מרכז המעצרים מס' 2 בשי-ג'יא-ג'ואנג מנצל את סביבתו הסגורה לכפות על עצירים – שרבים מהם מתרגלי פאלון גונג– לעבוד בכפייה תחת איומים ועינויים.

המאמר הזה ידון בעובדות שאומתו, החושפות את העיסוק בעבודת כפייה במתקן הזה.

מרכז המעצרים מס' 2 בשי-ג'יא-ג'ואנג

רווחים בלתי חוקיים באמצעות עבודת עבדים

כמו במחנות עבודה בכפייה אחרים, הסוהרים במרכז המעצרים חותמים חוזים על עבודות יד בטכניקה פשוטה אבל בעבודה אינטנסיבית. הם כופים על העצירים להכין פרחים מנייר וממשי, לאטום שקיות נייר, להדביק תוויות וקטלוגים, לארוז מקלות אכילה ולגלגל רדידי מתכת. מתקני מעצר כאלה מרוויחים בחשאי כסף רב באמצעות עבודה בכפייה.

לאחרונה כפו הסוהרים על העצירים להכין סידורי פרחים מבד עבור Funeral Supplies בבאו-דינג, להכין שקיות נייר לערמונים מתוקים קלויים לקמעונאים בעיר שין-לה, להכין קופסאות אריזה לעוגות, תוויות לסדרת המוצרים של המותג Tong Fu Wan Zhou.

מוצרים שהוכנו בעבודת עבדים במרכז המעצרים

העצירים נאלצו לעבוד יותר מ-14 שעות כל יום בעבודה מפרכת. לכל עציר הייתה מכסת עבודה בכמות של 10,000 פרחי בד ליום, או לייצר 3,600 קופסאות לעוגות ביום.

כדי להכריח את העצירים לסיים את מכסת עבודתם, הסוהרים משתמשים בשיטות שונות. הם קיימו אסיפות שכינו אותם "הדמיית עבודה" בהם הכפישו והענישו את כל מי שלא עמד במטלה והגדילו ללא הרף את מכסת העבודה. עקב מכסת עבודה כבדה כל כך, היה על העצירים לעבוד מהשעה 6:00 עד השעה 20:00 עם הפסקות קצרות מאוד לאוכל.

אם מישהו לא סיים את מכסת עבודתו, הסוהרים היו מתעללים בו, אוסרים עליו את השימוש בשירותים או במקלחת ומונעים ממנו ביקורי משפחה. היו עצירים שחלו עקב ההתעללות הזאת, אז נתנו להם תרופה והיה עליהם להשלים את עבודתם מיד אחר כך. אחד העצירים סיפר שכדי לשרוד צריך להיות מסוגל לסבול שם תנאים קשים במיוחד.

עינויים של עצירים

הסוהרים מענים עצירים לעתים קרובות. היו כופתים את ידיהם למדפי מתכת המותקנים על קירות התאים. הם לא שחררו אותם לאכול או להשתמש בשירותים. העציר נשאר במצב הזה ימים רבים, בייסורים. הוא לא יכול היה להתלבש או לאכול ללא עזרה מאחרים. וכל זה תועד במצלמות ששללו ממנו את כבוד האדם.

ד"ר לי הווי-יון כבת 50, הייתה פרופסור מרצה בבית ספר להנדסת מכונות באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה בהה-ביי. היא נעצרה באופן בלתי חוקי עקב אמונתה בפאלון גונג ונשלחה למרכז המעצרים הזה במארס 2011. היא סירבה לעבוד בכפייה ועונתה באכזריות בשיטה של כבילת ידיה למדפי מתכת במשך ימים. צעקותיה מתוך ייסורים נשמעו למרחוק.

לאחר עינויים ממושכים סבלה ד"ר לי מהתמוטטות נפשית. על אף כל זאת המשיכו להחזיקה במעצר ורק לאחרונה הועברה לכלא הנשים בהה-ביי.

לי פנג-לאן לא הייתה מסוגלת לעבוד משום היותה חולה, אולם הסוהרים טענו שהיא מעמידה פנים ועינו אותה בכבילת ידיה למדף מתכת במשך יום שלם.

תחת אימומים בעינויים כאלה, לעצירים לא נותרת ברירה אלא להישמע להוראות הסוהרים. ידיהם ואצבעותיהם של עצירים רבים התעוותו מעבודת עבדים כזאת. הם סבלו גם מכאבי גב, מתֶנֶת וכאבים בצוואר. עקב ישיבה ממושכת על שרפרפים קטנים, שכבות עור התקלפו מישבניהם של העצירים.

מזייפים עובדות כדי להסתיר קיומה של עבודה בכפייה

אין סיכוי שהרשויות הגבוהות ביותר אינן יודעות דבר על הנעשה במכרז המעצרים ועל הרווחים מעבודת עבדים שם. כשמישהו הלשין או דיווח על הפעולות הבלתי חוקיות הנעשות במתקני הכליאה הם פשוט זייפו את העובדות כדי להסתיר את קיומה של עבודה בכפייה שם.

גב' סון טאו, מתרגלת פאלון גונג שנשלחה למרכז המעצרים הזה ב-25 בפברואר 2012 הייתה עצורה שם יותר משנה. גב' סון, שמחלת הכבד שלה נעלמה כשהחלה לתרגל את השיטה, נעשתה חולה שוב תחת העינויים והעבודה האינטנסיבית הקשה בתנאים מחרידים.

היא תבעה את הסוהרים והרופאים במרכז המעצרים כשעוד הייתה עצורה. עקב זאת נאלצו הרשויות לשלוח כמה בכירים לחקור בעניין. טרם בואם מרכז המעצרים קיבל אזהרה, כך שהסוהרים יכלו להסתיר את כל הכלים והחומרים ששימשו לעבודה בכפייה. הם אפילו שינו את התפריט למזון טוב והעמידו פנים שהם דואגים לגבי מצבה של גב' סון, כששאלו אותה אם האוכל בסדר והורו לה לא לעבוד יותר. ברגע שהחוקרים עזבו, חידשו את העיסוק בעבודה בכפייה ואת ההתעללות בעצירים.