אני בת 76 ואני מוכרת מעדני בשר בשוק. היות שאני מתרגלת פאלון גונג, אני דואגת לאיכות הבשר שאני מוכרת, ומייחסת חשיבות רבה לשביעות הרצון של לקוחותיי.

כשהתחלתי את העסק שלי, בעל הדוכן שלידי שכר אישה מבוגרת כמוכרת. מההתחלה היא הפריעה לי. יום אחד הגיע לקוח לדוכן שלי ובחר שעה ארוכה חתיכת בשר. כשהיה מוכן לשלם, החזיקה המוכרת של השכן פיסת בשר מול פניו. ״אל תקנה את שלה״ היא אמרה. ״קנה את שלי, הוא הרבה יותר טוב.״

הלקוח עזב מבלי שקנה בשר מאף אחת מאתנו. אמרתי לה: ״באמת גרמת לצרות. הלקוח היה מוכן לשלם, אבל גרמת לו ללכת מבלי שיקנה דבר.״

המוכרת אפילו ריכלה עלי עם מוכרים אחרים: ״מה, היא לא יודעת איך עושים עסקים? איך היא יכולה להרוויח בכלל כסף כשהיא מכוונת את המשקל שלה כלפי מעלה (כלומר, נותנת ללקוחות יותר)? אני מכוונת את המשקל שלי הרבה למטה (כלומר, נותנת ללקוחות פחות), ומרוויחה די הרבה כסף.״

כמה לקוחות לא ידעו שהם קיבלו פחות ממה שהם שילמו עליו. למעשה, אישה אחת שילמה ארבעה יואן עבור פיסת בשר שהייתה שווה רק שני יואן. אנשים רבים חזרו להתווכח איתה, אבל היא התעקשה שהצדק לצדה ואפילו התחילה ריב עם הלקוחות. רבים מהם לא חזרו.

למרות שלא נאבקתי בה, לא הייתי מרוצה כשראיתי שנשארו לי כל כך הרבה שאריות של מעדני בשר. כל לילה הלכתי לישון נסערת.

בוקר אחד, כשקמתי, הבנתי שעליי להסתכל פנימה ולהניח את ההחזקות האנושיות שלי, שעליי לחשוב עליה ולרצות את הטוב ביותר עבורה. אם אני לא מרוצה וממורמרת כשאני רואה את כל הלקוחות קונים את הבשר אצלה, אז אני עדיין אדם רגיל. זה לא שווה להזיל דמעות ולהילחם על כל כך מעט כסף.

כשחשבתי כך הרגשתי טוב בלב וחיוך התפשט על פניי.

הגעתי לשוק בבוקר המחרת כרגיל. כשבא אדם צעיר לקנות בשר, מיד כשסיימתי לארגן את הדוכן, היריבה שלי הגיעה מיד עם הבשר שלה. ״איש צעיר, עליך לקנות את שלי, בגלל שהוא רזה יותר וטוב יותר משלה״. היא אמרה.

חייכתי כשנזכרתי בהבנות שלי מאותו הבוקר. ״כן, הבשר שלה רזה יותר משלי.״ אמרתי. ״לא איכפת לי אם תקנה את שלה. כולם רוצים בשר רזה״. אבל האיש הצעיר הצביע על פיסת הבשר שעל השולחן שלי ואמר: ״אני דווקא רוצה לקנות את הפיסה הזו ממך.״ המוכרת השנייה נבוכה מאוד והלכה.

מאז ואילך העסק שלי התחיל לשגשג. עכשיו אני מצליחה למכור 50 ק״ג של בשר בבוקר ועוד 50 ק״ג אחרי הצהרים. במקביל מצב העסק השכן התדרדר, בשעה שלקוחות עומדים בתור כדי לקנות בשר אצלי. יום אחד אפילו קרוב משפחה שלה קנה בשר ממני במקום ממנה, מכיוון שהמוכרת הזו כיוונה את המשקל למטה אפילו כשמכרה לקרוביה.
.
לקוחה אחת אמרה לי: ״דודה, את תמיד מחייכת. לא יהיה לי תיאבון אם לא אקנה ממך. ואני אף פעם לא קונה מאחרים אם את לא פה.

המאסטר אמר:

"אנחנו אומרים שכשאתה לוקח צעד אחורה בזמן קונפליקט, תגלה שהים והשמים הם ללא גבולות ובטוח יהיה מצב אחר." ("ג'ואן פאלון")

מה שאמר המאסטר הוא אמת.

יום אחד מכרתי יותר מ-100 ק״ג ולא נשאר לי הרבה לאחר הצהרים. אבל המוכרת שלידי לא הצליחה למכור אפילו קצת מ-10 הק״ג שלה של בשר. היא הייתה בררנית ביותר והקימה מהומה מול הספק כדי להשיג 10 ק״ג של בשר משובח, אבל לא מכרה ממנו כלום. כשהיא ראתה שמכרתי כמעט את כל מאת הקילוגרמים שלי, היא כעסה מאוד ודמעות כמעט זלגו מעיניה.

היא יצאה החוצה להירגע וחזרה לאחר זמן ארוך. היה לי חבל עליה, כי כולנו מוכרים מעדני בשר. אמרתי לה: ״בואי ואעזור לך למכור את הבשר שלך.״ היא שמה בשמחה את כל הבשר שלה על השולחן שלי, מכרתי במהרה את כל הבשר שלה והושטתי לה את הכסף. ״תספרי אותו ותגידי לי אם זה הסכום הנכון״, אמרתי לה.

היא תפסה את הכסף וזרקה אותו לתוך הקופה שלה. ״אני לא צריכה לספור אותו, אני סומכת עלייך. אנשים נחמדים כמוך כבר אי אפשר למצוא.״

למחרת בבוקר היא אמרה לי: ״לא ישנתי כל הלילה אתמול. חשבתי על כך, והבנתי שכל העניינים שהיו בינינו בעבר הם באשמתי. אני אלמד ממך, ויותר לא ארמה לקוחות.״

אמרתי: ״עכשיו את צודקת. אם תתני קצת יותר ללקוח, תרוויחי יותר בסופו של דבר. אם תרמי לקוח, מי יקנה ממך?״ אחרי זה, העסקים שלה השתפרו מיום ליום. כיום היא לפעמים מצליחה למכור מעל 35 ק״ג.

יום אחד הלך אליה אדם מבוגר לקנות בשר. הוא שילם 50 יואן ועזב בלי לחכות לעודף שלו. הוא גילה שהוא לא קיבל עודף כשרצה לקנות משהו בדוכן אחר. הוא חזר, והשכנה נתנה לו את העודף שלו מיד.

״בעבר לא הייתי מחזירה לו את הכסף״, היא אמרה לי. ״אבל כשחשבתי עלייך, הבנתי ששגיתי. הוא קנה רק רבע קילו של בשר. המצפון שלי לא היה נקי אם הייתי מחייבת אותו על כל כך הרבה, אז החזרתי לו את העודף.״

אני כל כך שמחה לראות שהיא השתנתה. אני אסירת תודה על כך שהמאסטר נתן לי רמז והזכיר לי. אני כל כך שמחה שיש לי את המאסטר!