אני מתרגל פאלון דאפא בגיל ההתבגרות, ואני לומד כעת באקדמיה לאמנויות שהוקמה על ידי מתרגלי פאלון דאפא בטייוואן. אני רוצה לשתף בכמה מהתנסויות בטיפוח שלי.

איך הכרתי את הדאפא

כשהייתי צעיר יותר גרתי עם קרובי משפחה המתרגלים פאלון דאפא. עברנו כשהייתי עדיין בגן ילדים. אחד המורים בגן היה מתרגל גם כן. הוא לימד אותי לומר: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב". כך שמגיל צעיר הכרתי את המילים האלה.

הייתי בן חמש כשדודתי השאילה לי עותק של "ג'ואן פאלון", ספר הלימוד העיקרי המכיל את שיעורי הפאלון דאפא. היא שאלה אם אני רוצה להשתתף בבית ספר שבו לומדים לצייר. תלמידים בבית הספר הזה מתרגלים את תרגילי הדאפא כל יום. התקבלתי לאקדמיה לאמנויות, והרצון שלי לתרגל טיפוח התגשם.

בית ספר שונה

לאקדמיה לאמנויות יש חוקים ותקנות מסוימים. הם נוצרו כדי לצמצם את האפקט השלילי של סטנדרטים מוסריים מדורדרים על הסטודנטים. לדוגמה, ישנם חוקים מחמירים לגבי שימוש במכשירים אלקטרוניים ויציאה עם בני זוג מקרב הסטודנטים. כשהשתפרתי בטיפוח שלי התחלתי להעריך כמה חשובים החוקים האלה. נוסף לכך, אנחנו מתרגלים את תרגילי השיטה והמדיטציה בבית הספר. זה לא רק מעניק לנו אנרגיה טובה, אלא גם עוזר לטהר את גופנו.

התלמידים לומדים את הפא כל יום כדי לשפר את האופי המוסרי שלהם. לפעמים אני לא רוצה לקרוא את הפא, אולי עקב הפרעות שלא רוצות שאתרגל טיפוח. אבל אני יודע שעליי ללמוד זאת. המורה שלי לאמנות אמר לנו שאם לא נהיה אנשים טובים, לא משנה כמה מיומנים נהיה בטכניקה שלנו, זה חסר תועלת. ההבנה שלי היא שבאמצעות לימוד הפא אנו הופכים אנשים טובים יותר, המיומנויות שלנו משתפרות, ואנו לומדים דברים שאנשים שאינם מטפחים אינם יכולים ללמוד. אנחנו באמת משיגים רבות בתהליך.

אני חושב גם שזה רעיון טוב להגביל את השימוש במכשירים אלקטרונים. אנו הולכים לבית הספר כדי לרכוש ידע ומיומנויות. תלמידים מסוימים מתמכרים למשחקי מחשב וצופים בקטעים פורנוגרפיים באינטרנט. לא רק שזה משפיע על הלימודים שלהם, בטווח הארוך יש לדברים האלה השפעה רעה עליהם.

איך אני מתמודד עם קונפליקטים בבית הספר

אם חבריי לכיתה עושים משהו מוטעה, אני משוחח איתם על כך, אבל אני מגלה שהם מתעלמים ממה שאמרתי או אפילו מתווכחים איתי. יש כאלה שעוד נוזפים בי.

אחרי שיתוף עם תלמידים מבוגרים יותר ועם מורים, חשבתי על מה שקרה והבנתי. למרות שהעמדתי אותם על טעותם בתקווה שישתפרו בפעם הבאה, לבי שלי לא היה ישר. המעשים הרעים של חבריי לכיתה הרגיזו אותי.

לא הבעתי בפניהם את הרגשות השליליים שלי, אבל הם יכלו לחוש בהם. כתוצאה מכך, למה שאמרתי לא הייתה השפעה ואף גרוע מכך, זה גרם לרגשות רעים בינינו.

המאסטר אמר:

"לעתים קרובות אני אומר שאם האדם חופשי ממושגים אישיים, אם הוא אינו מוּנָע מאינטרס אישי, ואם הוא באמת מבקש את טובת האחרים, אז כשהוא יצביע לאדם אחר על החסרה או יאמר לאדם השני מה נכון, אותו אדם יתרגש עד דמעות." ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור" 1998)

הבנתי גם שכשאנשים מתייחסים אליי באופן גרוע, זה אולי מפני שהרגזתי אותם בעבר, או שאולי פחדתי מביקורת, או שאנשים לא יחבבו אותי. הפחד הזה הוא החזקה ובאמצעות המקרה הזה ניתנה לי הזדמנות לשחרר את ההחזקה הזאת.

 אני חושב שזה בלתי נמנע שנעשה שגיאות. הדבר החשוב הוא להבין את ההחסרות שלנו ולשחרר אותן. אני זוכר שהמאסטר אמר את המילים הבאות:

 "…אל דאגה, זה כולל את אלה שמעדו. קומו מהר." ("ביאור הפא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב")

 המאסטר גם אמר:

 "מה שאני מעריך הכי הרבה הוא התהליך. רק המכלול השלם של התהליך שיצור עובר מהווה את הישות השלמה שהיא היצור הזה." ("לימוד פא בבירת ארה"ב" 2007)

 לכן אם עשינו שגיאות, זה בסדר אם ניישב זאת כך שלא נעשה אותן שגיאות שוב. אבל אם אנחנו חוזרים על השגיאות שלנו, אז זה עניין חמור.

 כמה נסים שבהם נתקלתי בטיפוח

 במהלך הטיפוח שלי נתקלתי בכמה תקריות פלאיות. פעם אחת עזרתי להעביר מזנון ונפגעתי בראשי ממחיצת זכוכית, אבל חשתי רק כאב מזערי וראשי לא התנפח כלל. במקרה נוסף, כשעליתי במדרגות כמעט נפלתי. תפסתי במהירות במעקה וניצלתי מנפילה קשה במורד המדרגות. אני חושב שהמאסטר הגן עלי במקרים האלה.

 בפעם אחרת היה לי חום, כאב ראש, אפי היה סתום והגרון כאב לי. אחד הסטודנטים המבוגרים יותר השאיל לי מוסיקה מהתזמורת הסימפונית של השן יון. אחרי שהקשבתי 3 פעמים, כל התסמינים נעלמו מלבד נזילה מהאף. זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי קארמת מחלה חזקה כל כך, אך התגברתי עליה בשיא המהירות.

 בבית הספר שלי מצאו פעמיים פרחי אודומברה, שנאמר עליהם באגדות הבודהיסטיות שהם פורחים אחת ל-3,000 שנה, כשהפעם הקודמת קרתה לפני לידתו של בודהא. כשראיתי אותם בפעם הראשונה הם גדלו על מנורה בחדר כיתת אמנות. היו שם 15 פרחים. כששיפצו את כיתת הלימוד, ביקשתי מהמורה לשמור עליהם בקופסה. עכשיו הפרחים האלה הם הדברים השמורים הכי טוב בבית הספר שלנו והם פרחו במשך זמן ארוך ביותר.

 בפעם השנייה שהתגלו פרחי אודומברה הייתה כשסטודנטים ניקו את אחד הגנים. הם צמחו על לבֵנה. היו שם 29 פרחים והמורים אמרו שנוכחותם הם עידוד לתלמידים. עבורי שימשו הפרחים לתזכורת להתקדם יותר במרץ בטיפוח.

 סיכום

 אני חושב שכל דבר מתוכנן ושכל אחד הגיע לבית ספר הזה בשל יחסים גורליים. פעם אחת שמעתי מורה שסיפר על סטודנט שרצה ללמוד בבית הספר שלנו ופתאום חלה ולא יכול היה להגיע למבחני הכניסה.

 לכן אני חושב שעלינו להוקיר את ההזדמנות שניתנה לנו. אולי השליחות שלנו היא לחדש את האמנויות הסיניות המסורתיות. ייתכן שהגענו לבית הספר הזה כדי שנוכל לתרגל טיפוח, כך שעלינו להתייחס באמת ברצינות לטיפוח.