ב-6 בפברואר 2012 ברח וואנג לי-ג'יון, סגן ראש העיר צ'ונג-צ'ינג ומפקד המשטרה שם לקונסוליה האמריקנית בצ'נג-דו, שם מסר פרטים על רצח איש העסקים הבריטי נייל הייווד, שהיה מקורב לבו שי-לאי, ועל טשטוש העובדות לאחר מכן. בריחתו של וואנג באה לאחר שהממונה עליו, בו שי-לאי, לשעבר מזכיר המפלגה הקומוניסטית בצ'ונג-צ'ינג וחבר הפוליטביורו, עצר כמה מבני בריתו הקרובים.

לוואנג לי-ג'יון היו כביכול הוכחות כנגד בו, שהוביל רדיפה חמורה במיוחד נגד הפאלון גונג והיה מואשם בקצירת האיברים ממתרגלי פאלון גונג חיים שהינם אסירי מצפון.

אחרי התקרית הזאת ארגנו מתרגלי פאלון גונג בניו יורק ובוושינגטון הבירה במהירות עצומה הקוראת לממשלת ארה"ב לגלות בפומבי את כל הראיות שחשף וואנג לי-ג'יון לגבי בו שי-לאי, כמו גם את כל הראיות הנוגעות לקצירת האיברים של מתרגלי פאלון גונג חפים מפשע על ידי המשטר הסיני.

בהשוואה לאחרים, מתרגלי ניו יורק עסוקים הרבה יותר, כך שאין לנו מצבת כוח אדם גדולה המספיקה לאייש שולחנות ברחובות לחתימה על העצומה. כל מתרגל/ת פועלים בזמנם החופשי לאסוף חתימות. מאחר שמנהטן היא לב ליבה של ניו יורק, לכן החלטתי להגיע לשם.

בתחילה, לא היה לי כל מושג כיצד לפעול. היו אנשים רבים ברחובות, אבל כולם נראו עסוקים ועברו על פניי במהירות. כיצד אפנה אליהם? חשבתי איך מתרגלים אחרים ערכו תצוגות רחוב לפני שנים אחדות ברחובות מנהטן, כשהם משחזרים תפקיד של מתרגלי פאלון גונג ואת העינויים אליהם נחשפו בבתי כלא בסין מאז 1999. אנשים רבים עצרו והביעו אהדה אך רבים מהם נותרו קרים ואדישים. רק לחשוב על כך, הרגשתי מיואשת. ההתנסות הותירה אותי עם הרושם שאנשים בניו יורק קרים ואנוכיים. אולם תיכף ומיד הזכרתי לעצמי שאיני מבקשת מאנשים לסייע כמו במקרי צדקה רגילים. אני מצילה אנשים ומעניקה להם את הסיכוי לגאולה. אמרתי לעצמי שעלי לסייע למאסטר בתיקון הפא ולהציל את אנשי העולם.

לידי עמדו ארבע אנשים לבושים בהידור ששוחחו ביניהם. התקרבתי אליהם ואמרתי: "סלחו לי, האם אתם רוצים לחתום על עצומה לעזור לעצור את סין לקצור איברים של מתרגלי פאלון גונג?"

הם רק בהו בי.

הוספתי ואמרתי: "בכך שרק תחתמו על העצומה, אתם תצילו חיים רבים. אתם מוזמנים לקרוא את הכתוב על העצומה".

הסתכלתי עליהם בעודי שולחת מחשבות נכונות בלבי. אחד מהם לקח את העצומה. הוא קרא את התקציר ואמר בקול: "או בחיי, אני לא יכול להאמין בכך". הוא חתם על העצומה ומילא את פרטי הקשר שלו. לאחר מכן העביר אותה לחבריו שכמובן חתמו גם כן.

אמרתי לעצמי שזה לא קשה: "אני יכולה לעשות זאת ועלי לעשות זאת".

אחרי זה ראיתי שלושה אנשים עומדים ומשוחחים ביניהם. ניגשתי אליהם עם אותה שורת פתיחה. האישה אמרה לי שאינה מעוניינת. כאב חד של כעס פילח את לבי, אבל זכרתי את דבריו של המאסטר ששום דבר לא צריך להשפיע עלי. פניתי לחבריה ואמרתי: "האם אתם מעוניינים לחתום על העצומה?" אחד הגברים הביט בי ואמר : "אני אשמח לחתום" שני האחרים חתמו גם הם על העצומה.

למדתי שכל עוד שום דבר לא מזיז לי את הלב, סירובו של אדם אחד לא ישפיע על החלטתם של האחרים.

וכך לפני ששמתי לב, אספתי חתימות מתריסרי אנשים. היו אנשים שחתמו והיו שלא. לקחתי בחשבון להיות מודעת לכך שכל אחד שפגשתי יידע על המטרה שלנו מפני שבכנות, רציתי להציל את כולם. בין אם אדם מחליט לחתום על העצומה או לא, זה תלוי אך ורק בו.

למחרת אספתי חתימות בתחנת הרכבת התחתית בזמן שאנשים המתינו לרכבות שלהם להגיע. ניגשתי לאנשים מתחילת הרציף ועד לסופו ואחר-כך לרציף הבא. הרכבת בינתיים לא הגיעה. היא אחרה ובכך אפשרה לכולם את ההזדמנות לדעת על המטרה שלנו.

ניגשתי לזוג בתחנת הרכבת התחתית. האישה נופפה בחוסר סבלנות ואמרה שאינם מעוניינים. בדרך כלל הייתי מצפה שגם בעלה יסרב כמוה. אבל לא נתתי לכך לייאש אותי. ידעתי שהיא אינה מייצגת את דעתו של בעלה בעניין. פניתי לבעלה והצעתי לו לחתום על העצומה. חשבתי בלבי שאני באמת רוצה להציל אותו. מה שקרה היה, שהוא חתם על העצומה לאחר שקרא את הדף. בזמן שמילא את שמו וכתובתו, סיפרתי לו עוד על פשעי המשטר הסיני. גם אשתו הקשיבה וכשסיים לחתום היא אמרה: "אני חושבת שגם אני אחתום". חייכתי אליה.

טוב שלא חשבתי עליה רעות כשסירבה לחתום בתחילה.

ביום השלישי שוחחתי עם גבר אפרו אמריקני ליד היוניון סקוור, כאשר גבר אפרו אמריקני נוסף שאל בצעקה מעברו השני של הרחוב אם אני מחתימה אנשים לפאלון גונג. כשעניתי לו בחיוב, עבר בהליכה זריזה את הרחוב, כנראה שעשה אימון ספורט, ואמר שישמח לחתום למען הפאלון גונג: "על מה זה הפעם?" הוא שאל. נראה שכבר נתקל בעבר במתרגלי פאלון גונג. אחרי שהסברתי לו את המטרה הוא הסכים מייד ואמר שבוודאי שהוא יחתום. הוא לקח את העצומה וחתם, אבל האדם שדיברתי איתו לפניו עדיין היסס. החותם עודד אותי ואמר לי: "אל תדאגי, זה חבר שלי, הוא יחתום". הוא חיבק את חברו ואמר לו שזה חשוב: "אתה צריך לחתום". אותו אדם חייך לספורטאי אבל לא חתם. הספורטאי הרים את קולו ואמר: "היי, אתה מתכוון לחתום או לא? אם לא תחתום אתה לא חבר שלי יותר". האיש צחק ואמר שיחתום: "רק חשבתי באיזה כתובת אשתמש". הצעתי לו להשתמש בכתובת מקום העבודה שלו והוא חתם מייד ומילא את פרטי הקשר הנחוצים.

ביוניון סקוור פגשתי גם אישה מניו ג'רסי. אחרי שסיפרתי לה על מה העצומה היא אמרה בהתרגשות: "בחיי, האם דבר כזה יכול לקרות? אני אחתום על העצומה". אחרי שנפרדתי ממנה, היא רצה אחרי, עצרה אותי ואמרה: "האם תואילי בבקשה לחכות דקה אחת בלבד? בני וחברתו נמצאים שם. אני אקח אותך אליהם. עליהם לחתום גם כן על העצומה". היא אמרה לבנה שזה עניין חשוב מאוד והיא חושבת ששניהם צריכים לחתום. כשקראו את הכתוב על הטופס אמרו: "זה ממש נורא. לא יכול להיות שדבר כזה קורה". שניהם חתמו על העצומה.

מאוד נגע ללבי סוג האנשים שפגשתי. שני סטודנטים ישבו ביוניון סקוור ואחד מהם אמר שעליו לחשוב על כך. אבל השני לקח את העצומה וחתם עליה מייד. הוא שאל את חברו מדוע הוא צריך לחשוב על כך, הרי זה הדבר הנכון לעשות. חברו השיב: "זהו שמי, אז כמובן שעלי לחשוב על כך לפני שאני חותם". הוא נראה מוטרד וחברו שאלו אם יש לו בעיה להשתמש בשמו עבור מטרה נכונה. מיהרתי להשכין שלום ביניהם ואמרתי שאמתין. שלחתי מחשבות נכונות חזקות בעודו שוקל את העניין. אחרי דקה הוא הסכים לחתום. חברו היה כל כך מאושר שממש מחא לו כפיים.

התרשמתי מאוד מהחבר שלא רק מיהר לחתום על העצומה, אלא גם מחא כפיים לחברו על שעשה את ההחלטה הנכונה. בעבר, כשהצגנו ברחובות מנהטן תצוגות על העינויים, עבדתי ללא לאות וסבלתי ממזג האוויר הסוער. פעם התרעמתי על אנשים כאלה שהיו אדישים למטרה שלנו. אבל היום הרגשתי אחרת. הרגשתי מעודדת מאוד מנדיבותו של החבר ומאופיו המוסרי.

גיליתי גם שלכוחות הישנים אין עוד אותו הכוח לתמרן אנשים. נראה שהצד הטוב והמבין של האנשים מתעורר. למעשה אני מרגישה שיש לי מעט מאוד מושגים שליליים לגבי אנשים. נהגתי לחשוב שאנשים במנהטן היו אדישים למטרה שלנו מפני שהם אנוכיים. אנשים לא היו פתוחים ביותר לרעיונות, מפני שכבר העברתי עליהם ביקורת. כיום כשיש לי רק מעט מושגים שליליים כלפי אנשים, אני יכולה להרגיש שינוי בדרך בה אנשים מגיבים כלפיי. גופי אינו חש עוד שהוא כורע מהעומס, ושדה האנרגיה שלי מרגיש נקי.

ביוניון סקוור ישבו שמונה צעירים אפרו אמריקנים. הדרך בה היו לבושים גרמה להם להיראות מאיימים ולא נגישים, אבל החלטתי לא לשפוט אותם. ניגשתי והסברתי להם על העצומה. אחד מהם אמר בלעג שהוא שחור. חבריו צחקו. הוא התכוון שלא אכפת לו מכיוון שאינו סיני. לא נתתי לכך להשפיע עלי. חייכתי והבטתי לתוך עיניו ואמרתי לו: "אומר לך משהו. אני בדיוק כמוך".

הם הפסיקו לצחוק.

"אני בדיוק כמוך. איני יכולה לבחור את צבע עורי, אבל זה לא חשוב. הדבר החשוב הוא הלב שלנו. האם אינכם חושבים כך? אל תזלזלו בכוח החתימות שלכם על העצומה. זה יכול להציל חיים רבים". דיברתי באמת מתוך לבי.

זה נראה כאילו העולם דמם. אף אחד מהם לא אמר מילה. הוא לקח את העצומה והביט בי במבט חפוז. הבחנתי שעיניו אדומות כאילו היה על סף בכי. כמה מחבריו הגיבו באותה צורה. כולם חתמו על העצומה. אחד מהם שאל אם יוכל לחתום בשמה של חברתו. הצעתי שהיא תשמע קודם כל על העצומה. הוא אמר שגם היא נמצאת שם והוא הולך להביא אותה. הוא חזר בלוויית חברתו ושתי צעירות נוספות. כולם חתמו על העצומה.

נער אפרו אמריקני כבן 12 ניגש אלי ושאל מה אני עושה. הוא ביקש לחתום על העצומה. לא הייתי בטוחה שהוא יכול לחתום ללא נוכחות הוריו, אבל הוא משך את לוח העצומה לכיוונו ואמר לי להנמיך אותו למטה כדי שיוכל לחתום. למרות גילו הצעיר, החלטתי שעלי לכבד את החלטתו לתמוך במטרה שלנו.

לאחר מכן הוא שאל אם אני יכולה להמתין קמעה כדי שגם אחיו יוכל לחתום. הוא חזר במהירות עם ילד כבן שבע. שאלתי את אחיו אם הוא יודע למה נועדה העצומה והוא אמר שהוא יודע משום שאחיו סיפר לו על כך. כששאלתי אותו אם הוא בטוח שהוא רוצה לחתום על העצומה הנהן בראשו ואמר שהוא בטוח. הוא עבד קשה מאוד לצייר את שמו אבל זה נראה עדיין כמו שרבוט. כשאחיו ראה את החתימה, מחק אותה בצלב ואחיו מחה על כך. הוא צעק על אחיו הגדול שזוהי החתימה שלו ואסור לו למחוק אותה. אחיו הציע שמאחר וכתב ידו נורא ואף אחד לא יבין מה כתב, הוא יכתוב עבורו. האח הקטן הסתכל בי כשהוא לא יודע מה לעשות. טפחתי לו על הגב בחיבה ואמרתי לו לא לדאוג: "אנחנו יודעים שזה אתה שבחרת לחתום. עשית בחירה טובה מאוד". הוא חייך באושר ואני התרגשתי מאוד משני הילדים האלה שביקשו לחתום על העצומה ללא כל הדרכה מהוריהם.

ביום הרביעי אספתי חתימות ליד הספרייה הציבורית ברחוב ה-42. בפארק מאחורי הספרייה עמדו שולחנות וכסאות ואנשים רבים ישבו שם ונהנו מהפסקת הצהריים. רובם היו לבושים בהידור ויכולתי לומר שהם אנשים מובילים במגזר הציבורי או הפרטי. עמדתי לגשת אליהם אבל הרגשתי קטנה ליד האנשים האלה שנראו חשובים. אמרתי לעצמי שעלי להתגבר על הרגשת הפחד הזאת משום שזוהי צורה של הפרעה.

באותו רגע בדיוק גבר אפרו אמריקני בלבוש נאה צעד לעברי ובירך אותי בהתלהבות.

הוא אמר: "רציתי לומר שלום. אני שמח מאוד לראותך". הסברתי לו על מה העצומה, הוא חתם מייד ולפני שפנה לדרכו אמר: "זה לא ייקח זמן רב. חכו בסבלנות".

ניגשתי לכל שולחן בפארק. רבים כבר שמעו על הפאלון גונג והרדיפה על ידי המשטר הסיני, אבל הם לא שמעו הרבה על השחיתות של המשטר הסיני.

ניגשתי לשני גברים שישבו בשולחן אחד. אחד מהם היה יזם עסקי והשני היה חברו. היזם שאל אותי בספקנות: "האם הם [המק"ס, (המפלגה הקומוניסטית הסינית)] באמת עשו זאת?" כשהוא מתכוון לקצירת האיברים. "האם סין אינה מתפתחת כאומה?" חברו הסביר לי שהיזם מתכוון לעשות עסקים עם סין. מיד הרגשתי חובה לספר לו עוד על סין.

הוא נראה המום, כששאלתי אותו: "כמה כסף אתה חושב שתעשה ממשטר שקוצר איברים מאנשים חיים?"

הוא נראה המום.

כששאלתי אותו: "אחרי שתיתן את כספך למק"ס אתה חושב שהיא עדיין תקשיב לך?" הוא החליף מבט עם חברו.

המשכתי ואמרתי: "האם אתה חושב שהמק"ס תספר לך כיצד היא משתמשת בכסף שלך? כדי להגן על ההשקעה שלך, אתה חייב לציית לכל מה שהמק"ס תדרוש ממך. לחוק אין כוח בסין. האם אתה חושב שהמק"ס תספר לך את האמת?"

"אל תצפה שהכסף שלך יניב פירות. אני מאמינה שעדיף שהכסף יישאר אתך מאשר עם המק"ס". שניהם צחקו.

היזם העסקי קיבל את העצומה לידיו אך היסס לחתום.

אמרתי לו: "לחתום על העצומה נראה אולי קל מדי, אבל יום אחד תרגיש בר מזל שעשית את ההחלטה הנכונה". שניהם צחקו שוב. לאחר מכן בעודו חותם היזם אמר: "אני מרגיש כבר בר מזל". גם חברו חתם ואמר: "איך אני יכול להחמיץ משהו שיכול לגרום לי להיות בר מזל?"

כשעמדתי להיפרד, היזם הודה לי ואמר: "תודה על כל מה שאמרת לי".

נדרשות טכניקות רבות כדי להבהיר את האמת לאליטה החברתית. אל תגרמו להם להרגיש בורים בנושא, ואל תתנו להם להרגיש שאתם מדריכים, מורים או מטיפים להם. נסו להוביל אותם לחשוב בעצמם. מצאו דרכים לעניין אותם ולהעסיק אותם. חשבו על נקודת מבט ייחודית לכל קהל. וחשוב יותר חשבו מהר.

לעתים קרובות עלי לחשוב על נקודות כיוון השיחה תוך שניות. זה ממש תרגול מוחי מעייף. כשאני אוספת חתימות אני מוצאת את עצמי מסוגלת לחשוב ולהגיב במהירות רבה מאוד,. אני יכולה לחשוב על נקודות שיחה שונות כהרף עין ולבחור את הטובה ביותר לקהל מסוים, אף על-פי שאני ספוגת זיעה אחרי שיחה עם אדם אחד בלבד.

עורך דין אחד בפארק אמר שהוא שמע על הרדיפה שמנהל המשטר הסיני נגד הפאלון גונג, אבל שאל אם אני חושבת שהעצומה הזאת תגרום לשינוי כלשהו. עניתי לו: "זה כמו תביעה משפטית. זה לוקח זמן, אבל זה יסתיים בהחלט בתוצאה נכונה. אתה פשוט צריך לעבוד קשה על כך, נכון?" הוא הרגיש שהוא יכול להתחבר לכך ואישר זאת.

אחרי שחתם על העצומה הוא ביקש את הקישור באינטרנט לעצומה, כדי שגם חבריו יוכלו לחתום עליה.

היו שם בפארק שני אנשים בחליפות עסקים יקרות. הבחנתי מייד שהם היו אנשים חשובים על פי הדרך בה התנהגו. הם הסתכלו במסמכים שהיו על השולחן בזמן שדיברתי.

האם את חושבת שנחתום? אנחנו עסוקים כרגע.

עניתי, אני חושבת שאתם תחתמו.

למה את חושבת כך?

"משתי סיבות. ראשית אתם גרים בארה"ב. המק"ס לא מסוגלת להכניס אתכם למחנה עבודה כלשהו אם תחתמו. שנית אתם בטח זוכרים את הסרט 'רשימת שינדלר'. בסוף הסרט שינדלר התחרט שלא מכר את סיכת הזהב שלו כדי להציל עוד יהודים ממוות. אינכם צריכים למכור דבר, אתם רק צריכים לחתום על העצומה הזאת כדי להציל אנשים רבים".

שניהם נראו מופתעים וחתמו על העצומה ללא כל הכחשה מצידם.

בשולחן אחר ישבו שישה אנשים ושוחחו. אחד מהם שאל אותי מה הם יקבלו אם יחתמו על העצומה. השבתי להם: אתם תצילו חיים רבים, שמכם ייזכר לדורות הבאים. זהו פרס שאף כסף בעולם לא יכול לקנות". כולם חתמו על העצומה ברצון.

היו שם שתי נשים ששוחחו בטלפון כשניגשתי אליהן לשולחן. הן אמרו שאין להן זמן. ניגשתי לשולחן סמוך כך שתוכלנה לשמוע אותי. כשסיימו לשוחח בטלפון הן ביקשו ממני לחזור כדי שיוכלו לחתום על העצומה. כמו כן ביקשו את הקישור לאתר האינטרנט של העצומה כדי שהעובדים שלהן יוכלו לחתום גם כן.

למרות שדיברתי מכל הלב בעודי מבהירה את האמת, לא כולם חתמו.

איש עסקים אחד אמר לי שלא יחתום על העצומה היות שפחד שהמק"ס תעשה לו צרות. אנשים שרק זה עתה חתמו הביטו בו בגועל נפש. הוא הבחין במבטים ונראה שלא נוח לו. בעבר הייתי פשוט מדלגת עליו וחושבת עליו בצורה שלילית: "אני לא יכולה לעשות דבר אם אינך רוצה להינצל". הפעם הבטתי בו מהורהרת משום שאני חושבת בצורה שונה כיום. יש לו עדיין סיכוי כל עוד הרדיפה נמשכת. אסור לי לחשוב עליו כמקרה אבוד.

אמרתי לו בכנות מלאה: "לא תפסיד דבר אם תחתום על העצומה. ייתכן אפילו שתתוגמל על זה. אולי אתה זקוק לזמן לחשוב על כך. אולי בפעם הבאה. אני מקווה שתחתום בפעם הבאה".

אדיבותי נגעה ללבו והוא אמר שיחתום בפעם הבאה.

היה בפארק רופא יהודי שאמר: "אני יודע הכול אודות זה, בוודאי שאחתום". נתתי לו גם את הקישור לאתר האינטרנט וביקשתי שיעביר זאת לחבריו הרופאים. הוא הבטיח שיעשה כך.

תוך ארבעה ימים שעתיים בכל יום, 1,200 איש חתמו על ההצהרה. יש עוד הרבה מאוד סיפורים על אנשים שלא התרצו וסיימו כשהם חותמים על העצומה.

נגע מאוד ללבי, כל אותם אנשים בעלי אופי מוסרי כזה. אני חשה בושה על שבעבר ציפיתי לתוצאה שלילית מאנשים במנהטן. ההתנסות השפיעה עלי להתקדם יותר במרץ בטיפוח שלי מפני שאנו התקווה שלהם להצלה. סוף סוף למדתי כמה חשוב עבורנו לשחרר את כל הציפיות השליליות והשיפוט. נוכל להציל אנשים רק כשנחשוב ללא אנוכיות ורק למען הצלתם.

זה מסכם את ההבנה הצנועה שלי בנושא. אנא הצביעו בחמלה על כל דבר שאינו הולם.