אני מטפח במצב לא נעול – העין השלישית שלי פתוחה. במקרה אחד בזמן ששלחתי מחשבות נכונות, ראיתי את השדה הממדי של מתרגל א' ממרחק רב.

השדה היה מאוד חשוך ומלא בחומרים רעים, אז ניסיתי לעזור לסלק את הרוע אבל ללא הצלחה. היכולות העל טבעיות שלי לא יכלו להגיע לחומרים הרעים מאחר שהם היו בממד אחר.

כשחשבתי על המצב, הבנתי מה הבעיה. אני יצרתי פער גדול מאוד ביני לבין מתרגל א' כי בדרך כלל לא הסכמתי עם מה שהוא עשה או רצה לעשות.

לאחר שהתעוררתי לכך, הבנתי בצורה יותר נרחבת את המשמעות של להיות סובלני כלפי מתרגלים עמיתים. כל מתרגל הוא חלקיק של הדאפא, כי כל החיים נוצרו על ידי הדאפא. אצל מתרגלים שונים ייחשפו החזקות והחסרות שונות במהלך הטיפוח בעולם האנושי הזה.

עלינו להוקיר את המהות של כל יצור חי, וכך להביא להרמוניה את מה שהמאסטר רוצה. אז לא יהיו שום מכשולים וקשיים למתרגלים לשתף פעולה וליצור גוף אחד.

כשהייתי במצבים דומים בעבר, הייתי סובלני כדי שאוכל להתאים עצמי למתרגלים אחרים – הייתי פסיבי. עשית זאת ממניעים של העצמי שלי, כך שלא משנה עד כמה ניסיתי להרחיב את היכולת שלי להיות סובלני, זה עדיין היה מאוד מוגבל.

לעומת זאת, כשבחנתי את הדברים מנקודת הראות של הדאפא, אז היכולת, העוצמה והתבונה שלי היו בלתי מוגבלות. זהו ההבדל המהותי.

אחרי שהבנתי את זאת, נעשה לי קל יותר ומהיר יותר לעזור למתרגלים עמיתים לנקות את השדה הממדי שלהם.

במקרה אחר, הפא שן של מתרגל ב' בא אלי ובקש ממני לא לדבר עם ב' יותר מדי על דברים רומנטיים. הרדיפה החזקה של ההכרה העיקרית שלו, הובילה למצב טיפוח רע, והוא לא היה יכול להתרכז בזמן קריאת הפא. הוא הרגיש מנומנם כל היום, וזה מנע ממנו ללמוד את הפא ולתרגל.

כשסיפרתי על כך למתרגל ב', הוא אמר שהוא נהנה לקרוא באינטרנט רומנים ספרותיים על ממדים אחרים ועל טיפוח תרגול.

אמרתי לו שמצב הטיפוח של כל אחד מאורגן על ידי המאסטר. אם הוא אמור לטפח במצב נעול אבל יש לו החזקה להשיג יכולות על טבעיות, האם אין זו הפרעה לנתיב שתוכנן עבורו על ידי המאסטר? כמה שזה רציני!

כל עוד אנחנו לומדים את הפא עם מחשבה רגועה, אפילו אם אנחנו לא יכולים לראות או לשמוע דבר מממדים אחרים, לדאפא יש את הכוח למלא אותנו בהרגשת בטחון.

אחרי זמן מה, מתרגל ב' הפסיק לקרוא באינטרנט מאמרים של אנשים רגילים, עכשיו הוא יכול ללמוד את הפא עם מחשבה רגוע. הוא גם מאמת את הפא.