סין נחשבה פעם כארץ המוסיקה הטקסית. ב-"The Book of Rites" (ספר הטקסים) נאמר: "המוסיקה מייצגת הרמוניה בין שמים לארץ", והכוונה היא שהמוסיקה מייצגת את המצב ההרמוני ביותר של כל הדברים בשמים ובארץ. המוסיקה הטובה ביותר מעניקה לאנשים הרמוניה ומעודדת אותם לכיוון הטוּב. בחברה היום, אבדה המשמעות החינוכית הזאת ל"מוסיקה". במקום זאת, המוסיקה הפכה לכלי שבאמצעותו אנשים מתמכרים לאנוכיות ולתאוות בשרים. מוסיקת פופ בת זמננו מלאה בתשוקות חושניות ובתרעומת אנוכית. גרועים אף יותר הם "השירים האדומים" שוטפי המוח של המפלגה הקומוניסטית הסינית, המלאים בשבח והלל למפלגה ומקדמים מנטליות של מאבק.

מוסיקה מפעילה השפעה עדינה על מחשבות האנשים. ברגע שלמילים מסוימות מולחנת מנגינה, אנשים יכולים להיזכר באופן טבעי במילים האלה בשעה שהם מזמזמים את המנגינה. לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) תפסה את השלטון היא החליפה את מילות השירים של כמה שירי-עם טובים במילים המהללות את המפלגה. היא השתמשה באמצעים שונים כדי להפוך את השירים האלה לפופולריים בכל המדינה, בניסיון להשפיע על מחשבות האנשים באמצעות "גישה רכה".

אנשים אולי מסוגלים להתנגד לשטיפת מוח כפויה, אך על פי רוב הם אינם נשמרים מפני תופעה תרבותית כזאת בחיי היום יום שלהם. הם שרים את השירים האלה יום ולילה, ולפני שהם שמים לב לכך המחשבות שלהן מתקבעות בתפיסות של המק"ס. זה מסייע למק"ס להחדיר את הרעיון, שכל הדברים הרעים שאנשים סובלים מהם נובעים תמיד מטעותו של היחיד, ואילו המפלגה לעולם נהדרת ונפלאה. על אף שתרבויות  אחרות עשו את דרכן לתוך סין ובני אדם החלו ליהנות ממגוון של מוסיקה, עדיין כופים עליהם לשיר "שירים אדומים". לאחרונה התקיימו כל מיני תחרויות של "שירים אדומים" ביחידות עבודה ואוניברסיטאות, בניסיון נוסף להחדיר את תפיסות המפלגה לתוך המחשבות של האנשים.

הקדמונים הבינו כבר מזמן שמוסיקה יכולה לעזור לחנך אנשים ולהשפיע עליהם, ואפשר גם להשתמש בה כדי להרוס את המדינה. הסיפור הבא ממחיש איך מוסיקה מנוונת וחסרת מוסר שנוגנה על נהר הפּוּ הובילה לכניעה של שושלת. מספרים שבמשך "תקופת האביב והסתיו" (722-481 לפנה"ס), הדוכס וויי-לינג נסע לבקר במדינת ג'ין. בדרכו לשם הוא לן על שפת נהר הפו ושם הוא שמע את צליליו של כלי מיתר. הוא ביקש מהמוסיקאי שי ג'ואן לרשום את המוסיקה הזאת. כשהגיע למדינת ג'ין ונפגש עם הדוכס ג'ין-פינג, הוא ביקש משי ג'ואן לנגן את המוסיקה שרשם. כששי קואנג, המוסיקאי של מדינת ג'ין, שמע זאת, הוא הניח את ידו על המיתרים, עצר את המוסיקה ואמר: "זוהי מוסיקה של כניעת מדינה. זוהי מוסיקה מנוונת שנכתבה על-ידי המוסיקאי שי יאן. כשהמלך וו פתח בהתקפה נגד המלך ג'ואו, שי יאן ברח למזרח. כשהגיע לנהר הפו, הוא קפץ לנהר והתאבד; לכן כל מי ששומע את המוסיקה הזאת, מצבו לבטח יתדרדר". מאוחר יותר מוסיקה כזאת נחשבה למוסיקה של כניעת מדינה.

איך אפשר לעשות הבחנה בין "מוסיקה של כניעת מדינה" לבין "מוסיקה של שגשוג מדינה"? זה תלוי במה שהמוסיקה מביעה: האם היא מביעה סגולות טובות ונדיבות לב, או שהיא מביעה טינה ותרעומת.

ספר "הטקסים" מסביר שהרוח הפנימית של המוסיקה היא הרמוניה, לא כאוס, ותפקיד המוסיקה הוא לשמח אנשים באמצעות טוב לב אוהב. לכן אנחנו יכולים לראות שהתחום הגבוה ביותר של "מוסיקה" הוא יכולתה להוביל ל"אופי הרמוני". מוסיקה שיכולה לעזור לאנשים לשמור על שלווה ולהאיר לטוב לב היא מוסיקה טובה באמת. למה אם כן מביאים "השירים האדומים" האלה? הם חדורים טינה עמוקה. מזווית ראייה אמנותית ניתן לראות בבירור ששירים אלה הם באיכות ירודה. לדוגמה, השיר המקורי של המק"ס "האינטרנשיונל", מפגין מנטליות לוחמנית חזקה, שנאה לאלוהים, ובוז לכל דבר בתרבות העתיקה. המוסיקה של המק"ס משקפת את המנטליות הזאת. היא משתמשת במוסיקה נמרצת כדי להביע רגשות עזים, ולבסס את ה"תדמית" של המפלגה. משחר ההיסטוריה של התרבות הסינית, סין הייתה תמיד מדינה סובלנית ולא עשתה הפליות כלפי תרבויות זרות. להיפך, כל תרבות שדרכה על אדמת סין טבעה את תכונותיה הטובות ביותר לתוך מזגה של האומה הסינית ונטמעה בה. תרבות המק"ס היא בדיוק ההיפך. "השירים האדומים" שלה מעודדים אנשים להרוס כל מסורת ולנתק את אמונתם באלוהי, כך שהמק"ס תוכל לבסס את הסגידה במפלגה עצמה. כשאנשים שרים שירים כאלה הם מסכימים מבלי משים ליוהרה של המק"ס, הנלחמת נגד השמים והארץ וגם נגד האנשים; הם סוגדים לדם, ולנפש מלאת שנאה. בשירים כאלה יש היעדר מוחלט של טוב לב אנושי. כשאנשים מקשיבים למוסיקה כזאת לעתים קרובות, הם ירגישו חוסר נוחות, וכשהיא הופכת לחלק מחייהם, הם יאבדו בהדרגה את טוב הלב והסובלנות המקוריים שלהם.

אם כן, איזו מוסיקה היא באמת אלגנטית ונכונה? מוסיקה טובה באמת צריכה להיות "מוסיקה מוסרית" שהיא טובה במשמעותה ויפה בצורתה. מוסיקה כזאת יכולה להדריך אנשים עם משמעויותיה הטובות ולבדר אנשים במהותה היפה, וכך לכוונם לחמלה וליופי.

במסעה סביב העולם, להקת Shen Yun Performing Arts מציעה לאנושות הזדמנות לחזור לטוּב בתחום האמנויות. ההופעות שלה, המלאות בחמלה טהורה ויופי, מציגות לא רק את 5,000 השנים של התרבות הסינית המסורתית השמרנית, אלא גם מציגות את התבונה רחבת האופקים של חמלה וסובלנות. האפקטים הזוהרים על הבמה והמוסיקה השמימית הקוראת למצפונם של האנשים, מפעילים השפעה אדירה על לבם.

מופעי להקת הShen Yun הם מגוונים, אך כל אחד מהם מאפשר לאנשים לחשוב על משמעות החיים מתוך מצב של שלווה. הקהל מעריך לא רק את האפקטים יוצאי הדופן, שאין שני להם, ואת האמנותיות הנפלאה. אלא באותו זמן, חווה גם את השלווה, היושר והכנות הנובעים מהלב. היופי של החיים שוכן ברוממות הפנימית של האדם, המאפשרת לו לחזור לאני האמיתי שלו, במקום ליהנות לשם שביעות רצון עצמית בלבד.

הפלא של המוסיקה נמצא בטוהר שלה. מוסיקה ללא טוהר אינה שונה ממוסיקה מנוונת ודוחה, והיא תגרור אנשים לתהום, בעוד שמוסיקה טהורה תאפשר לאדם לגלות את האני האמיתי שלו ולהיות מואר לערך האמיתי של החיים.