אירוע תקשורתי ביזארי הוביל למאמרים רבים שחזרו על תעמולה מזיקה נגד הפאלון גונג

הודעת מרכז המידע של הפאלון דאפא מה-10 בינואר 2014

ניו יורק – איל ההון הסיני צ'ן גואנג-ביאו קיים ב-9 בינואר מסיבת עיתונאים כאקדמה לכוונתו לקנות את ה"ניו יורק טיימס". במעמד זה הוא הציע לתרום כסף לאם ובת שכביכול נשרפו באירוע של הצתה-עצמית בכיכר טיאננמן ב-2001, אירוע שהמשטר הסיני טען שמשתתפיו הם מתרגלים של פאלון גונג.

למרבה הצער הייתה זו מלכתחילה מלכודת, ורוב כלי התקשורת נכנסו היישר למלכודת הזאת.

מסיבת העתונים תיארה את שתי הנשים כשהן חוזרות על תעמולת המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) המשמיצה את הפאלון גונג. אבל השאלות מכתבי התקשורת שנכחו התרכזו רק על ניסיונו המוצהר של צ'ן לרכוש את הניו יורק טיימס ולא על התוכן הזה.

במהלך 24 השעות שלאחר מכן, מספר כלי תקשורת גדולים פרסמו מאמרים על מסיבת העיתונאים, ורבים מהם חזרו על הרטוריקה של בייג'ינג שמתרגלי פאלון גונג היו אלה שהציתו עצמם בכיכר טיאננמן ב-2001. חלק מכלי התקשורת אפילו חזרו על השקר הבסיסי של התעמולה מבייג'ינג שפאלון גונג הוא קבוצה שולית מסוכנת. זהו שקר שנועד להצדיק את הדיכוי והעינויים שמופעלים על הפאלון גונג ב-14 השנים האחרונות. למעשה, הפאלון גונג הוא שיטת שקטה של מדיטציה ותרגילים והיא מבוססת היטב בתרבות המסורתית הסינית. המשטר הסיני עצמו אישר וקידם את השיטה עד 1999, כאשר מספר בכירים בצמרת המשטר הנחיתו קמפיין להשמיץ ולהרוס את הפאלון גונג.

האופן שבו נוהלה מסיבת העיתונאים והאופן שבה היא סוקרה מעלים תהיות חמורות לגבי עיתונאים ועורכים במערב. בעיקר הסוגיה של האם זה מספיק לדווח מבלי לבדוק באופן משמעותי הצהרות שמועלות באירועים כאלה? ובמיוחד כשמדובר בכך שהמעורבים בעניין מראים כוונה ברורה לנצל את התקשורת המערבית לפרסם שקרים המונצחים על ידי משטר קומוניסטי זר – שקרים שמאפשרים לו לרצוח אנשים חפים מפשע.

הכביכול "הצתה עצמית" שעמדה במרכז מסיבת העיתונאים אינה רק משהו שמתרגלי הפאלון גונג אומרים ש"לא ביצעו", כמו שדיווחו הרבה כלי תקשורת. זה משהו שכבר נחשף והופרך, עם ראיות שמצביעות שחלקים משמעותיים בסיפור הרשמי הם שקרים מוחלטים. למעשה יש הרבה יותר ראיות לכך שהאירוע כולו בוים בידי הרשויות הסיניות (לדיווח ולווידיאו).

מה שעושה את האירוע הזה טרגי הוא שלתעמולה שנרקחה על ידי הרשויות הסיניות בנוגע לאירוע ב-2001 הייתה השפעה עצומה. מיד אחרי שהציבור בסין הופצץ בשידורים ובמאמרים המאשימים ללא בסיס את מתרגלי הפאלון גונג בהצתת עצמם, האלימות השיטתית נגד מתרגלי הפאלון גונג בסין הסלימה. הכליאות הלא חוקיות שלהם והעינויים. ברחבי סין היה גל של מקרי מוות של מתרגלים בעינויים והתעללויות במעצר. מאמר של הוושינגטון פוסט שפורסם ב-2001 מרחיב על השימוש השיטתי באלימות "להשמיד" את הפאלון גונג. (קרא)

אם צ'ן היה אכן מעוניין לעזור לקורבנות בסין, מדוע איננו עוזר לקורבנות הטיבטיים שהציתו עצמם כמחאה על ההתעללות בהם בטיבט? מדוע אינו משלם את ההוצאות הרפואיות של מתרגלי פאלון גונג שעונו בעינויים מחרידים ונעשו נכים כשהיו במעצר או במתקני כליאה של המשטרה?

ואולי החשוב ביותר: מדוע השאלות האלה לא הועלו על ידי העיתונאים ומדוע הן לא נחקרו באופן יסודי יותר במאמרים שמסיבת העיתונאים הניבה? באירוע העיתונאי עצמו, השאלות היחידות שנשאלו על ידי רוב המדיה נגעו לגישושיו של צ'ן לרכוש את הניו יורק טיימס (אף על פי שיודעי דבר ברחבי העולם רואים את כל המהלך הזה כתעלול של יחסי ציבור). מדוע?

נבהיר שעדיין יש עיתונות מעולה לגבי סין, ועיתונות כזו מהווה הן מאמץ אצילי והן שירות רב ערך לציבור. אבל הכיסוי התקשורתי למסיבת העיתונאים של צ'ן לא היה כזה.

אנחנו מבינים את הסיכונים שיש לכלי תקשורת… התקציבים מתמעטים, הצוות מצטמצם, והנושא נעשה מסובך מתמיד במיוחד כשזה נוגע לסוכני המשטר הקומוניסטי – משטר שעליית כוחו ושימור כוחו תלוי כולו בשליטה בתקשורת. אבל איננו יכולים להרשות שהמפלגה הקומוניסטית הסינית תשחק בתקשורת המערבית באופן זה. זו השלמה עם רודנות ואולי אף סיוע לה.

לפרטים נוספים: מרכז המידע של הפאלון דאפא בישראל