קראתי במינג-הווי השבועי מאמר הדן בנושא כיצד לשלול את התכנונים של הרוע במהלך תקופת מעצר בלתי חוקי. אני מסכימה מאוד עם הדעה של המחברת כשאמרה שלא הקדישה אפילו אגורה שחוקה על מזון. הייתי רוצה לשתף מעט בנושא זה. אנא תקנו אותי אם יש משהו שאינו הולם.

אולי בגלל שנולדתי למשפחה ענייה, מימי הילדות שלי לא הייתה לי החזקה למזון. כשנעצרתי באופן בלתי חוקי, אמי הגיעה לבית המעצר לביקור חד פעמי. היא הפקידה 100 יואן בחשבון שלי בלי ידיעתי. מאוחר יותר סיפרתי לאמי שמחיר המזון במרכז המעצר הרבה יותר יקר ממחירו בשוק. לא קל לאבי הקשיש להרוויח כסף, וסירבתי להוציא ולו אגורה אחת על אוכל. באותה תקופה חשבתי שאני לא צריכה להכביד כלכלית על הוריי, מכיוון שכמתרגלת  אני צריכה תמיד להתחשב באחרים. בנוסף, להיות במעצר כשלעצמו מהווה צורה של רדיפה, וכל ההשלכות האחרות הנובעות מהמעצר הן רדיפה בצורות שונות.

במתקן הכליאה, מתרגלים רבים אכלו מדי יום אטריות מהמוכן (Ready made) במקום המזון שסופק על ידי מרכז המעצר. הסיבה הייתה שטעמו של האוכל היה נורא. האוכל שם באמת היה רע מאוד, אך הבעיה שלהם הייתה נעוצה בהחזקות רציניות למזון. כשהכסף אזל, הם לוו מאחרים, וניסו לתרץ את ההחזקה שלהם בצריכת אוכל מזין יותר כדי לשמור על בריאותם.

אינני מסכימה עם זה. לא קניתי מזון לעצמי ולא הזמנתי אוכל מיוחד. דחיתי גם אוכל שמתרגלים אחרים הגישו לי, בגלל שהתיאבון אבד לי לאוכל הזה.

זה נכון שאין לי תיאבון לאטריות מהמוכן או בשר חזיר מעושן. לפעמים רציתי כמעט להקיא אותם אם במקרה אכלתי אותם. אני מאמינה שזה המאסטר שעזר לי.

בעולם האנושי הזה, המזון מורכב ממולקולות. רמות שונות של תזונה מבוססות על ההבדלים בסידור המולקולות. גופנו הפיזי נהפך עם הזמן לגוף אלוהי, אז מדוע להקדיש כל כך הרבה תשומת לב לתזונה ולהסתכל על תזונה נכונה כחיונית לבריאות גופנו? זוהי החזקה הנעוצה במושגים האנושיים שלא סילקנו.

בעיני אלוהות, האוכל בעולם הזה מלוכלך. אני חושבת שחייבים לאכול ולשמור על חיי משפחה, בגלל שכדי לטפח את עצמנו ולהציל יצורים חיים, אנחנו צריכים לחיות כבני אדם. הבנה זו היא הבנה קריטית.

למעשה בני האדם חיים בשביל לאכול.

מאחר ואנו חיים בסביבה של אנשים רגילים, זה בסדר להקדיש תשומת לב למזון אבל אל לנו לפתח החזקה לאוכל.

בשנה האחרונה, לא קניתי מזון במתקן הכליאה, ובכל זאת הייתי מאוד בריאה. בגלל שהאמנתי שלמרות שאכלתי אוכל ירוד, המאסטר יעשיר את מרכיבי המזון בהתאם לצרכי גופי.

כמובן שיש פער בין ההבנה והעשייה. אני זוכרת שלפעמים הרגשתי סחרחורת, ונדמה היה שלחץ הדם שלי נמוך. ידעתי שזו הפרעה וכמו כן מבחן למחשבות הנכונות שלי. שלחתי מחשבות נכונות וחיפשתי פנימה. אימתתי את האמונה שלי שלא יהיו לי בעיות ולא משנה מה אוֹכַל. הייתי מאוד נחושה בדעתי,  ולכן לא סבלתי מבעיות כלשהן. כשהסתכלתי על גופי עם העין השמימית שלי הוא נראה נקי ושקוף, בעל עוצמה טהורה.

למעשה כל צעד יכול להיות מבחן כדי לוודא אם ברצוננו להיות אנשים רגילים או אלוהיות. אם נוכל להסתכל על כל דבר מנקודת המבט של הפא אז תהיה לנו נקודת מוצא נכונה ונוכל לשפר את עצמנו בנושא זה.

זו היא נקודת המבט האישית שלי והיא יכולה לשמש להתייחסותכם בלבד.