התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ברכות מאסטר נכבד! ברכות מתרגלים עמיתים!

עם ההצלה המדוקדקת והדאגה רבת החמלה של המאסטר, צלחתי את הקשיים של 12 שנות כליאה ללא עילה חוקית. אף על-פי שמעולם לא הייתה לי ההזדמנות להיות נוכחת באופן אישי באחת מהרצאות המאסטר, אף פעם לא התנדנדתי באמונתי.

סיכה של הפאלון דאפא הובילה אותי להתחיל בטיפוח-תרגול

ביולי 1996 הבחנתי בסיכה שלבש איש אחד במספרה ועליה סמל. זה עורר את סקרנותי, כך שחקרתי ונודע לי שזו סיכת "פאלון", הסמל של הפאלון גונג. הוא שאל אם אני מעוניינת לטפח פאלון גונג. עניתי שאני רוצה למצוא צ'יגונג של אסכולת הבודהא. האיש הזה אמר שהצ'יגונג הזה אכן שייך לאסכולת הבודהא.

האיש הזה ואשתו היו שניהם מתרגלי פאלון גונג והם קנו לי את הספר שערכו לא יסולא בפז – "ג'ואן פאלון". כשסיימתי לקרוא אותו ידעתי שזה מה שחיפשתי כל חיי. לאחר מכן השתתפתי בסמינר תשעת הימים של הרצאות המאסטר בווידיאו.

התחלתי בטיפוח ושאפתי להיות אדם טוב באמצעות חזרה למצב מחשבה נכון והתנהגות נכונה. אבל כדי להתפרנס היה עליי לעבוד במועדוני לילה. אף על-פי שלא שתיתי או עישנתי היה ממש קשה להיות אדם טוב בסביבה כזאת. כשקראתי אחד הכתבים של המאסטר "הימנעויות של מטפחים" הייתי המומה מהמשפט:

"עם החזקה לכסף, האדם ירדוף אחרי הון והטיפוח יהיה מזויף. הוא מקלקל את התורה ואת הפא, מבזבז את חייו ולא מטפח בודהא." ("יסודות להתקדמות במרץ", "הימנעויות של מטפחים")

ידעתי שהמשרה שלי היא תוצר השחתת המידות של החברה האנושית והחלטתי לעזוב. מצאתי עבודה נורמלית ומיד הבנתי שהדאפא מטהר את לבי ונשמתי. לא עוד נסחפתי עם הזרם של אנשים רגילים.

ברגע שהתחלתי בטיפוח תרגול, התחייבתי להצטרף לקבוצת לימוד הפא המקומית ולתרגל מדי בוקר בפארק. זמן קצר לאחר מכן, הקמנו קבוצת לימוד פא קטנה בביתי. בעלי גם הוא מתרגל. במהלך הפצת הפא, שכנים רבים החלו לתרגל גם כן את הדאפא.

לא משנה אם היה קר או חם, רוח או גשם, בעלי ואני לקחנו איתנו את המוזיקה ושלטי פאלון דאפא לתרגל כל בוקר באתר התרגול. אם היו באים מתרגלים חדשים היינו מלמדים אותם את התרגילים. הוריי, חמי וחמותי, גיסתי וגיסי כולם הצטרפו לטפח בדאפא.

נסענו לבייג'ינג לעתור למען הדאפא תחת משטר של טרור

בבוקר ה-20 ביולי 1999 גילינו שסייעים מתנדבים רבים של הדאפא נעצרו בלילה הקודם. אי לכך פנינו לעתור ברשות העירונית.

מספר גדול של שוטרים וצוותים למצבי חירום התאספו בכיכר כשהם עוצרים ומכים מתרגלים. עצרו אותנו ולקחו אותנו לאחד מבתי הספר, שם רשמו את כל הפרטים האישיים שלנו בפרוטרוט.

ב-22 ביולי, כשראיתי שהמק"ס (מפלגה קומוניסטית סינית) משדרת הכפשות שמשמיצות את המאסטר ואת הדאפא, החלטתי לנסוע לבייג'ינג להבהיר את האמת. באותו הזמן כל הדרכים לבייג'ינג היו חסומות ומי שהצליח לעבור היה עובר בדיקה ביטחונית בכל המחסומים.

בשדה התעופה נודע לי שמתרגלים אחדים נלקחו למעצר, אבל הצלחתי לעלות למטוס. זו הייתה הפעם הראשונה שטסתי, אבל לא היה לי מצב רוח להתענג על הנוף הלילי שנשקף מהמטוס.

הטמפרטורה הגבוהה כל כך בבייג'ינג באותו חודש יולי הגיעה מעבר ל-40 מעלות צלסיוס. תלמידי דאפא נראו בכל מקום בכיכר טיאננמן ובמעברים התת קרקעיים להולכי רגל בקרבת מקום. הגעתי לבייג'ינג וגרתי בתוך חדר אמבטיה של מחסן. ניצלתי כל הזדמנות לשתף התנסויות עם מתרגלים עמיתים וללמוד מהם. היו מתרגלים שאמרו: "אם המוניטין של הדאפא לא ישתקם, אני לא אחזור הביתה".

בכל הרחובות של בייג'ינג, בכל המעברים התת קרקעיים ובכל הכיכרות היו מפוזרים שוטרים, בלשים, מרגלים, צוותי ביטחון מיוחדים ומכוניות משטרה. האווירה הייתה מפחידה. הסתובבנו כל יום סביב כיכר טיאננמן ולא ידענו מה אנחנו יכולים לעשות.

שלושה ימים אחרי שחזרתי הביתה, עמיתיי בחנות שלנו הבינו כולם את השבועה שלי לתמוך ולהחזיק באמונתי. אפילו בעל החנות החליף אותי בהתנדבות במהלך שלושת הימים ועזר לי להגן על ספרי דאפא.

ללמוד על חובתם של תלמידי הדאפא להגן על הפא

פגשתי במתרגלת עמיתה ששיתפה כמה נאומים לשיתוף בטיפוח מוועידת פאלון דאפא בגואנג-ג'ואו. הייתי מזועזעת עמוקות מאחד המאמרים שהסביר, שאם מתרגלים אינם יכולים לצאת החוצה לאמת את הדאפא, הם לא יהיו ראויים להיות תלמידי דאפא.

חייתי בתקופה שבה הדאפא התחיל להיות מוכפש ומותקף על ידי כלי התקשורת של המק"ס. כתלמידת דאפא אני לא צריכה רק להישאר בבית ולתרגל. לצאת לציבור לאמת

את הדאפא הייתה הברירה היחידה עבור תלמידי הדאפא.

החלטתי לכן לעזוב את עבודתי, אבל בעל החנות והמנהל ביקשו ממני שוב ושוב להישאר. הם אמרו שיהיו לי עוד קשיים לצאת החוצה לבד להבהיר את האמת. הם הציעו

למצוא זמן לצאת איתי ביחד. אמרתי לעצמי שאמונה יכולה להזיז הרים.

בפברואר 2000 בעלי ואני נסענו שוב לבייג'ינג לאמת את הפא. נעצרנו כשבצענו את התרגילים על גשר ג'ין-שווי מול כיכר טיאננמן. שוחררתי אחרי יותר מ-10 ימים ואילו בעלי נשלח למחנה עבודה בכפייה. במאי חזרתי לבייג'ינג עם מתרגלת עמיתה כדי להחזיק בשלט על גשר ג'ין-שווי עליו כתוב "פאלון דאפא הוא החוק של הקוסמוס". נעצרנו שוב.

נעצרתי באופן בלתי חוקי במתקן כליאה וכולנו מחינו נגד הרדיפה בכך שפתחנו בשביתת רעב. שיננתי את הפא של המאסטר:

חיות – בלי רדיפות,
למות – בלי לרצות להישאר;
כשמסלקים את כל המחשבות האשלייתיות,
אין זה קשה לטפח לבודהא." ("בלי לשמור דבר", "הונג יין)

הרגשתי כאילו התמוססתי בתוך הפא. לא הייתה לי כל מחשבה על חיים או מוות. מחוזקת על ידי הדאגה רבת החמלה של המאסטר, זכיתי בחופש כעבור 12 יום.

ואז באוקטובר נסעתי לבייג'ינג בפעם השלישית. הפעם עוד מתרגלים רבים הגיעו למקום. מאוחר יותר נעצרתי בביתה של מתרגלת עמיתה ושוב שוחררתי הודות לאמונה האיתנה שלי.

במהלך אימות הפא בבייג'ינג, בעלי ואני נעצרנו מספר פעמים. הפרידו בינינו למשך 14 שנים. כיום, בעלי כלוא עדיין.

אימות הפא במרכז מעצרים ובכלא

עקב הפרעות מהלך מחשבה אנושית שלי עצמי, המשטרה פשטה על אתר ייצור חומרי הבהרת אמת שניהלתי ב-2001. נלקחתי למרכז מעצרים ונחקרתי. אבל המחשבה הברורה האחת במוחי באותו זמן הייתה: "אני חלקיק של דאפא עם כוח שאין שני לו". הצלחתי לא לחשוף את זהות עמיתיי המתרגלים. השוטרים התכוונו במקור להשתמש בעינויים כדי לחקור אותי, אבל התנגדתי לכך בהצלחה באמצעות מחשבות נכונות.

במרכז המעצרים סירבתי ללמוד על-פה את תקנות הכלא וללבוש תלבושת של אסירה. למדתי את הפא, תרגלתי את התרגילים ושלחתי מחשבות נכונות עם מתרגלות אחרות. השתמשתי במכסה של משחת שיניים כעט לכתוב את הכתבים של המאסטר על שקיות חלב סויה והעברתי אותן בין תאי הכלא.

אנשים רבים למדו שהדאפא הוא טוב. לא שרתי טוב, אבל ביקשתי מנערה ששמה יואן-יואן ללמוד את השיר “Be Saved” מתלמידות דאפא בתאים אחרים. אחרי ששיננה את השיר, היא לימדה את כל העצירות בבלוק התאים שלנו. השיר המלודי טיהר את המחשבה של כולם, כאילו אלוהויות קוראות לילדים אבודים לשוב הביתה. עיניהן של כמה עצירות התמלאו בדמעות.

כתלמידי דאפא, אף פעם לא נספק מידע כלשהו או נשתף פעולה עם עושי הרעה האלה. אבל אני חשבתי עם מחשבה אנושית שאם אקח על עצמי את האחריות במלואה, מתרגלות עצירות אחרות תקבלנה גזרי דין רחומים. למעשה, נפלתי לתוך מלכודת שהציבו הכוחות הישנים. כתוצאה מכך גזרו עלי 12 שנים בכלא.

מאחר שלא יכולתי לשאת את העינויים הבלתי אנושיים בכלא, התפשרתי וּויתרתי על אמונתי בדאפא. אבל חזרתי לעצמי כמה שעות לאחר מכן והחלטתי להניח את הפחד מהמוות. שלושה ימים לאחר מכן  מסרתי למשטרה "הצהרה חגיגית" שבה הצהרתי שכל מה שאמרתי תחת לחץ ועינויים אינו תקף.

באותו רגע, הבנתי עמוקות שלא משנה מה הסיבה להתפשרות או לוויתור על הטיפוח, הצד היודע שלי ידע שזה לגמרי לא נכון. כשסבלתי בתוך העינויים, הרגשתי שעדיף שאמות מאשר אחיה. אולם לחיות ללא כבוד היה בושה עבורי.

כשמסרתי את ההצהרה ידעתי שהמאסטר הנכבד הרים אותי פעם נוספת מהגיהינום והעניק לי התחלה חדשה. הוא העניק לי מנטליות ישרה של טיפוח שאמורה להיות  לתלמידי דאפא. זה גרם לי לקבל השראה לעבור את 12השנים הארוכות של דיכוי בכלא.

במהלך 12 השנים האלה, זרועותיי עונו עד נכות, אבל החלמתי בדרך נס. סבלתי גם מ-7 שנות עינויים שנגרמו מקארמת מחלה. בתחילה רק סבלתי זאת באופן פסיבי משום שלא הייתי צלולה לגבי עקרונות הפא. אבל מעולם לא היו לי ספקות לגבי המאסטר והדאפא.

ברגע שהייתי על סף התמוטטות נפשית, חזרתי למודעות כהרף עין. טעמתי מכל הצער שבחיים. באותם ימים אפלים וקשים סבלתי מהתעללות פיזית ונפשית ממושכת. במהלך מאבקי עם הרוע, מעדתי כדי לנוע קדימה והבנתי בבירור שהכוחות הישנים השתמשו בכל מיני אמצעים להרוס את כוח הסבל שלי ולהרוס אותי לחלוטין. הייתה זו החמלה של המאסטר והכוח שלו שחיזקו אותי שוב ושוב, שעזרו לי לשרוד.

נהגתי תמיד לכתוב מכתבים לשוטרת האחראית במרכז לשטיפת המוח כדי להבהיר לה את האמת ולספר לה שהמק"ס היא צל רפאים מרושע המתבטא כדרקון אדום בממד אחר. כשהיא הייתה בתורנות מצאתי תמיד הזדמנות לשוחח איתה ולנסות לשכנע אותה לעזוב את המק"ס. (באותו זמן קראתי כבר את הרצאות המאסטר "ללמד את הפא בוועידת הפא הבין-לאומית במערב ארה"ב" ו"הרצאת הפא בעיר שיקגו", אבל לא ידעתי את התוכן של תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית)

השוטרת הזאת פרשה לגמלאות ב-2006. יום אחד כשחזרה לאסוף את החפצים שלה, שוחחתי איתה על "שלושת ההתנערויות" כדי לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסיניתת. היא אמרה: את יודעת מה? כמה אנשים כתבו את שלושת ההתנערויות בכלא הזה? עניתי לה שהיו כמה שכתבו זאת אבל הם השתמשו בשם בדוי. היא סיפרה ששמרה את כל המכתבים שכתבתי ולפעמים הייתה מוציאה אותם וקראה בהם. אמרתי לה: "את חייבת לפרוש מהמק"ס וארגוניה גם אם תצטרכי להשתמש בשם בדוי".

ב-2006 הועברתי למחלקה אחרת. על אחת המתרגלות בקבוצה שלי כפו לשבת על שרפרף זעיר- ראה כתבה בנושא: small stool מפני שסירבה לעבוד בעבודת פרך. היא הוכתה כשצעקה בקול: "פאלון דאפא הוא טוב". צעקתי עליהם: "אל תכו מתרגלי פאלון גונג". עוד מתרגלת חזרה על דבריי. כל שאר המתרגלות הפסיקו לעבוד גם כן וצעקו בקול: "הפסיקו להכות אותה".

מאוחר יותר אחת האסירות הפליליות אמרה לי שהסצנה הייתה ממש "מרהיבה" וכל המתרגלות דבקו זו בזו. אך מספר מהן סבלו בשל כך התעללות ממושכת. מתרגלת א. הושמה בבידוד. אני מחיתי בכך שפתחתי בשביתת רעב והפסקתי לעבוד.

אחת המתרגלות שאמרה לסוהרים להפסיק את המכות, פנתה למשרד האחראי על התפקידים ודרשה שמתרגלת א. תשוחרר ממעצר מבודד. כל שאר המתרגלות חברו יחדיו וסירבו לעבוד. הבנתי אז שהגיע הזמן שלי לשבות נגד עבודה בכפייה.

אחר-כך רמזה לי אחת המתרגלות שלא אענוד תג של אסירה. היססתי עקב מחשבה אנושית. אם לא אענוד את התג לא ירשו לי לרכוש שום דבר בחנות הכלא. כמה חזקה הייתה המנטליות לאינטרס אישי. אבל אחרי יומיים הבנתי מהי ההחזקה שלי ואמרתי לעצמי: "האם אינך יכולה לוותר על אינטרס זעיר כזה?" מיד קרעתי את התג שלי ואף אחד לא שם לב שאינני עונדת אותו.

שיתוף פעולה עם מתרגלות עמיתות כדי להציע הצלה לאסירות

עמדתי להשתחרר בקרוב מאוד, כך שרציתי לשכנע את כל האנשים שיש לי איתם קשר גורלי לכתוב את "שלושת ההתנערויות". אבל הסוהרים לא הרשו לאסירות לשוחח אתי. המאסטר ידע את מחשבותיי ותמיד יצר עבורי הזדמנויות לשוחח איתן. כל פעם שניסיתי לשכנע מישהי לכתוב את "שלושת ההתנערויות", מצאתי הזדמנות טובה לשוחח איתן.

לדוגמה, כשעמדנו בשורה לארוחות, אחת האסירות עמדה לידי או ביקשה ממני לעשות לה טובה ועוד. יכולתי לשכנע אותן בכמה מילים להתנער מהמק"ס וארגוניה ואמרתי להן לזכור ש"פאלון דאפא הוא הפא הישר". זוהי ההצלה רבת החמלה של המאסטר. תודה לך מאסטר.

מאחר שלא היה ברשותי עט או פנקס (הסוהרים לקחו מאיתנו כל דבר) התחלתי לשנן את שמות האסירות ומספרי הטלפון שלהן כדי ליצור עימן קשר כשאשתחרר.

הצטרפות לתנופה לשכנע אנשים לפרוש מהמק"ס וארגוניה

כשהשתחררתי מהכלא חזרתי לבית חמותי. שלושה ימים לאחר מכן מפקד המשטרה הגיע בלוויית אישה ושוטר בניסיון לשכנע אותי להימנע מהבהרת אמת בחוץ.

האישה אמרה לי: "סבלת כבר כל כך הרבה קשיים. האם את רוצה שוב לסבול כך?" עניתי: "האם את מאיימת עליי?" מפקד המשטרה היסס והסביר שזו לא הכוונה ואחרי זמן קצר הם עזבו.

כמה ימים לאחר מכן הוא חזר עם שוטרים מקומיים. הבהרתי להם את האמת ואמרתי: "עכשיו עורכי דין רבים כופרים באשמת מתרגלי פאלון גונג מפני שזה חוקי לטפח פאלון גונג. הפאלון דאפא התפשט ביותר מ-100 מדינות. בבקשה חשבו על כך: אם הדאפא אינו טוב, האם מדינות אחרות היו מרשות לאנשים תרגל אותו?"

דיברתי גם על המזימה של תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן, כמו גם על האבן בת 200 מיליון השנים בנפת פינג-טאנג בפרובינציית גווי-ג'ואו, עליה חרוטות המילים: "המפלגה הקומוניסטית הסינית מתמוטטת". המפקד הקשיב ברוב קשב.

בביקורו השלישי התלוו אליו שני שוטרים. שלחתי מחשבות נכונות קודם לכן, כדי לסלק את הישויות והפקטורים הרעים שמונעים מהם להינצל. ואז הבהרתי להם בשיטתיות את האמת, כמו על הנפלאות של הדאפא, על המחאה השקטה ב-25 באפריל, על הסיבה שג'יאנג דזה-מין פוחד מהפאלון גונג, על הטבע המרושע של המק"ס ועוד. השוטרים אמרו: "לימדת אותנו שיעור היום".

ידעתי שהם כבר הבינו מה שסיפרתי להם. ואז אמרתי שאתן להם שמות בדויים שבהם הם יוכלו לפרוש מהמק"ס. הם עמדו על רגליהם ויצאו מהבית. אני משערת שבגלל שהיו שלושה, לא היה להם נוח לומר בפומבי: "אני פורש מהמק"ס". מפקד המשטרה לא חזר אף פעם. אמרתי לחמותי שאני מקווה שתהיה לי הזדמנות נוספת לעזור לו להצהיר על "שלושת ההתנערויות".

הרגעתי את עצמי כדי לקרוא את הפא של המאסטר והסתכלתי פנימה לגלות מדוע נרדפתי. כמו כן היה עלי להגביר את מאמציי לעזור להציל ישויות חיות. הכנתי שני טלפונים עם הקלטות קוליות. נוסף להשמעת ההודעות הקוליות באופן אוטומטי, צלצלתי בעצמי לאנשים. הרגשתי שזה ממש מעלה את השין-שינג שלי כשאני מבהירה את האמת בטלפון. פגשתי באנשים שקיללו אותי, חיפשו סתם כך לעשות צרות, ביקשו כסף רצו למצוא חברה ועוד.

נוסף לשליחת מחשבות נכונות, הסתכלתי פנימה ולא נרתעתי. בתחילה היה לי קשה מאוד להרגיש בטוחה בעצמי. אחרי שצלצלתי לעוד אנשים, מצב המחשבה שלי התייצב. לפעמים הייתה לי רק מחשבה אחת: אני בטוחה שאציל אותו. אם היו אנשים שניתקו פעמיים, פשוט צלצלתי שוב. לפעמים הם באמת נצלו בדרך זו. הרגשתי שההתעקשות שלי השתלמה. לפעמים משפחות שלמות עזבו אחר אחדי השני את המק"ס וארגוניה. ולפעמים הם הסכימו לעזוב אחרי כמה מילים.

היו פעמים ששכנעתי אנשים לעזוב את המק"ס פנים אל פנים או שפשוט נתתי להם תקליטור של השן יון. לכל מקום שאני הולכת, אני תמיד מביאה איתי תקליטורים של השן יון, תקליטורים של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית", תליונים, ותוכנה נגד הצנזורה של המק"ס. חילקתי את כל החומרים האלה כשקניתי מצרכי מכולת, כשערכתי קניות, כשעמדתי בתור לאוטובוס, כשהסתובבתי בקניון או כשביקרתי בפארק ועוד.

אפילו כשנסעתי לבייג'ינג לבקר את אחי הצעיר, לא פחדתי והמשכתי לשכנע אנשים לפרוש מהמק"ס וארגוניה. עזרתי לשלושה סטודנטים להצהיר על ההתנערויות שלהם. כשיצאתי לתקן את נעליי, הבהרתי לסנדלרית את האמת. היא הסכימה בחפץ לב, אחרי שיחה קצרה לעזוב את המק"ס.

אינני בוחרת אנשים על סמך הופעתם. כמה אנשים שנראו מרושלים או לא ידידותיים שנראה שאי אפשר להצילם, דווקא הסכימו לפרוש מיד. הם גם הודו לי ונתתי להם תקליטורים של השן יון , קמעות ותכנה נגד הצנזורה. החמלה של מתרגל היא בעלת עוצמה רבה. אנשים יכולים להרגיש את הנדיבות והכנות שלנו.

בשנה החולפת לא החמצתי אף אחד עם קשר גורלי. עזרתי ל-18 אנשים לפרוש מהמק"ס לפני שעזבתי את החנות שם עבדתי במשך חודשיים בלבד. היו משפחות שלמות של עובדים שהסכימו למסור את ההתנערויות שלהם.

עברה כבר יותר משנה מאז השתחררתי מ-12 שנים בכלא. אבל אני מרגישה עמוקות שהזמן שלנו יקר ביותר. עלי להוקיר כל יום, לשמור על לב של מטפחת דאפא ולקוות להציל עוד אנשים. מה שאני מייחלת לו ביותר זהו החיוך של המאסטר. אני שוב מודה למאסטר הנכבד.

אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.