהלך הטיפול קתרין נזכרה בשתי תקופות חיים נוספות. אחד הגלגולים היה של פרוצה ספרדיה במאה ה- 18. הזיכרון השני היה של אישה יווניה מהתקופה שלפני הספירה. ד"ר וייס היה המום מתגליות אלו. הוא ידע שקתרין לא הראתה סימפטומים הדומים לאלו של פיצול אישויות ושהיא לא היתה מסוממת. הוא גילה שבזמן ההיפנוזה היא היתה במצב הדומה למצב של חלום. המעניין ביותר היה שבריאותה של קתרין השתפרה. ד"ר וייס גם הבין שלא לאשליות ולא לחלומות יכולה להיות השפעה כזו. במהלך מפגשי הטיפול הבאים, קתרין זכרה יותר מעשר תקופות חיים. היא חוותה את כל האירועים, כולל הפחדים והשמחות שהשפיעו על ההתנהגות היומיומית הנוכחית שלה. קתרין התחילה לקבל, להבין ולרסן את מה שגרם להתנהגות ההרסנית הנוכחית, ובהדרגה התגברה על כל הפחדים והשיגה שלווה פנימית.

במהלך ההיפנוזה קתרין גם גילתה שאנשים שהיו חלק מחיים קודמים מסוימים, היו חלק מחייה גם בתקופות אחרות, כולל התקופה הנוכחית. לדוגמא, ד"ר וייס היה פעם המורה שלה, פעם הוא היה חבר שהתחתנה אתו, וכשהיא התגלגלה כבחור הוא היה זה שהרג אותה במהלך מלחמה בין שבטים. גם היחסים ביניהם בתקופת חיים זו לא היו נעימים במיוחד.

במהלך פגישות הרגרסיה עם קתרין ד"ר וייס שמע על דברים רבים נוספים וכך השיג הבנות הקשורות למסתרי הקיום האנושי. קתרין נזכרה שבזמן מותה ההכרה העיקרית שלה תמיד ריחפה מעל לגופה ואז נקראה שוב לעולם הרוחות ע"י "אור רחום". במהלך פגישות אלו היא גם יצרה מגע עם מפקחים רוחניים. היישויות המתקדמות האלו יכלו אפילו לתקשר עם ד"ר וייס, ולשלוח לו מסרים רוחניים באמצעות קתרין. במצב זה קתרין הבינה ולמדה הרבה יותר משיכלה להבין במהלך חייה כבן אדם. אפילו החשדות של ד"ר וייס נעלמו בהדרגה, והאמונה שלו בחוויות שלאחר המוות התחזקה. במהלך טיפול אחד כזה קתרין חוותה את מותה לפני מאות רבות של שנים. כשההכרה הראשית שלה עזבה את גופה היא הובלה לאור רוחני מוכר. זה היה המסר שהיא העבירה לד"ר וייס: "אביך כאן, וכן בנך, הוא צעיר מאוד. אביך אמר שאתה אמור להכיר אותו, שמו אברום ובתך קיבלה את שמה ממנו. הוא מת ממחלת לב. גם הלב של בנך היה מאוד חשוב, כיוון שהיה בכיוון ההפוך, בדיוק כמו לב של תרנגול. הוא הקריב למענך המון כיוון שאהב אותך. נשמתו היא מרמה גבוהה מאוד, ובמותו שילם את החובות של הוריו. הוא גם רוצה שתדע שרפואה יכולה לעבוד רק עד לרמה מסוימת, מוגבלת מאוד".

ד"ר וייס היה כמוכה רעם. קתרין לא הכירה אותו טוב כל כך, והיא לא ידעה כלום על משפחתו. הצער הגדול ביותר בחייו היה מות בנו בכורו מעט לאחר שנולד. מצב לבו סיכן את חייו והסיכוי למחלה כזו הוא אחד לעשרה מיליון. מעט לאחר שנולד אובחנה מחלת הלב של הילד, והוא מת 23 ימים לאחר שנולד. אביו של ד"ר וייס נפטר מאטימה בשריר הלב. שמו היה אברום. בתו של וייס נולדה 4 חודשים לאחר שאביו נפטר ונקראה "אמי" לזכרו של האב. כיוון שלקתרין ולד"ר וייס לא היו קשרים אישיים היא לא יכלה לדעת על שום דבר מזה. ד"ר וייס היה נסער. מי יכול היה לספר לה את המידע הזה? לכן, הוא שאל את קתרין "מי היה שם? מי סיפר לך את זה?" "זה המאסטרים האלו" היא ענתה ברכות, "המורים הרוחניים אמרו לי את זה. הם גם אמרו לי שחייתי בעולם האנושי 86 פעמים".

הטיפול בקתרין, ובעקבותיו תהליך הבראתה, הרשימו עמוקות את ד"ר וייס. כך הוא הפך למאמין של שיטת הטיפול הפסיכולוגי באמצעות רגרסיה לחיים קודמים. ד"ר וייס, ורופאים רבים נוספים המטפלים באמצעות שיטת הרגרסיה לחיים קודמים, מצאו שפחדים ומחלות נובעים לעתים קרובות מאוד מאירועים בחיים קודמים. הכנת המטופל לתהליך הרגרסיה לחיים קודמים והנחייתו בתהליך, התגלו כבעלי השפעה חיובית על תהליך ההתאבלות. כך המטופל יכול להבין את הכוח המניע שמאחורי תבניות התנהגות מסוימות שלו ויכול להשתנות בהתאם. רופאים גילו שע"י רגרסיה לתקופת חיים מסוימת, וע"י חוויה חוזרת של הכאב מהזמן ההוא, המטופל יכול להשתחרר מצער או מטינה שנשמרה מאות שנים. הנטל שהכביד על הנשמה מרפה ממנה והפסיק להשפיע על הקיום הנוכחי של האדם.

ארבע שנים לאחר מפגשי הטיפול עם קתרין, ד"ר וייס אזר אומץ להסתכן באובדן הסטטוס האקדמי שלו, וכתב את ספרו הראשון על גלגול נשמות, שבו סיפר לאנשים על נצחיות הנשמה. במהלך השנים הבאות ד"ר וייס ריפא כמה מאות מטופלים באמצעות הטיפול ברגרסיה. המטופלים הגיעו מרמות שונות בחברה ומרקע דתי שונה (כולל אתאיסטים).

ד"ר וייס פירסם ספר נוסף, '"Through Time into Healing", בו פירט כמה מהמקרים האלו. המו"ל של הספר מציין ש: "ד"ר וייס כתב את הספר בהתבסס על הניסיון הקליני העשיר שלו. הוא מתבסס על שיטות פסיכותרפיסטיות שעברו את מבחן הזמן, וחושף כיצד רגרסיה לחיים קודמים מספקת פריצת דרך לריפוי הנפש, הגוף והנשמה. ד"ר וייס מראה, בסופו של דבר, כיצד חויות הסמוכות למוות וחוויות חוץ גופיות מסייעות לאשר את קיומם של חיים קודמים."

מטופלת נוספת של ד"ר וייס, אלני, סבלה מכאבים בצוואר, בכתפיים ובגב העליון, והחרדה הגדולה ביותר שלה היתה פחד גבהים. זה מה שסיפרה במהלך הרגרסייה, "אני רואה חושך, ואני מבינה שכיסו את עיניי. אני רואה את עצמי בחיק הטבע. אני עומדת בראש מגדל שנבנה מסלעים ומשמש כמצודה. ידיי כבולות מאחורי גבי. אני בערך בן 20 – חייל השייך לצד שהפסיד. אז אני מרגישה כאב חזק בגבי. מרגישה שאני חושקת בחוזקה את שיניי, ידיי נוקשות והאגרופים של סגורים בכוח. נדקרתי. אני יכולה להרגיש שפילחו את גבי, אך אני מסרבת להראות רגש כלשהו. לא השמעתי שום קול. אז אני מרגישה שאני נופלת, ולאחר מכן שאני צוללת מתחת למים". זמן מה לאחר הטיפול היא אמרה: "תמיד פחדתי מגבהים ומהצפות. לאחר שהתעוררתי מההיפנוזה, עדיין רעדתי, ובימים שלאחר מכן סבלתי מכאב עצום. לא הייתי מסוגלת לגעת בפניי כי הם כאבו נורא. אבל לאחר שהתעוררתי ביום שלאחר מכן, גיליתי שינויים, שינויים משמעותיים". היא גילתה שכאב הגב שלה ופחד הגבהים נעלמו. במהלך טיפולי ההמשך חוותה אלני תקופת חיים מימי הביניים בצרפת. היא היתה אדם עני בשנות ה- 20 לחייו. הוא הואשם בפשיעה למרות שהיה חף מפשע, ונדון לעונש מוות. הוא נתלה בפומבי. לאחר שנזכרה בתקופת חיים זו, גם כאב הצוואר שלה נעלם.

יש כל כך הרבה התאוששויות מדהימות. לדוגמה: דן, איש עסקים בשנות השלושים המאוחרות לחייו. הוא וחברתו מרי לו היו מאוהבים מאוד. במקרה מסויים מרי לו שתתה אלכוהול ופלירטטה עם גבר אחר. למרות שהייתה נאמנה ולא עשתה משהו שאינו הולם, התנהגותה גרמה לעיתים לדן לעצבנות קיצונית. לפעמים היה נסער עד לאיבוד שיקול הדעת. במהלך טיפול ברגרסייה לחיים קודמים דן חזר למספר תקופות חיים וראה בתדהמה מה הוא עשה. הוא אמר "דקרתי אותה עם סכין ארוך. היא הייתה לא נאמנה אז הרגתי אותה בזעם רב". התקרית אירעה בין המאה השביעית לשמינית כשהיה לוחם איסלאמי. דן הרג את מרי לו גם בשתי תקופות חיים נוספות. הוא נטש אותה במהלך מספר תקופות חיים בגלל עוני או בגלל שהיה בצרות. הם גם שיחקו שניהם בתפקידים אחרים כמו בני משפחה, חברים ואויבים, ולפעמים הם החליפו ביניהם את המין ואת התפקיד. דן למד מההתנהגות ההרסנית שגילה בעבר, והכעס שלו הוחלף בהבנה ואהבה. לעם הסיני יש אמרות רבות כמו "אנשים שאינם אויבים לא יתכנסו". זה די הגיוני. המטרה של ההתכנסות הזו היא לתקן את טעויות העבר, או להחזיר על הטובות שהתקבלו בעבר. אם מישהו לא מסוגל לתקן את השגוי או להחזיר חוב על טובות מן העבר במהלך תקופת החיים הבאה, הם ייפגשו שוב בתקופות שלאחר מכן. בהשאלה זה כמו תלמיד שנבחן שוב ושוב עד שלבסוף הוא עובר את הבחינות. מאז שדן מצא את הסיבות לזעם ולכעס שלו באמצעות רגרסייה לחיים קודמים, הוא יכול היה לשנות את התנהגותו, וכנראה שלא יחזור על מה שגרם בסופו של דבר להפגיש אותו שוב עם מרי בחיים האלו.

ד"ר וייס מספר על טיפול ברגרסייה שבוצע ע"י רופא אחר, ד"ר רוברט ג'רמון. המטופל היה איש עסקים צעיר. הוא הציג התנהגות די מוזרה בלילות של ירח מלא. הוא היה פוחד יותר ויותר ואז היה נעשה מבועת. במהלך טיפול ברגרסייה הוא אמר: "הם עומדים לתפוס אותנו. אנחנו חייבים להיות זהירים מאוד. הלילה יש ירח מלא" במהלך הרגרסייה הוא נזכר בתקופת חיים כחייל אמריקאי. במלחמת העולם השנייה, במהלך קרבות מול הגרמנים באירופה, הוא נשבה. הזיכרון האחרון שלו הוא שהוא נורה בגבו ע"י חייל גרמני כשפניו לנהר, והוא רואה את השתקפות הירח על פני הנהר. המטופל גם נזכר בשמו של החייל, במיקום המיכללה בה למד ובתאריכי לימודיו. אישתו חיפשה ברשומות מהזמן ההוא, ומצאה שאכן היה אדם שסיים את לימודיו באותה מיכללה, מלבד שנה אחת של חופשה. לאחר הטיפול ברגרסייה מטופל זה כבר לא הציג את התנהגותו המוזרה.

ד"ר וייס דיווח בספריו על הצלחות רבות בסוג זה של טיפול. רבים מהמטופלים שלו, ושל רופאים אחרים, הפסיקו להציג את ההתנהגויות ולחוות את הסימפטומים לאחר שנתגלו הגורמים במהלך הטיפול ברגרסייה. חלק מהגורמים היו מתקופת החיים הנוכחית, אך התגלה שמרבית הגורמים היו מחיים קודמים. ד"ר וייס נדהם ממה ששמע במהלך טיפולי הרגרסייה. כיצד הזיכרונות האלו השפיעו על חיי המטופלים וכיצד זה שינה את עתידם. ד"ר וייס גילה גם, שהוא יכול להיזכר בחיים קודמים ברגעים של שלווה פנימית ורוגע עמוקים. זיכרונות אלו מחיים קודמים הבזיקו מדי פעם בהכרתו והוא יכול היה לדמיין אותם. זה היה כמו סרט. במהלך אחת מתקופות חייו הוא היה כהן גבוה עם כוחות גדולים. הוא היה משוכנע שהוא היה הכהן הזה, וכשהסתכל אל תוך עיני הכהן הוא הבין את מה שהאדם הזה חשב והרגיש. הוא היה לבוש גלימה צבעונית ועמד מחוץ לבניין השייך לעידן אחר. בעודו צופה סביבו הוא שמע ברוחו את המילה "זיגוראת". אך הוא לא הבין את משמעות המילה. הכהן הגדול הזה היה אידאליסט בצעירותו, אולם כשכוחו התחזק, התכונות המולדות הטובות שלו הוזנחו לטובת רעב לתהילה ולרווחים. הוא גם לא היה חסין מתאווה. על ערש דווי, כשהוא הבין פתאום שהכל היה לשווא, הוא כנראה התחרט מאוד על התנהגותו האנוכית בתקופה חייוו והבין שאינו יכול לקחת איתו את הכוח או את העושר. אך כבר היה מאוחר מדי מכדי להתחרט על בזבוז ההזדמנות. מעט לאחר מכן, כשד"ר וייס נח בשעת ערב, הוא נזכר במילה "זיגוראת". להפתעתו, הוא מצא אותה באינצקלופודיה. ניתן למצוא באינטרנט את התאור של זיגוראת. "זיגוראת היא מילה שוּמֶרית שניתנה ע"י הבבלים והאשורים הקדמונים למקדשים שלהם בתקופה שבין 2200 – 500 לפני הספירה. משמעות המילה היא "פרמידה מדורגת" וזיגוראתים קדמו לפירמידות המצריות. הם נמצאו בערים רבות במסופוטמיה הקדומה, ועוצבו עם מדרגות, המייצגות את העלייה לשמיים, היכן שהאלים מולכים. החלק החיצוני נבנה מחומרים החסינים לכוחות הטבע, והטרסות לעיתים קרובות כוסו בשיחים ועצים". הזיגוראתים המפורסמים ביותר הם אלו של מרדוך (מגדל בבל) והזיגוראת של אור-נאמו.בתקופת חיים אחרת.

בגלגלול אחר שלו, בימי הביניים, ד"ר וייס היה אסיר באזור שהיום ידוע כאירופה. הוא נכלא במרתף כיוון שדיבר על גלגול נשמות וחיים קודמים, מה שנחשב באותו זמן ל"חילול הקודש". הוא מת לאחר כמה ימים של עינויים חסרי רחמים. האם זה לא מפתיע ששוב, בחיים אלו, ד"ר וייס חוקר ודן בנושא גלגול הנשמות ומדבר על חיים קודמים? שום דבר מזה לא מוזר או לא ייאמן למי שלומד את חוקי ועקרונות היקום. אין זה מקרי שכאשר הדאפא (החוק הגדול) מופץ לציבור, מחקרים כאלו מוצאים לאור.

הספר השלישי של ד"ר וייס, "רק האהבה היא אמיתית" מתאר כיצד שני אנשים נפגשים בתקופות חיים רבות וכיצד הם נפגשים שוב בתקופה זו. גבר ואישה הגיעו בערך באותו זמן לטיפול אצל ד"ר וייס. הם טרם נפגשו בחיים אלה, אבל, ד"ר וייס גילה להפתעתו שבמהלך הריגרסיות שניהם דיברו על אירועים דומים. הבחור נזכר בחייו כיהודי שחי בירושלים והצטיין בייצור כלי חרס. הוא נזכר שחיילים רומיים גררו אותו עד שמת. הוא מת בזרועותיה של בתו. הבחורה נזכרה באותו אירוע, אך מעיניה של הבת. באופן כללי ד"ר וייס טיפל בזוגות נשואים ואת בני משפחתם עם זיכרונות משותפים. זה היה מרתק לטפל בשני אנשים, זרים מוחלטים, נזכרים באותם אירועים ובחייהם המשותפים. בהתחשב במגבלות האתיות של מקצועו, ד"ר וייס לא יכול היה לחשוף לאף אחד מהם את סיפורו של השני. הוא אירגן פגישה במשרדו כדי להכיר ביניהם, כך שלא הפר את כללי האתיקה המקצועית. לאחר השלמת מפגשי הטיפול, שניהם נסעו לשדה התעופה כדי לחזור לביתם בטיסות שונות. הגורל השפיע. טיסתו של אחד מהם בוטלה, והוא הצליח להשיג מושב בטיסה של השני. הם נפגשו שוב, המשיכו את השיחה, המשיכו להתרועע, התאהבו והתחתנו. שום דבר אינו צירוף מקרים בעולם הזה. התסריט כבר נכתב. אדם לא יקבל את מה שהוא מחפש עד למועד המתאים. כשהזמן מגיע, האירוע שנקבע מראש יתרחש, ולא ניתן להימנע מכך.

ד"ר וייס אינו המטפל היחיד בחיים קודמים באמצעות היפנוזה. ד"ר בראיין ג'מייסון ביצע מחקר דומה, וביצע מאז שנות השישים במאוחרות טיפולים באמצעות שחזור חיים קודמים. הנושא התעורר אצלו ערב אחד, ב- 1968, כשהוא נהג הביתה ושמע את אחד מעמיתיו המוערכים מדבר ברדיו על הנושא של גלגול נשמות. איכשהו, הדיון עורר בד"ר ג'מייסון עניין בנושא. הגורל השפיע שוב. הוא פגש במסיבה בחורה שעברה היפנוזה. היא השתמשה בהיפנוזה כדי לשחזר גלגולים קודמים. בערך שבוע לאחר מכן ד"ר ג'מייסון הזמין את האישה הזו לביתו, כשהוא וחבר שלו רצו לחוות רגרסייה לחיים קודמים. במהלך הרגרסייה הראשונה ד"ר ג'מייסון נזכר שהיה נפח שחי סביב שנת 1550. הוא גר בהולנד ולא היה חכם גדול. הרגע החשוב ביותר שנזכר בו היה שבגיל 37 הוא אכל ארוחה טובה. הוא היה עני מכדי להתחתן עם מישהי ומסורבל מכדי לדעת כיצד לחיות חיים טובים. הוא מת מתאונה בגיל 38. הוא נזכר עד כמה הופתע מכך שלמרות שמת הוא עדיין היה חי, צף מעלה ויכול היה לראות את מה שתחתיו. ואז הוא התרומם לכיוונו של אור נפלא.

מאותו יום ואילך ד"ר ג'מייסון החל ללמוד היפנוזה והפך לחלוץ מפורסם בעולם בתחום של תראפיה באמצעות חיים קודמים. בביקורת על ספריו של ד"ר ג'מייסון צויין ש"במהלך הקריירה שלו הוא חקר 73 מגלגוליו הקודמים, טיפל בכ- 25,000 טיפולי רגרסיות, הכשיר בערך כ- 2000 תרפיסטים לרגרסיות לחיים קודמים, העביר יותר מ- 600 הרצאות והופיע כאורח בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות. הוא טען ש"באמצעות רגרסייה האדם יכול לראות עד כמה כל גלגול הוא לא סתם אירוע מבודד, אלא חלק בלתי נפרד ממכלול גדול בהרבה". לכן, הוא רצה להיות מסוגל לסייע לאחרים להפוך לאנשים שלמים באמצעות רגרסייה לחיים קודמים ולהיות מסוגלים לחיות את החיים במלואם. כשהוא היפנט מישהו בפעם הראשונה הוא היה עצבני מאוד אף על פי כשהטיפול הצליח מאוד. מעבר לכך, המטופל הראשון שלו היה מרוצה מאוד מהתוצאות. כדי ללמוד ולהבין יותר על הטיפול ברגרסייה הוא בחן את מיומנות ההיפנוזה שלו על מספר אנשים, להם קרא בוחני ההיפנוזה שלו. הוא צפה בהם במהלך הרגרסייה, וחשב שזה כמו להסתכל על חימר שהתייבש. ג'מייסון ערך ניסויים ומצא שיטה המאפשרת רגרסייה לחיים קודמים ע"י תהליך שאינו מבוסס על היפנוזה. המטופל מביא את עצמו למצב של שלווה המאפשר את הרגרסייה. במהרה, כל מתנדבי קבוצת המבחן של ד"ר ג'מייסון כבר לא יכלו להתרגל למבחנים נוספים. למרבה המזל, כל זה התרחש בתקופה שבה להיות "היפי" היה מאוד פופולארי. היפים רבים התבטלו בסביב תחנת הרדיו בה עבד ד"ר ג'מייסון. מביניהם, היו רבים שהיו מעוניינים להצטרף לקבוצות המבחן של ד"ר ג'מייסון. באופן מפתיע, הוא מצא היבט משותף בכל ההיפים. כולם היו או אינדיאנים, או שחיו באמצע או סוף המאה ה- 19, באמריקה. לסיגנון החיים של ההיפים האלו היו קווים דומים לאלו של האינדיאנים הקדומים. בכל אופן, התגלית המדהימה ביותר היתה שהלבנים שהרגו אותם היו הוריהם בתקופת החיים הנוכחית.

בתחילת המחקר שלו, ד"ר ג'מייסון רצה לוודא שאכן יש אמת במה ששמע, ושאלו אכן היו חיים קודמים אמיתיים. לכן הוא חקר את המידע שהתקבל מהרגרסיות של נחקריו. במקרים רבים הוא גילה שמה ששמע היה האמת. מרבית הנבדקים הראשונים שלו לא האמינו בגלגול נשמות. אולם, כשהם כולם דיברו על חייהם הקודמים במהלך הרגרסיה, הוא גילה שלאחריה מרביתם כבר לא פחדו מהמוות. הוא גילה שהרגרסייה השפיעה באופן חיובי על צורת החשיבה של רבים ממטופליו. הם הפכו להיות חיוביים הרבה יותר, והפסיקו להסתכל על החיים כעל עבודה מעייפת. חלק מנבדקיו אפילו כבר לא פחדו ממחלות וכבר לא הרגישו מדוכאים. לכן, מאז ואילך, ד"ר ג'מייסון המתקד בחקר התראפיה באמצעות חיים קודמים. הוא צבר 30 שנות ניסיון. בספרו האחרון "החיפוש אחר חיים קודמים: חקירת המסתורין של גלגול נשמות וכוח הריפוי המדהים של תרפאיה בחיים קודמים" ד"ר ג'מייסון הציג כ- 300 מקרים.

ספרים אלה היו מעניינים ודרמטיים יותר מספרות "פיקשן" שקראתי בחיי. כמובן, ד"ר גמייסון הציג את המקרים המעניינים ביותר בספריו. הוא סיפר על החיפוש שבוצע ע"י מטופליו כדי למצוא משמעות לחייהם ואת הסיבה לחרדותיהם, לפחדיהם, לדכאונם, כעסם וכדומה. הוא הראה כיצד הוא נתן למטופליו את הכלים למצוא את המקור לבעיותיהם, והציג את רגעי האמת בהם נחשף מקור הבעיות מהחיים הקודמים. הוא ראה את הרגשות, הצער והשימחה. סיפורי החיים הקודמים דמו לשיאים של טרגדיות.

ד"ר ג'מייסון דן במקרה מעניין של אישה בשם ננסי. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא חשה אשמה על כך שהיא חיה. אף על פי שחיי המשפחה שלה היו נעימים וללא בעיות רבות, היא ניסתה להתאבד שלוש פעמים, ללא הצלחה. היא תמיד היתה קרובה למצב של התאבדות ולא יכלה להבין מדוע. לא היה שום דבר בחייה הנוכחיים שיגרום לה לשאוף למות. היא הסכימה לטיפול באמצעות רגרסייה. שום דבר משמעותי לא נמצא בפגישות הראשונות. אולם היא המשיכה בטיפול ברגרסייה כיוון שאיכשהו גם היא וגם ד"ר גמייסון הרגישו שבסופו של דבר ימצאו את הסיבה לדחף ההתאבדות שלה. בסופו של דבר היא אכן גילתה את הגורם למצבי הרוח הדיכאוניים שלה. באופן מפתיע זה לא היה מזמן. היא נזכרה בחייה במהלך מלחמת העולם השנייה. היא היתה בת 16 והתכוננה לארוחת ערב עם משפחתה. היא יכלה לראות בבירור אנשי גסטפו פורצים לביתה ומצווים על המשפחה לבוא איתם. אביה התנגד ונרצח. היא, אמא ואחיה הצעיר נגררו במורד המדרגות אל הרחוב ונדחפו לתוך משאית. אחיה הצעיר ניסה לברוח ונרצח. ברגע ההוא היא חשה סחרחורת, ראתה את הכול מסתובב והתעלפה. כשהתעוררה, המשאית החלה לנסוע. מאוחר יותר הם נלחצו עם אנשים נוספים בתוך רכבת. הם הרגישו כמו סרדינים בקופסה. הם אכלו, שתו, לכלכו, הקיאו והשתינו היכן שעמדו. לאחר שהגיעו לתחנת הרכבת הם הוסעו למחנה עבודה כמו חיות. שיערם נחתך, והם נאלצו ללבוש בגדי אסיר ולעבוד כעבדים. כעבור מספר ימים נאצי אחד לקח אותה, ונערה נוספת, לבית גדול בסמוך למחנה העבודה. הנאצי ביקש מהן להתקלח, להתאפר ולהתלבש, מה שגרם להן להיראות טוב יותר. אז הן נאלצו לשמש כזונות לנאצים.

כיוון שניגנה די יפה בפסנתר, היא נאלצה לספק בידור מוסיקלי לחיילים הנאצים. צעיר נאצי התאהב בה ואפילו שלח לה פעם פרחים. היא היתה בודדה, הוא היה נחמד אליה והיא החלה לחפש את חברתו וליהנות ממנה. היא אפילו דמיינה שהיא תחיה איתו לאחר המלחמה. יום אחד, כשהנאצי הזה לקח אותה לחצר של מחנה העבודה היא ראתה אסירים רבים שהמתינו בתור למקלחת. לאחר שהנאצי ראה את סקרנותה, הוא אמר לה שבזכותו שפר מזלה. אסירים אלו חשבו שהם הולכים למקלחת, אך במקום זאת הם הוכנסו לתאי גזים. באותו הרגע אישה הסתובבה והביטה בה במבט מתחנן עם דמעות בעיניים. ננסי זיהתה את אימה. כשעיניהן נפגשו היא היתה המומה לגמרי מכאב ומאשמה בלתי נסבלים. היא הרגישה סחרחורת. היא לא יכלה לשחרר את עצמה מהאשמה על כך שידעה שבזמן שאימה הלכה להירצח, היא חיפשה את חברתו של נאצי. בסופו של דבר היא התאבדה ע"י כך שחתכה את שורש כף ידה. גם כשחייה דעכו היא עדיין חשה אשמה על כך שנטשה את משפחתה והתרועעה עם נאצי. תחת הדרכתו של ד"ר גמייסון, ננסי הצליחה להשתחרר מתחושת האשמה שלה והגיעה אל השלווה. לא מפתיע שהיא כבר לא רצתה להתאבד. היא גם הבינה כשהאזינה להקלטה של רגרסייה מסויימת שבמהלך חייה הנוכחיים, האח הצעיר מהחיים ההם נולד כבנה ושאימה נולדה כבתה.

יש כל כך הרבה סיפורי רגרסייה מדהימים. חלקם הזכירו אירועים דרמטיים, בעוד אחרים היו פשוט סיפורים על חיי היומיום. אדם לא יודע במה הוא ייזכר וכיצד זה ישפיע על עתידו. ובכל זאת, רוב אלו שהסכימו לעבור רגרסייה לחיים קודמים נרפאו. במקרים רבים, החרדות שלהם, הפוביות, הכעסים, הדיכאונות וסימפטומים נוספים נעלמו. הם גילו שאלו שחוו את הטרגדיות או אירועים אחרים מחיים קודמים נמצאים יחד איתם, והם עדיין חלק מחייהם. הם גילו שהם יכלו לכפר על שגיאות שעשו בחיים קודמים והבינו טוב יותר מה גרם למעשים אלו.

היה מקרה נוסף הקשור לפחד מציפורים. מרבית האנשים אינם פוחדים מציפורים ולרוב מוצאים אותן יפות ומהנות לצפייה. אבל ברברה היתה מאוד מפוחדת מציפורים והזיעה מאוד בכל פעם שראתה או שחשבה על ציפורים. לא היה לה את הפוביה הזו בילדותה. היא החלה לפחד מהן בגיל 27, בערך לפני 20 שנה. היא זוכרת בבירור את הזמן בו הפוביה החלה. היא טיילה בחוף עם חברתה. החברה הושיטה יד עם פופקורן. שחף אחד ריחף לעברן והכנף שלו נגעה קלות בפניה של ברברה. המראה של "הציפור הלבנה באה לקבל את מזונה במעוף שליו" עורר את פחדה הקיצוני. מאז היא לא עזבה את ביתה ולא יצאה ממכונית מבלי שבדקה בזהירות שאין ציפורים בסביבה. בכל פעם שעזבה את ביתה היא לקחה איתה מטריה כדי להגן על עצמה מציפורים שעפו נמוך.

במהלך טיפול בחיים קודמים היא נזכרה שהייתה גבר לבן שחי בחלק הדרום מערבי של ארה"ב בסוף המאה ה- 19. כשהיה בן 27. יום אחד לאחר שהשתכר הוא אנס נערה אינדיאנית. כשמשפחת הקורבן גילתה את זה הם שלחו מספר גברים אינדיאנים חזקים לתפוס אותו. הם קשרו אותו בחוזקה, הפשיטו אותו וזרקו אותו למדבר. הם רצו שהוא ימות מוות נוראי, אז לפני שעזבו הם חתכו את חזהו ואת בטנו. הוא דימם מאוד. תחת השמש הקופחת, הוא הרגיש רעב וצמא מאוד והתייבש די מהר. הוא ראה מספר ציפורים עפות מעליו. כעבור כמה זמן נשר אחד נחת על האדמה ליידו. הצרחות שלו מנעו מהנשר להתקרב יותר אבל הנשר הבין מייד שהוא לא יכול להגן על עצמו. במהרה הוא ראה שהנשר הראשון, ועוד חמישה נוספים, נחתו לידו והחלו לנקר את גופו. לתדהמתו, נשרים נוספים הופיעו. נשר אחד גדול החל לעקור את עיניו. הוא הפסיק להרגיש את הציפורים מנקרות, עוקרות ומוציאות בשר, כשהוא מת מפחד. הפוביה שלה בחיים אלו החלה מייד בגיל 27. למרות שהטיפול הזה בחיים קודמים עזר לברברה להשתחרר מהפחד, היא עדיין תהתה למה היא חוותה חוויה כל כך כואבת. היא הבינה באופן אינסטנקטיבי שהיה עליה לשלם את החובות מחיים קודמים, אבל רצתה להבין ולראות מה היא עשתה שהייתה ראויה למוות כזה. ד"ר ג'מייסון הסכים להמשיך את הטיפול באמצעות חיים קודמים. בפעם הזאת, היא חיה בצרפת בתקופה של חוסר סובלנות דתית. היא הייתה גבר ששמר בבית הכלא, אחראי על העינויים של אלו שנקראו "אויבי" הכנסיה. הוא נהנה לעקור את עיניהם של קורבנותיו.

אני מאמין שהשוטרים בבתי הכלא ובמחנות העבודה בסין צריכים לקרוא את הסיפורים האמיתיים האלו משיחזורי חיים קודמים. זה יכול להיות "צלצול ההשכמה" שלהם. כיצד הם יצטרכו לסבול על כל העינויים והמעשיים המרושעים. כיצד כל האנושות תצטרך לסבול על הפשעים שבוצעו במהלך כל חייהם הקודמים? ממקרים אלו של חיים קודמים האדם יכול לראות שעליו לשלם על מעשיו, אם לא באותם חיים אז בתקופה אחרת. העוול לאדם אחר ישולם אפילו אם חולפות מאות שנים. נראה שכל המעשים מתועדים. ושום עוול לא הוחמץ כשהגיעה העת לשלמו, גם אם הוא בוצע בהיחבא.

אחת מ"בוחני המחקר" של ד"ר ג'מייסון היתה באחת מתקופות חייה הקודמות אישה אצילה. כשעברה ברחובות בעגלה מפוארת, היא הסתכלה למטה בגועל על הקבצים שבצדי הדרכים. בשבילה, לאנשים כאלו לא צריך להרשות לחיות בעולם. יהירותה, חוסר הרגישות שלה והקשיחות שלה, למדו שיעור במהלך חייה הבאים. היא נולדה למשפחה ענייה, הפכה לא רק לקבצנית אלא גם לאדם טיפש שאפילו לא ידע כיצד להתחנן לאוכל. אנשים תמיד חשים יהירות ומאמינים שהם שייכים למעמד מסויים בחברה. אנשים רודפים אחר תהילה ורווח מבלי לחשוב על מי שפגעו בו בדרך. ד"ר ג'מייסון עצמו גילה שבאחת מתקופות חייו הקודמות הוא רדף אנשים שהאמינו בגלגול נשמות. כתוצאה מכך, בחיים אלו אנשים שמזלזלים במאמצים שלו ושבאופן מרושע יתקפו את עבודות המחקר שלו. אפשר לראות שאלו שאינם מאמינים בגלגול נשמות, שתוקפים את מחקריו, הם בעיקר נוצרים.

כולנו מסכימים שמרבית הזיכרונות מחיים קודמים הם עצובים ולעיתים קרובות הם אירועים מייסרים. אבל אנשים עדיין מעוניינים לעבור טיפול בחיים קודמים כדי למצוא את המקור לבעיותיהם. אנשים רבים עושים רושם שבאופן לא מודע הם יודעים שמה שהם סובלים ממנו בחיים אלו זה בעקבות מעשיהם שלהם בפרקים קודמים של חיים אלו או מחיים קודמים. אנשים מתעוררים לכך. אולי זה יכול להיות ההתחלה של שינוי האנשים, שיפורם, והבאתם למצב שהם חושבים לפני שהם אומרים או עושים משהו, לגבי האופן שבו זה ישפיע על הסובבים אותם. אמנם זה עדיין ציבור קטן שמתעורר לכך. אבל ע"י פרסום המקרים האלו, גם אחרים יגלו ויהרהרו על השיעורים מסיפורים אלו, גם אם לפעמים זיכרונות אלו מספרים גם על זמנים טובים, מעשים טובים ושמחות. ההיזכרות בד"כ תאפשר לאדם להבין את טעיויתיו, ואולי גם לתקנן בחיים אלה. זה יכול להקל על העצבות והחרדות בחיים הנוכחיים.

חלק מהמקרים של ד"ר ג'מייסון יכולים לגרום לחיוך ובה בעת לדמעות. לדוגמה, אחת ממטופלותיו של ד"ר ג'מייסון התגעגעה לבעלה שנפטר, וקיוותה שהיא תוכל למצוא אותו בחיים קודמים. היא חזרה לחיים המוקדמים ביותר בהם חיו ביחד. היא חזרה לתקופה פרהיסטורית. זה היה בזמן בו בני אדם חיו במערות. בעלה היה מכוער מאוד, וזה היה רחוק מהחיים הרומנטיים להם ציפתה. אבל היא יכלה לראות את העדינות שבה התייחס אליה ובדברים שעשה למענה. הוא הביא לה פגרי חיות, הוציא חרקים משערותיה והציל את חייה מהתקפה של חיה מרושעת. היא יכלה להרגיש את האהבה העמוקה שהקיפה אותה ואת בעלה. היא מצאה שלווה פנימית, יכלה להשתחרר מצערה, ולהמשיך את חייה כאדם שמח, כשהבינה שהיא ובעלה ייפגשו שוב בתקופת חייהם הבאה.

ד"ר ג'מייסון הזכיר פעמים רבות בכתביו את ה"עצמי הגבוה". הוא דיבר על כך שה"עצמי" הזה יודע על יחסים שנקבעו מראש ושמתהווים במהלך חיים קודמים. הוא הבין באופן אינסטקטבי שה"עצמי" יודע מה יקרה בחיים אלו ובחיים הבאים. האם אין פירוש הדבר שלאנשים, למרות שהם במבוך, יש "עצמ" שמחוץ למבוך? האם לא משתמע מכך שבעוד צד אחד שלנו אינו ער למה שקרה בעבר ולמה שיקרה בעתיד, חלק אחר שלנו כן יודע?

:References

Ian Stevenson, Ph.D. Children Who Remember Previous Lives: A Question of Reincarnation. McFarland Press, 2001 (2nd edition; 1st edition 1987

.Ian Stevenson, Ph.D. Where Reincarnation and Biology Intersect, Praeger Publishers; 1997

.Brian Weiss, M.D. Many Lives, Many Masters. Fireside; July 1988

.Brian Weiss, M.D. Through Time into Healing. Simon and Schuster; August 1992

Bryan Jameison, The Search for Past Lives: Exploring Reincarnation's Mysteries & The Amazing Healing Power Of Past-Life Therapy. Driftwood Publications; March 1, 2002