מאז ייסודו של הטאי צ'י במאה ה-12, הוא נעשה פופולרי יותר ויותר ברחבי העולם כתרגול לטיפוח גוף ונפש. אנשים רבים יודעים על שיטת התרגול הזו, אך מעטים יודעים על המייסד שלו, ג'אנג סאן פנג.

ג'אנג היה נזיר טאואיסטי אגדי שחייו התפרשו על פני שושלות סונג, יואן ומינג.

על פי History of Ming Dynasty: Biography of Zhang Sanfeng ("ההיסטוריה של שושלת מינג: ביוגרפיה של ג'אנג סאן פנג"), הוא היה מהעיר יִי-ג'ואוּ, שבליאו-דונג, היום פרובינציית דונג-בֵיי שבסין הצפונית. שמו מלידה היה צ'ואן יִי; אך היה מוכר בכינוי החיבה שלו סאן פנג.

ג'אנג היה דמות גבוהה המתנשאת לגובה של כשני מטר, בעלת יציבה נוקשה כשל עגור ושפם מחודד וקשה כחד החנית. הוא היה ידוע בלבושו המרושל ולבש גלימה טאואיסטית בכל ימות השנה ללא קשר למזג האוויר.

נאמר עליו שהוא נווד, ושטייל לכל גבולותיה של סין. האגדה מספרת שהוא היה יכול לנדוד למרחק של שלוש מאות וחמישים מייל ביום.

חוץ מהיותו מייסד תרגול הטאי צ'י הפופולרי, ג'אנג גם ייסד את פלג הווּ-דאנג של אסכולת הטאוּ. כנזיר שהשיג את הטאוּ, הוא היה מבוקש על ידי קיסרים משושלת מינג בשל חוכמתו, ושיחק תפקיד עיקרי בהפצת הטאואיזם באמצעות שירה.

במקור, ג'אנג ייעד את הטאי צ'י כתרגול לגוף ולנפש גם יחד. אך עם חלוף הזמן, אנשים התחילו לאמץ את הטאי צ'י בגלל התועלת הגופנית שבו, והטאי צ'י החל להפוך יותר ויותר לתרגול פיזי.

המקדש הטאואיסטי שבו ג'אנג סאן פנג חי וטיפח

דיוקן של ג'אנג סאן פנג

הר ווּ-דָאנג

כנזיר שהגיע לרמה גבוהה, ג'אנג התפרסם מאוד בתקופת שושלת מינג. במשך השושלת בת מאתיים השנה, כמעט כל קיסר שלח שליחים לחפש אחריו כדי להתייעץ איתו בנושאי ממשל. שלושה קיסרים הכריזו עליו כ"אדם אמיתי", אדם מואר מאסכולת הטאוּ.

אך ג'אנג נדד ממקום למקום והיה קשה למצאו עד שלבסוף השתקע בהר ווּ-דאנג.

לאחר שביקר בכל הפסגות והקניונים של הר ווּ-דאנג, הוא הצהיר, "ההר הזה יהיה מפורסם מאוד בעתיד".

כשהקיסר יונג-לה, בנו של הקיסר הראשון של שושלת מינג, עלה לכס המלכות, הוא דרש למצוא את ג'אנג. לאחר כמה מאמצים שעלו בתוהו, הקיסר שלח את המלומד הוּ גואנג, לחפש אחר ג'אנג, ובאמתחתו פתק כן שהוא כתב בעצמו.

לאחר שג'אנג קיבל את המכתב, הוא ענה בשיר. ג'אנג ידע בדיוק מדוע הקיסר מחפש אחריו – כשליט סין, לקיסר היה את כל מה שרצה. אז מה יכלה להיות הסיבה שהוא רוצה את ג'אנג?
התשובה הייתה חייבת להיות אריכות ימים.

בשירו, ג'אנג מגלה לקיסר יונג-לה את הסוד לאריכות ימים: הקיסר צריך להרגיע את מחשבותיו ולוותר על התשוקות הארציות שלו. הקיסר יונג-לה היה יותר משמח ללכת אחר עצה זו.

בתמורה, הקיסר הורה לבנות 8 ארמונות, 2 מקדשים טאואיסטיים, 36 מנזרים ו72 מקדשי סלע על הר וו-דאנג. הוא גם הכריז על ההר כהר מלכותי וחתם על כך רשמית בחותם המלכות. [ראה: תרבות והיסטוריה: הישגים בארכיטקטורה של הקיסר יוֹנְג-לֶה משושלת מינג]

בדיוק כמו שג'אנג חזה, הר וו-דאנג נעשה פופולרי מאוד והטאואיזם שגשג בסין.

הטאואיזם משגשג

הכתבים הרבים של ג'אנג, כולל Da Dao Lun, Xuan Ji Zhi Jiang, and Xuan Yao Piao, היו פופולריים מאוד בטאואיזם מאוחר יותר.

אך עבודתו המשמעותית ביותר הייתה Wu Gen Shu, אוסף של 24 שירים שנועדו להעניק השראה לאנשים להתחיל לטפח ולשפר את עצמם. בשירים אלו, ג'אנג משווה את האושר הארצי לעץ חסר שורשים שאינו יכול להחזיק את עצמו לאורך זמן. כדי להימלט ממצב קשה זה, ג'אנג אומר, אנשים חייבים לטפח את עצמם.

הספרות הקודמת של הטאואיזם הייתה מסתורית מאוד ומעורפלת במונחים של משמעות וניסוח, ולכן לא נקראה באופן נרחב. באמצעות הקצב הקליט והמבנה הפשוט של שיריו, ג'אנג הפך את הטאואיזם לזמין יותר להמונים.

כתיבתו הפכה את הטאואיזם מאמונה לא נגישה לתרגול זמין לקיסרים ופשוטי עם גם יחד.

טאי צ'י – דרך טיפוח של גוף ונפש שאבדה

מעבר לתנועות רגועות ושלוות ומציאת האיזון בין כוח וגמישות, הטאי צ'י של ג'אנג גם מדגיש טיפוח פנימי. זהו תרגול להגנה עצמית וגם להשגת אריכות ימים.

בעשורים האחרונים, הטאי צ'י משך אליו אנשים מכל העולם. יש תחרויות בין לאומיות, טורנירים, והופעות בקנה מידה גדול המוקדשות לטאי צ'י מידי שנה. הוא גם הוצג בתכניות טלוויזיה ובסרטים רבים.

אך שיטת התרגול התרחקה מאוד מתורתו המקורית של ג'אנג – היא הפכה לתרגול פיזי שאינו כה יעיל להגנה עצמית או לאריכות ימים.

כשיטת תרגול אמיתית, טאי צ'י אינו רק תנועות; חשובים הרבה יותר הם שיפור מחשבתו ולבו של האדם ואופיו המוסרי. הטאואיזם מאמין במחשבה טהורה ללא כוונות. תרגילי הטאי צ'י לבדם אינם מספיקים לשיפור הגוף ללא טיפוח המחשבה והלב בה בעת.

כמה מאסטרים ידועים של טאי צ'י לא מנסים אפילו להגיע לדרישות בסיסיות אלו של טיפוח, ומחשבתם מעורפלת על ידי תשוקות ארציות. מסיבה זו לא משנה כמה נחושים הם בתרגול, הטאי צ'י שלהם אינו יעיל מאוד.

במהלך השנים, כמה אנשים המציאו סגנונות שונים של טאי צ'י וניסו להיות פופולריים על ידי שינוי התנועות. אך טאי צ'י בעצמו הוא מורכב מאוד ואי אפשר לשנותו בקלות. תוצרי לוואי אלו של הטאי צ'י המקורי גרמו גם הם לשחיקתו. הטאי צ'י האמיתי שג'אנג סאן פנג לימד כבר אבד מזמן.