המאסטר דיבר בהרצאותיו על החשיבות של לימוד הפא בקבוצה.

להבנתי, זה אינו תקין אם אנחנו מנמנמים או נרדמים כשאנו לומדים ביחד את הפא. כל מתרגל שרואה זאת או מגלה אצל עצמו תופעה כזאת, צריך להסתכל פנימה לראות היכן סטה בטיפוח-תרגול שלו.

אחד המתרגלים באזור שלנו הלך ללמוד עם קבוצת לימוד פא באזור אחר. הוא אמר לנו שכל מתרגל לוקח את הספר בשתי ידיו, נותן לו את הכבוד הראוי לו ומניח את הספר מול חזהו. המתרגלים היו מרוכזים מאוד וישבו ברגלים משוכלות ובגב ישר.

אחרי ששמעתי מה שסיפר המתרגל, נדהמתי לקרוא מה אומר המאסטר בנושא הזה.

"בתקופה ההיא התלמידים שהלכו לבתי הספר ייחסו חשיבות לישיבה במדיטציה, כשהיו יושבים הם ייחסו חשיבות לתנוחה, וכשהם הרימו את מכחול הכתיבה הם ייחסו חשיבות לתמרון הצ'י ולנשימה. בכל המקצועות כולם ייחסו חשיבות לטיהור הלב ולהסדרת הנשימה, וכל החברה הייתה במצב כזה. (ג'ואן פאלון)