כשהשתפרתי והבנתי את הכתבים של המאסטר באופן רציונלי צצו על פני השטח החזקות רבות שלא הצלחתי לגלות קודם לכן. הן כולן היו מושרשות עמוק במחשבה האנוכית.

 המאסטר אמר:

 "אנחנו רואים שחיי האדם לא נוצרו בחברת האנשים הרגילים. יצירת החיים האמיתיים של האדם היא בחלל היקום. כיוון שיש ביקום הזה חומרים רבים מכל סוג שיוצרים חיים, החומרים יכולים ליצור חיים באמצעות תנועה הדדית. במילים אחרות, החיים המוקדמים ביותר של האדם באים מהיקום. חלל היקום רחום במקור ויש לו התכונה הזאת גֶ'ן-שָן-רֶן. כשאדם נולד הוא מותאם לתכונת היקום. אבל כשכמות הגופים החיים שנוצרו גְדֵלה, מתפתח סוג של יחס חברתי קבוצתי. היו כאלה שפיתחו אנוכיות, זה הוריד לאט לאט את רמתם, הם לא יכלו להישאר ברמה הזאת והיו מוכרחים ליפול למטה. אבל ברמה האחרת הם שוב נעשים לא כל כך טובים ולא יכולים להישאר בה, אז הם ממשיכים ליפול למטה עד שלבסוף הם מגיעים לרמה הזאת של בני האדם." (ג'ואן פאלון)

נפלנו לכאן מהעולם הנפלא ביותר משום שהפכנו לאנוכיים. כל דבר שאנו עושים זה כדי להגן על האנוכיות הזאת. אנו רוצים להגן על עצמנו ולסוכך על האינטרסים שלנו מכל נזק. כך הורדנו את עצמנו לכאן. אני החלטתי לסלק את זה כדי שאוכל לחזור לטבע המקורי שלי.

בלילה חלמתי שאני יושב בחדר בהיר ורחב ידיים שבו המאסטר נתן הרצאה. ישבתי מקדימה, מקשיב בתשומת לב מרובה. כיוון שקומתי הייתה גבוהה, המתרגלים שישבו אחריי לא יכלו לראות את המאסטר. הם שאלו אם אוכל לשבת מאחור. הייתי מרותק מאוד להרצאה ולא רציתי שיפריעו לי.

הרהרתי שוב על בקשתם: "בגללי המתרגלים האלה לא יכולים ללמוד בצורה יעילה. האם אינני אנוכי מדי?" קמתי ממקומי ופניתי אחורה. ברגע שהתיישבתי מאחור, כיתת הלימוד הסתובבה כולה ב-180 מעלות והמאסטר לימד מהחלק האחורי של החדר. כך יצא שעדיין ישבתי קדימה, אפילו קרוב יותר למאסטר מאשר קודם. ואז התעוררתי.

כשהרהרתי על החלום זכרתי את דברי המאסטר:

 "השיפור האמיתי נעוץ בוויתור ולא בהשגה". ("הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפיה, ארה"ב, בשנת 2002")

 וגם:

"זאת אומרת שמה שאתה מוותר עליו זה משהו רע, ורק בדרך זאת אתה יכול לחזור למקור ולשוב לאמת. אז מה אתה מרוויח? את השיפור של הרמה שלך ולבסוף אתה משיג את הפרי האמיתי, מגיע לשלמות המלאה, ומה שזה פותר זה את הנושא המהותי." ("ג'ואן פאלון")