ב-7 באפריל 2017 הופיע במהדורה של "Huffington Post" בקוויבק מאמר של הכתבת קתרין לווסקה בשם: "ניצולות פונות בקריאת עזרה לממשל טרודו".

שתי ניצולות של מחנה עבודה בכפייה בסין הביעו את תקוותן שהממשלה הקנדית תפעל לסיום הפורענות הזאת, הגורמת למותם של עשרות אלפי סינים מדי שנה בחשאיות מוחלטת.

המאמר "השתלות איברים בסין: ניצולות פונות בקריאת עזרה לממשל טרודו" בעיתון Huffington Post

הכתבת ראיינה שתי מתרגלות פאלון גונג: סינדי סונג וג'ינג טיאן, שהיו כלואות בסין. סינדי סונג הייתה בת 26 בזמן מעצרה ב-2001. היא נשלחה למחנה עבודה בכפייה במזרח העיר דזי-בו למשך 3 שנים כאסירת מצפון. כל פשעה היה שהיא לא רצתה לוותר על הפאלון גונג.

הכתבה מציינת שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) רודפת את מתרגלי הפאלון גונג, ושרבים מהם נעלמו באופן מסתורי במשך 18 שנים לאחר שנעצרו.

ימיה של גב' סונג במחנה העבודה החלו בשעה 6:00 בבוקר והסתיימו בשעה 23:00 בלילה ולפעמים גם בחצות. זמני הארוחות שלה היו מוגבלים ל-5 דקות והיא הייתה צריכה לבקש רשות ללכת לשירותים. לאסירים אסור היה אף פעם לדבר ביניהם לבין עצמם.

"אבל למעשה הזמן בו עבדנו היה יחסית די שקט", ציינה גב' סונג. בניגוד חד לעינויים אליהם הייתה נתונה בשאר הזמן.

כשלא עבדה 18 או 19 שעות ביום, גב' סונג הוכתה, שמו אותה במעצר מבודד, היא עברה שטיפות מוח, או מנעו ממנה שינה במשך ימים רצופים. פעם אחת כפו עליה לעמוד על רגליה ברציפות במשך 9 ימים ולילות.

אסירות כמוה נאלצו גם לעבור בדיקות רפואיות. לפני שהגיעה למחנה העבודה, אחד הרופאים לקח ממנה דגימות דם ושתן בכפייה והיא הייתה צריכה לעבור צילומי רנטגן.

במחנה העבודה כפו עליה לחתום בטביעת אצבע על הסכמה לתרום את איבריה. לעתים מזומנות הסוהרים אמרו שהם צריכים למלא "מכסות" ואיימו עליה לשלוח אותה לבית כלא מיוחד ממנו היא כבר לא תחזור.

הזוועות נחשפו ב-2006

אחת הראשונות שהודתה בכך שאסירי מצפון נרצחים בעבור איבריהם הייתה אשתו לשעבר של אחד המנתחים שניתח במחנה הריכוז סו-ג'יאה-טון בצפון מזרח סין. היא חשפה את הזוועה הזאת במארס 2006 כשהיא שומרת על אנונימיות בתחילה.

בעלה סיפר לה שהוא הסיר קרניות מאסירים שתרגלו פאלון גונג, חלקם היו עדיין חיים כשניתוחי ההסרה בוצעו. בית החולים בו עבד הסיר גם כבדים, כליות ועור בטרם זרק את גופות המנותחים למשרפה, בין אם מתים או עדיין עם סימני חיים, וזאת כדי להרוס כל ראייה לזוועה המתרחשת.

ג'ינג טיאן, שהייתה במעצר ונשלחה למחנות עבודה בכפייה מספר פעמים בין השנים 1999 ל-2003, סיפרה שבנקודה זו היא הבינה מדוע בדקו אותה לעתים קרובות במעצר: "הייתי המומה. לא יכולתי להאמין לכך", היא אמרה למתורגמן.

ג'ינג טיאן (משמאל) אמה (במרכז) ואחותה הצעירה ג'ינג צאי

גם היא סבלה במהלך מעצרה בצורה נוראה. באמצע החורף קשרו אותה לעץ כשהיא לבושה בגדים קלים או ששרו אותה לתנור לבנים. היא הייתה עדה לכך שהכו כמה מתרגלות למוות.

גב' ג'ינג זוכרת שהרופאים לקחו ממנה 8 מבחנות של דם לבדיקה ושהיה עליה לענות על שאלות בקשר לבני משפחתה ולעמיתים לעבודה לשעבר.

"משום שגרתי בעיר גדולה, בגלל שהיו לי מכרים רבים ומפני שהייתי קרובה להוריי, הם לא העזו לעשות לי דבר. אולם הם המשיכו לקחת ממני בדיקות באופן שגרתי".

"מתרגלים אחרים לא היו כל כך בני מזל. חלקם הגיעו באמצע הלילה ונעלמו עם שחר", היא הוסיפה.

הצעת חוק באוטווה

סוגית הסחר באיברים חזרה לסדר היום הציבורי כאשר חבר הפרלמנט השמרני גארנט ג'יניוס ניסה להחיות את הצעת החוק C-561 שהוצעה על ידי שר הקבינט הליברלי דאז, ארווין קוטלר. הצעת החוק עברה את הקריאה הראשונה בבית הנבחרים ב-2013.

החוק המוצע C-561 אמור להטיל עונשים פליליים על אנשים המעורבים בסחר איברים, בין אם זה בקנדה או בחו"ל, כשהכוונה היא להשתלות של איברים שנרכשו כתוצאה מהעברות כספים או ללא הסכמה של התורם.

"כאן בקנדה יש לנו רִיק משפטי שצריך להגיע לחקיקה לגביו", אמר ג'יניוס בנאום שנשא השבוע. "אין כל חוק המונע מאזרח קנדי לנסוע לחו"ל לקבל איבר שהושג באמצעות ניצוּל.

"על-פי החוק הבין-לאומי, תמיכה בסחר איברים היא פשע נגד האנושות, לכן צריך להגדיר זאת כפשע גם כאן בקנדה".

דיוויד קילגור, לשעבר חבר הפרלמנט ודיוויד מטאס, עורך דין לזכויות אדם, חיברו ב-2006 דו"ח משותף השופך אור על סחר האיברים הנרחב מאסירים פוליטיים בסין.
שני הדווידים ביחד עם העיתונאי איתן גוטמן עדכנו על פני 798 עמודים דו"ח חקירה רב תכולה נוסף ב-2016 שבו הם העריכו שהמשטר הקומוניסטי הסיני תזמר יותר ממיליון וחצי השתלות איברים משנת 2000 עד 2015.

מאידך, סין מעריכה שמתבצעות כ-10,000 השתלות כל שנה ואיברי האסירים נלקחו לאחר שנתנו הסכמתם לכך.

קנדה חייבת לפקוח את עיניה

עקב הרצון של ממשל טרודו לחזק את הקשרים עם סין, קילגור מאמין שקנדה חייבת "לפקוח עיניה" כלפי סוגיית זכויות אדם ולהגן על "הערכים הקנדיים".

"אנשים פוחדים שהחוק הזה (C-561) לא יעבור, מפני שהוא יעליב את סין. אבל איך זה יכול להעליב אותם, אם הם טוענים שאינם עושים דבר כזה?" הוא שאל, בהדגישו את האירוניה בעמדתה של סין.

העינויים של סינדי סונג הגיעו לקיצם כמה חודשים לפני שחרורה בסתיו 2004. אביה לחץ על הרשויות מדי יום עד ששחררו אותה ממחנה העבודה בכפייה.

במבט לאחור מאמינה גב' סונג, שהנחישות לשחרר אותה מכליאתה הצילה את חייה. "אני מאמינה שללא עזרתם של הוריי, הייתי 'נעלמת'", הסבירה המתרגלת בת ה-42.

גב' ג'ינג פתחה בשביתות רעב רבות כדי למחות על תנאי מעצרה. היא שוחררה לחלוטין אחרי שלא אכלה במשך 50 יום והייתה על סף מוות.

גב' ג'ינג בת ה-47 מאמינה שהרשויות שחררו אותה לביתה מפני שרצו להימנע מפרסום רע כלשהו סביב מותה. בכל מקרה, לדעתה הם לא יכלו לקחת את איבריה, מפני שאיבריה היו במצב כל כך רע אחרי שביתת הרעב שלה.

חיים חדשים בקנדה

שתי הניצולות עברו מאז לקנדה וחיות שם בצורה שקטה יחסית. גב' סונג למדה משפטים ושואפת להפוך לעורכת דין. גב' ג'ינג נהנית מטיפול בגינה ומבקרת באתרי תיירות כדי לגנות את מעשיו של המשטר הסיני.

"חשוב מאוד ליידע אנשים לגבי מה שמתרחש בסין. בקנדה, קשה לדמיין שדברים כאלה קורים ברחבי העולם. אבל הם באמת קורים", אומרת גב' סונג.

היא מקווה שממשל טרודו יזכור כל זאת בזמן משא ומתן על חוזה לסחר חופשי עם סין. "כשאתה עושה עסקים, עליך לדעת כמה שיותר על הצד השני", היא מסבירה. "אם הוא מבצע רצח המונים, האם תעשה איתו עדיין עסקים?

"זהו רצח-עם של זמנים מודרניים. זה קורה כאן ועכשיו. הדרך בה נפעל מתייחסת לאנושיות שבנו ולחוש המוסרי שלנו".