בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר הזכיר את סיפור האישה המבוגרת שריחפה ממיטה אחת למיטה השנייה. שם האישה הוא גב' שיאו ובאותה עת היא הייתה בת 84. כולם קראו לה מא שיאו.

באוגוסט 1993 המאסטר הגיע לגווי-ג'ואו כדי להעביר את הסמינר השלישי ללימוד הפא. לילה אחד בעת ההפסקה, כמה מתרגלים קשישים ישבו על הרצפה בצד הימני של הבמה כדי לתרגל את תנוחת הלוטוס המלאה. הם דיברו וצחקו בעת ניסיונם לשבת בתנוחת הלוטוס. המאסטר ירד מהבמה כדי לראות כיצד הם מבצעים זאת. ניגשתי גם לקִדמָת הבמה ועמדתי ליד המאסטר. המאסטר עודד אותם להמשיך עם התרגילים ולא לפחד. כולם אמרו שהם לא יכולים לעשות את תנוחת הלוטוס המלאה. המאסטר הצביע על מא שיאו וביקש ממנה לנסות. בעודה משתדלת להצליב את רגליה מא שיאו אמרה: "ראה, אני באמת לא יכולה לעשות זאת". היא התהפכה בעת שמשכה את רגלה כלפי מעלה. המאסטר חייך ואמר לה, "אל תפחדי, נסי שוב. את יכולה לעשות זאת". אחרי שהמריצו אותה פעמיים עדיין לא העזה לנסות שוב. אמרתי לה "המאסטר ביקש ממך לנסות שוב, את יכולה להיות סמוכה ובטוחה שאם המאסטר אומר שאת יכולה לעשות את זה, אז את בהחלט יכולה לעשות זאת." היא עדיין הייתה בספק בעת שניסתה להצליב את הרגלים ואמרה, "השתדלתי באמת אבל אני לא מצליחה לעשות זאת." למרות זאת, לפני שסיימה את המשפט היא יכלה לשבת בתנוחת הלוטוס המלאה ועשתה זאת די טוב.

מופתעת מא שיאו אמרה, "מוזר! לא יכולתי למשוך את הרגל כלפי מעלה עד לפני רגע. כעת רגליי רכות כמו איטריות. אני יכול להצליב את רגליי בקלות ללא מאמץ". היא הייתה מאושרת מאוד. זמן קצר לאחר מכן שמעתי ממר ג'יאנג, מנהל מרכז הסיוע שמא שיאו ישבה במדיטציה על המיטה והרגישה שהיא מרחפת, וכשהיא פקחה את עיניה היא גילתה שהיא רחפה למיטה השניה. היא אמרה שבאותה עת המחשבה היחידה שלה הייתה "נעלי הבית שלי ליד המיטה השנייה עלי לחזור לשם וכך היא רחפה בחזרה.

אנו יוכלים לראות שמא שיאו התקדמה מהר בטיפוח בדאפא. היא הייתה המתרגלת הראשונה בגווי-ג'וֹאוּ שרחפה בעת שבצעה את תרגיל הישיבה.

באותה עת הספר "ג'ואן פאלון" לא פורסם עדיין. היו מעט מתרגלים עם רשמקול שיכלו להקליט את המאסטר. ביסודו של דבר למתרגלים לא היה את המושג על לימוד הפא, כך שהבנת עקרונות הפא שלהם הייתה מוגבלת מאוד. היו אנשים רבים אשר לא ידעו להבחין בין פא הבודהא והבודהיזם. למרות שהמאסטר לימד את הפא של "ללא דרך טיפוח שניה", הרבה אנשים לא שמו לב להוראה זו.

האנשים שהיו רגילים ללכת למקדשים עם מא שיאו ראו שיפור ניכר בבריאותה לאחר שהחלה לטפח בדאפא. לכן הזמינו אותה ללכת שוב למקדשים. בגלל חוסר הבנתם הם חשבו שפאלון גונג הוא גם בודהיזם, וחשבו שלא משנה לפי איזו דרך יטפחו. מא שיאו הייתה גם בודהיסטית מוצהרת והיא החלה שוב לטפח בבודהיזם. כחודש לאחר מכן היא נפגעה על ידי מכונית. לאחר שאושפזה בבית החולים לא רק שלא התאוששה אלא מצבה גם החמיר. מתרגלים עמיתים שכנעו אותה לחזור לדאפא, תוך זמן קצר היא הבריאה. חבריה הותיקים ראו שהיא בריאה ויכלה לטפס במעלה ההרים, לכן הם שוב גררו אותה לטפח בבודהיזם. היא לא יכלה לסרב להם, בעיקר עקב ההבנה הלקויה שלה בהבנת עקרונות הפא, היא שוב הלכה אתם למקדשים ושוב חדלה לטפח בדאפא. פחות מחודש לאחר מכן חלתה. הפעם הזו היא לא יכולה לקום בכלל. איזה לקח רציני! הסוגיה של ללא דרך טיפוח שניה בעלת משמעות חשובה מאד!

[הערה העורך: מא שיאו לא סבלה מגמול בגלל הפסקת הטיפוח/תרגול בדאפא, אלא בגלל שלאחר שנטשה את הדאפא היא לא היתה תחת ההגנה של הדאפא. הבעיות שעלו בגורלה היו פשוט חלק ממהלך חייה הרגילים אשר שונו כל עוד הייתה מתרגלת דאפא].